ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 16 באפריל, 2014
ע"י קורא כמעט הכול
ע"י קורא כמעט הכול
כשאני קורא אני מנסה להכנס לנעלי הדמויות\הגיבורים בסיפור, מניח שהרבה עושים כמוני. מיותר לציין שלהכנס לכפכפי העץ הגסים של פרימו לוי בתקופת שהותו במחנה העבודה בקירבת אושביץ היא משימה בילתי אפשרית בעבורי. נעלי העץ הגסות הכבדות, שהיתה חובה למשוח בשומן (שהיה צריך לרכוש בשוק השחור תמורת לחם יקר), אותם נעלים שפצעו את רגלי הצללים שנעלו אותם. לי יש נעלי הליכה (איטלקיות) עמידות למיים, נעלים לעבודה (2 זוגות, זוג חדש יותר, ואחד שטרם התבלה לגמרי אבל נמאס), מגף אוסטרלי להסתובב בישוב ובעיקר לעבוד בגינה, סנדלים עם סוליית Vibram, נעלי כדורסל, נעלי ריצה (שתי זוגות, זוג שכבר רצתי איתם 800 ק"מ ולכן חייב להחליפם אף שמצבם חדש למראה), נעליים לרכיבה על אופניים, כאלה שמתחברים לפדלים, נעלי צבא למילואים, נעלי פלדיום (שחבר קנה לי סתם לשם הנוסטלגיה) נעלים אלגנטיות לכנסים וארועים משפחתיים, קרוקס, וכפכפי אצבע. אני ספרתי 13 זוגות, בטוח ששכתי זוג או שתיים. איך אוכל להכנס לנעליו של לוי? מיותר לצין שלא אוכל.
מעולם לא הייתי רעב. אולי חשבתי שהייתי רעב. פעם בצבא היה לנו שבוע השרדות שכזה, יצאנו לדרך של ניווטים והסתוות שנמשך שבוע כשכל ציודנו על הגב. ביום הראשון הבנתי שהתיק שלי כבד מידי ולא אצליח לגמוע את 120 הק"מ עם המשקל הזה על הגב, קברתי את רוב המזון, והשארתי לי דבלים ושקדים לכל השבוע. בסוף השבוע חשבתי שאני מורעב.... נו באמת... פעם אמרתי שפסח זה שבוע שאני רעב תמידית בו, איך אפשר לשבוע בלי לחם... מזל שיש בשר (ואוכלים כל יום ממנו). מאז שבחרתי להיות צמחוני, העזתי לומר שאני רעב תמידית בשבוע של פסח... נו באמת...
לא, אינני יכול להכנס לנעליו של פרימו לוי, אני שמעולם לא קפאתי מקור... פעם היה לי קר, גם בצבא, מארב בדרום לבנון, חורף מושלג, ובכל זאת מארב 48 שעות שוכבים בשלג. חשבתי שהייה לי קר. אבל שכבתי בבוץ\שלג, לבוש כראוי, עם שקיות חימום תחובות בבגדי כפפות, נעלים מעור, עם 2 זוגות גרבים. לא אני לא באמת יודע קור מהו.
אני כבר מזמן יודע שלא אוכל להכנס לנעליהם של ניצולי השואה, אני מזמן יודע שלא באמת אוכל להבין, אבל אני יודע גם יודע שאני מוכרח להמשיך לנסות. וזה מה שאני עושה. ובכל פעם זה קשה יותר, פרימו לוי מצליח בספר קצר זה להכניס את הקורא לעולם המחנה, והניסיון הנואש לשרוד, מה זה עושה לאדם שבנו. פרימו לוי לא מנסה ליפות או לעטוף בפאתוס את החיים במחנה העבודה, הגבורה לא תמיד יפה לעיניו של המתבונן הנינוח השבע, שמצא "פיתרון איכסון" ל 13 זוגות נעליו. תחושת אי נוחות מטלטלת את חיו השבעים של הקורא, החיים מלאי הנוחות והמוגנים שלנו.
אני יודע שלעולם לא אצליח להבין, עוד אני יודע שלעולם לא אפסיק לנסות...
ציטות מהספר:
"עדין לא למד מאיתנו את אומנות החסכון בכול דבר, חיסכון בנשימה, בתנועות ואפילו במחשבות, אינו יודע שעדיף לקבל מכות, משום שבדרך כלל אין מתים מהם, ואילו מאפיסת כוחות כן מתים, ועד שאתה לומד את העקרון הזה לפעמים איחרת את המועד."
עכשיו אני צריך לקום מהמחשב, ומכתיבת ביקורת זו, הבכור "מת מרעב" ואין כלום לאכול בפסח... נו באמת.
40 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יקירוביץ'
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת נהדרת ומקורית
|
|
|
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
נהדר..
|
|
|
חובב ספרות
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
נקודת מבט מעניינת לאחד הספרים המצמררים על השואה.
|
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
אני זוכרת שנושא הנעליים תפס גם אותי ואת אבא שלי כשקראנו את הספר. פרט לכאורה שולי שהיה למטרד ולסיוט יומיומי כשלרגל אין אחיזה בנעל העץ הקפואה. גם אני חושבת כך נתי
|
|
|
נתי ק.
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
תודה על התזכורת. בעיניי זה אחד הספרים החזקים ביותר שקראתי, הרושם ממנו
לעולם לא יימחה...
|
|
|
קורא רק שיש לו זמן וזה ממש לא הרבה
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
מומלץ מאד ספרו הטבלה המחזורית
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
קורא כמעט הכול - אהבתי את הפתיח על הנעליים הוא מזכיר לי את תמונת ואן גוך על זוג נעלי האכרים, מבטים בהן ומבנים את הדלות וקושי החיים.
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת אמפתטית ורגישה
|
|
|
omers
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
כשהייתי במשלחת לפולין קראתי את הספר הזה בנסיעות האוטובוס הארוכות.אף אחד לא הבין מה אני עושה,קורא ספר במסע לפולין,אבל הספר הזה עזר לי יותר מכל דבר אחר להבין את השואה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת נהדרת וחשובה.
|
|
|
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
משלחות לפולין שיוצאות אצלי, המלווים יוצאים עם הספר הזה - וקטעים ממנו מועברים לתלמידים בעת המסע.
ספר חשוב.
|
40 הקוראים שאהבו את הביקורת
