ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 בדצמבר, 2012
ע"י פרל
ע"י פרל
"הזהו אדם?"
"אתם היושבים באין מחריד
במשכנות מבטחים;
אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד
בשובכם הביתה עם דמדומים:
התבוננו וראו הזהו אדם
העובד בביצה הקרה;
הוא, שאינו יודע מנוחה ונלחם
למען פת לחם זעירה.
שבעבור 'כן' או 'לא' לבן מוות היה.
התבוננו וראו האם אישה היא זאת.
בת בלי שם ובלא שיער;
שלא נותר בה עוד כוח לזכור,
שעיניה ריקות וצונן חיקה
כצפרדע ביום חורף וכפור.
הרהרו וזיכרו כי כל זאת אירע
והיו הדברים האלה:
אשר אנוכי מצווכם
לחקוק בלבבכם.
ושיננתם אותם לבניכם.
בשבתכם בבית ובלכתכם בדרך,
בשכבכם ובקומכם.
והיה כי תדומו – יאבד בתיכם.
ויך בכם החולי מכף רגל עד קודקוד.
ויהפכו מכם פניהם יוצאי חלציכם, עוד." (עמוד 9)
"הזהו אדם" מאת הסופר האיטלקי-יהודי פרימו לוי אודות החוויות האישיות על מאסרו ועבודתו בכפייה במחנה ההשמדה אושוויץ בתקופת השואה. הספר יצא לאור באיטלקית בנובמבר 1947, ובעברית יצא לאור רק ב-1988, לאחר מותו של לוי. לוי כתב את הספר הספר מתוך דחף לתת עדות לזוועות שבוצעו בידי הנאצים במחנה בתהליך השמדת היהודים והאנשים האחרים בשואה. גישתו הייתה שמחנות המוות של הנאצים והניסיונות להשמדת היהודים היו זוועה ייחודית בהיסטוריה בגלל הניסיון לבצע השמדה מוחלטת של "גזע נחות" על ידי קבוצה שתפסה את עצמה כעליונה. זה היה ניסיון מאורגן, שיטתי וממוכן מאוד, שניסה להפחית בערך היהודים וניסיון למחיקה מוחלטת שלהם עד כדי שימוש באפר שלהם כחומר גלם לדרכים. עם חזרתו לאיטליה, היה לוי לכימאי תעשייתי במפעל בטורינו. הוא החל לכתוב על חוויותיו במחנה הריכוז ועל חזרתו לאיטליה דרך אירופה המזרחית.
הספר מתחיל בלכידתו של לוי בידי האיטלקים הפאשיסטים, ובהעברתו למחנה אושוויץ בפברואר 1944, בקליטתו במחנה, ממשיך בתיאור חוויותיו במחנה עבודת הכפייה שהיה מיועד להקמת בית חרושת לגומי סינתטי, ומסתיים בשחרור המחנה בידי הכוחות הסובייטים. מ־650 היהודים האיטלקים במשלוח שלו, היה לוי אחד מ־20 ששרדו את אושוויץ. בתחילת הספר לוי מתאר את החיים במחנה על פי נושאים שונים כמו הקליטה במחנה, העבודה, הקאפו, טיפוסים שונים של אסירים במחנה, סלקציה בקרב האסירים לשם השמדה, תלייתו של אסיר שהשתתף בניסיון מרד במחנה, התנהלות כלכלת המחנה וכדומה: "ינסה נא, אפוא, כל אחד להרהר מה ערכם של הרגלי היום־יום הקטנים של כל אדם וכמה משמעות יש להם: לחפצים רבים שיש אפילו בידי פושט־יד עני שבקרן רחוב: ממחטה, מכתב ישן, תמונה של אדם יקר. דברים מעין אלה הם חלק מישותנו כמעט כמו איבר מאיברי גופנו. אין אנו יכולים לשוות בדמיוננו את החיים בלעדיהם. אם הם אובדים מיד אחרים תופסים את מקומם. והם שלנו משום שבחובם טמונים הזיכרונות; משום שיש בכוחם לעורר בנו מחשבות. עתה שוו בנפשכם אדם שניטל ממנו ביתו, הרגליו, בגדיו, הורחק מיקיריו, הכול, כל מה שהיה לו: אדם כזה לא יהיה אלא קליפה ריקה, לא נותר לו דבר, הוא אומלל וחסר אונים; לא נותר לו כבוד עצמי; הוא לא יכול עוד להבחין בין טוב לרע. מי שניטל ממנו הכול בהינף יד, גם אישיותו ניטלת ממנו בקלות יתרה. הוא הופך ליצור נחות שקל להחליט להמיתו בלי מחשבה תחילה. ליצור כזה אין להתייחס כאל בן־אדם. במקרה הטוב ביותר יישפט לחיים או למוות בשל שיקול של תועלת. אולי כעת ניתן להבין את המשמעות הכפולה של השם 'מחנה השמדה'. ואולי יובן עכשיו מה אנו רוצים לבטא במשפט: להיות בתחתית." (עמוד 27).
לוי הצליח לשרוד בגלל צירוף של כמה סיבות: הוא ידע מעט גרמנית בזכות ספרי כימיה שכתובים בגרמנית שקרא והדבר היה לו לתועלת במחנה. הוא גם שילם לשיעורים בגרמנית ובהתמצאות ברחבי מחנה אושוויץ על ידי אסירים איטלקים שהכירו את המחנה. בספר מבהיר לוי את חשיבות ההישארות בחיים, "דווקא משום שהמחנה הוא מכונה משומנת היטב, שתכליתה להפוך אותנו לבהמות, אסור לנו להפוך לבהמות. גם במקום הזה אפשר להישאר בחיים, ולכן צריך לרצות להישאר בחיים; כדי לספר לאחרים, כדי להעיד. וכדי לחיות חייבים להציל לפחות את השלד, לשמור על צלם אנוש. ודאי אנחנו עבדים, חסרי זכויות, ניתן להעליבנו ולהשפילנו, נידונים למוות בטוח. אבל דבר אחד בלבד נותר לנו לעשות ואנו חייבים בכל כוחנו לנסות לעשותו, משום שזה הדבר היחיד והאחרון שנשאר לנו: אנו יכולים שלא להסכים למעשיהם. ולכן, ללא צל של ספק, הננו מצווים לשטוף את הפנים, בלי סבון, במים המטונפים, ולהתנגב במעיל. חייבים למשוח משחה שחורה על הנעליים, לא משום שכך קובע התקנון, אלא כדי לשמור על כבודנו ועל הניקיון. חייבים ללכת בקומה זקופה, באון, לא כדי להישמע לכללי המשמעת הפרוסית, אלא כדי להישאר בחיים, שלא להתחיל למות." (עמוד 41).
הספר מכה בקורא בכל עוצמת תיאורי הזוועה והרוע שהחילו הנאצים על קורבנותיהם. מנגד לא ניתן להישאר אדיש לכוח הרצון, הגבורה שבהישרדות שמתאר לוי. ספר מומלץ. חובה לקרוא!
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
