הביקורת נכתבה ביום שני, 13 בינואר, 2025
ע"י סדן
ע"י סדן
קראתי בעבר הרחוק ספרים של פרימו לוי ולכן שיערתי פחות או יותר מה מצפה לי
כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה. כמו ספרים אחרים שלו הוא מתאר ימיו במחנה
עבודה שהיה צמוד לאושוויץ.
במיוחד עכשיו כשאנחנו יודעים על חטופינו שנמצאים בגהינום
מסוג מסוים בעזה מרתק לקרוא שוב על הגהינום שעברו הוא ואסירים יהדים אחרים באושוויץ.
בתנאי הרעב הנורא ששרר שם ובתלות הנוראה של אסיר כמוהו בכל גחמה של מי שהיו ממונים עליו,
העובדה שהוא שרד לספר היא לא פחות מנס! כי הוא שרד בגלל מזל מקרי לחלוטין.
הוא מספר למשל שכשהגרמנים כבר עזבו את המחנה בסוף המלחמה בגלל
התקרבות הצבא הרוסי לשם. הם לקחו איתם את החזקים והבריאים יחסית
שהיו מסוגלים עדיין ללכת וביניהם היה חברו הטוב שתמיד "ידע להסתדר"...
כמעט כל האנשים
שהלכו עם הגרמנים נרצחו על ידם במשך ההליכה כולל חברו הטוב הנ"ל.
לוי שהיה חולה במחלה קשה שהה בבית החולים של המחנה
והיה חלש מדי מכדי ללכת עם הגרמנים העוזבים ולפי כל הסימנים הגרמנים עמדו לחסל את כל החולים הללו.
ואפילו הרופאים של בית החולים התנהגו כאילו שהם יודעים שבקרוב כל החולים הללו יירצחו...
רצה הגורל והרוסים שהתקדמו "מהר מדי" גרמו לכל לכל שומרי המחנה שעוד נשארו לברוח ממנו בבהלה...
וכך השאירו את החולים הללו מופקרים לגורלם הנקודה היא שאותם חולים המשיכו למות במיתות שונות ומשונות
גם לאחר זמן רב שהגרמנים כבר עזבו ביניהם אנשים שהיו קרובים אליו במחנה...
זוהי רק דוגמה אחת למקריות של ההישרדות אבל הספר רצוף בדוגמאות כאלה...
לוי מנסה להסביר שבאושוויץ האדם הפסיק להיות בעל ערכים שאותם אנו מכנים "אנושיים"
כי מי שנשאר עם ערכים כאלה פשוט לא הצליח לשרוד. ללוי עצמו היה מזל גדול
בהיותו בעל תואר אקדמי בכימיה הוא קיבל תפקיד בתנאים מיוחדים כי הגרמנים הקימו צוות של בעלי ידע בכימיה;
צוות שישב במעבדה ולמרות שגם הוא נאלץ בתחילה לעבוד קשה
לולא תפקידו במעבדה גם הוא לא היה שורד בתנאים האיומים ששררו במחנה.
עצוב מאוד לדעת שהתנאים הנוראים במחנה השפיעו לרעה על השורדים גם שנים רבות לאחר מחנות הריכוז...
והדוגמה הבולטת לכך הוא פרימו לוי עצמו! שעם כל הפרסום העושר והתהילה שהביאו לו ספריו
הוא התאבד בסופו של דבר ואפשר לשער די בוודאות שהוא לא עמד יותר בנזקים הנפשיים שהביאו לו ימיו באושוויץ...
וכאן אני קושר את הדברים בעצב לחטופינו בגהינום של עזה שהלוואי וישוחררו במהרה
אבל אם וכאשר ישוחררו הגהינום הנפשי עבורם יהיה רחוק מלהסתיים...
בכל אופן לדעתי זהו ספר שהוא לא רק מומלץ אני חושב שהוא צריך להיות ספר חובה!
ביחד עם ספריו האחרים של פרימו לוי שכל אדם באשר הוא אדם חייב לקרוא!
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חובב ספרות
(לפני 8 חודשים)
מתבקש לשלב בתוכניות הלימודים על השואה בבתי הספר ואולי זה כבר נעשה.
|
|
|
סדן
(לפני 8 חודשים)
תודה לך מורי!
|
|
|
מורי
(לפני 9 חודשים)
הראשון במעין טרילוגיה. הבא הוא ההפוגה ולבסוף השוקעים והניצולים המופתי.
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
