ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 באוקטובר, 2010
ע"י קוראת הכל
ע"י קוראת הכל
פרימו לוי הוא יהודי איטלקי, כימאי במקצועו, שהצליח להתחבא רוב שנות המלחמה, אבל לקראת סוף שנת 1944 נלכד ונשלח לאושוויץ. רצה הגורל והוא הגיע לשם בתקופה שבה הגרמנים סבלו ממחסור חמור בכוח אדם ולכן פחות אנשים הוצאו להורג. כך הוא שרד בכדי לספר.
בספר הזה הוא מתעד בפירוט מצמרר איך נראים חיי יום-יום במקום שלא ניתן לתארו אלא כגיהינום עלי-אדמות, ומנתח עם המון רגישות וחוכמה את הסיטואציה הבלתי נתפסת שהוא ושאר האסירים נאלצו להתמודד איתה.
יש משהו מעט יבש בסגנון הכתיבה שלו. הוא לא מחפש לזעזע או לקרוע את ליבנו בסיפורים קשים על פרידות מבני משפחה או מעשי זוועה נאציים. הוא פשוט מתאר בבהירות את מצבו ומצבם של חבריו, ואת המחשבות שלו בנוגע לכך. מחשבות עמוקות שעלו במוחו כבר בימי שהותו באושוויץ וגם קצת אחר כך. קצת כמו מישהו שמנתח תוצאות של ניסוי מדעי ומגיע למסקנות: על בני אדם, על איך ההבדלים בין אנשים באים לידי ביטוי בסיטואציות קיצוניות, על מה נחוץ לאדם כדי לשרוד בתנאים בלתי אנושיים. הוא מספר על החיים שמעבר ליאוש, ועל מה גורם לאנשים להמשיך לקום בבוקר, כל יום, לחיים שאינם אלא חשיכה מוחלטת נטולת כל קרן אור.
ספר חזק, קריא, ומעורר מחשבה. מומלץ מאוד.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
