ביקורת ספרותית על הזהו אדם? - ספרית אופקים #145 מאת פרימו לוי
ספר מעולה

---

היום חזרתי מהמסע לפולין.ממש היום לפנות בוקר.לפני שיצאתי למסע,קראתי כבר לפני את "נער קריאה" וגם את "המפתח של שרה",אבל רציתי לקרוא ספר של ניצול שואה מאושוויץ.ואז ביום שבת הייתי בסטימצקי,וראיתי את הספר הזה מבצבץ לו מהמדף.אז קניתי אותו.

לפני שאני אמשיך לכתוב פה,אני רוצה להגיד שלא באתי לסנגר על המסע לפולין.זוהי דעתי האישית,אפשר להסכים ואפשר שלא.

ביום שני לפנות בוקר נחתנו בפולין.משלחת של 60 ילדים,פלוס ארבע מורות,מאבטחים,מדריכים והורים מלווים (אמא שלי אחת מהם).באתי למסע בתחושה של "טוב,בטח אני אבכה פה מלא פעמים".אני אחזור למה קרה עם זה בהמשך.
נחתנו,והתחלנו לסייר במדינה.היינו לאורך המסע ביער לופוחובה,ששמה באמת התמוטטתי.קשה להסביר מה עובר שנמצאים ביער,ליד אזור מגודר שיודעים שיש פה אנשים שנרצחו,בני העם שלי,ומסביב יער יפה,והעצים שנשארו.ויכול להיות שאלו אותם עצים שהנרצחים ראו.ברקע השמיעו את "לראות את האור" של אפרת גוש (ממליץ לכם לשמוע ולחשוב לפני על אנשים בבורות ירי,פתאום כל השיר מקבל משמעות שונה לחלוטין).
היינו גם במחנה השמדה מיידנק,בטרבלינקה וכמובן גם באושוויץ-בירקנאו.הקפדתי במהלך המסע,בנסיעות האוטובוס הארוכות,מלבד להשלים שעות שינה,גם לקרוא בספר.סיימתי את הספר בנסיעה מורשה לקראקוב.

ביום האחרון היינו באושוויץ.ופתאום להיות שמה,איפה שפרימו לוי הלך,אכל,עשה צרכים,סבל,עונה,עשה לי צמרמורות.המדריך נהג בכל מחנה השמדה ללכת עם ספר של ניצול שואה מסוים,אחד שהיה במחנה המדובר.באושוויץ המדריך לא עשה את זה,אז עשיתי את זה בעצמי.

המחנכת שלי,שהיא גם מורה לספרות,הצטרפה איתנו למשלחת.היא הרבתה להזכיר את הספר הזה,ובעיקר את המשפט:
"לכו וראו הזהו אדם".
דנו הרבה במשפט הזה,בכל המשמעויות שלו.קיימנו דיון שלם שנמשך שעתיים בנוגע למשפט.למה התכוון פרימו לוי שהוא אמר את זה?
מי האדם שהוא מדבר אליו?אולי הוא מדבר על הנאצים,והוא אומר את האמירה הזאתי בצורה אירונית וצינית,וגם כאמירה קצת פסימית.או שאולי הוא דווקא מדבר על היהודים,שהנאצים גרמו להם לאבד כל צלם אנוש?
יש הרבה משמעויות למשפט הזה ולא מצאנו תשובה חד משמעית.

באושוויץ 1 (כלומר אושוויץ המחנה עבודה,לא המחנה השמדה) יש ביתן חדש.ביתן חדש מאוד,בן חצי שנה בלבד.קוראים לו ביתן היהודים,בבלוק 27.קיימת בביתן תערוכה ייחודית בנוגע ליהודים,שבסופה נמצא ספר השמות.ספר גדול,הספר הגדול ביותר שראיתי בחיי,שמכיל 4 וחצי מיליון שמות של יהודים שנספו בשואה.

פה עליי לציין משהו.באחת מהביקורות ציינתי שלמשפחתי יש קשר לשואה.משפחתה של כל סבתא רבא שלי נספתה בשואה.ידעתי שהם היו 11 אחים ואחיות,בנוסף להורים ולנכדים,ורק סבתא רבא שלי ואחותה ניצלו.אבל עד פה ידעתי.לא ידעתי מאיפה הם,מה היה שם המשפחה.שום דבר.ובביתן היהודים קיימנו טקס "לכל איש יש שם".באותו יום,ממש לפני הטקס,שלחתי הודעה לאבא שלי וביקשתי ממנו שיברר איך קוראים לעיירה,ומה שם המשפחה.את המשפחה לא מצאתי בספר השמות.אבל כן אמרתי את קורות המשפחה בטקס,ולהיות בביתן היהודים,באושוויץ,יחד עם עוד 60 ילדים שלרובם הייתה משפחה שנספתה בשואה,פשוט גרם לי לבכות.זה היה רגע השיא שלי במסע הזה.

המסע הזה פתח לי את הפתח לחקור יותר על המשפחה שלי.תמיד רציתי לברר יותר על זה,ועכשיו קיבלתי את הפוש שהייתי צריך,ואני כבר מתכנן לנסוע לבית התפוצות וליד ושם,בתקווה למצוא עוד דברים על המשפחה.

אמרתי שאני אחזור לתחושה הזאתי שהייתה לי,שאני "צריך" לבכות בפולין.בשיחת הסיכום שהייתה לנו,הגענו למסקנה שכולנו הגענו עם מין רשימת מכולת של רגשות בראש.זה נבע בעיקר מאנשים שהיו במסע ואמרו לנו "זה מסע קשה,בוכים בו הרבה".וזה לא נכון בכלל.המסע לא קשה מבחינה רגשית כמו שאוהבים להגיד.כן,בהחלט מדובר בהתמודדות רגשית,אבל בכלל לא טיפוס על האוורסט.ברור שזה תלוי ברגישות של האדם,היו כאלו שבכו מכל דבר.

אז מה אני עוד יכול להגיד..?עכשיו אני קורא את מה שכתבתי,זה נראה כמו איזה כתב הגנה על המסע לפולין,ולא באמת דיברתי הרבה על הספר.קשה לי להפריד בתחושות בין הספר לבין המסע.אולי כי בעצם שניהם עוסקים באותו דבר.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על הזהו אדם? - ספרית אופקים #145