ביקורות ספרים על הספר שואה שלנו
|
אמיר ואפי, שני ילדים, גדלים בלב שכונה של ניצולי שואה. בשל היעדר משפחה מורחבת, הם מאמצים לחיקם סבים ודודים בני גילם של אלו שנספו. בסקרנות שהופכת עם הזמן לאובססיה, השניים (בדגש על אמיר), נוטשים את ילדותם ויוצאים במסע מסוכן להבנת השואה, שמתחיל באיסוף עדויות תחילה של שכניהם, ומסתיים באלו של משפחתם.
הספר עתיר דמויות ססגוניות, עצובות וייחודיות, ביניהן סבא לולק וסבא יוסף. גוטפרוינד כותב בעברית נושנה וענוגה, מדויקת מאין כמותה. הוא מיטיב להכניס את הקורא אל לב הזוועה ולהציף שאלות חשובות – מי היו אותם מרצחים? אנשים רגילים? ומה לגבי הקורבנות? האם שואה כזו יכולה... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
השם והתמונה על העטיפה גרמו לי להתרחק מהספר שנים ואלמלא יום השואה והסקרנות הגוברת שלי מאמיר גוטפרוינד שמספריו עוד לא קראתי כנראה שהייתי מתרחק ממנו עדיין.
שואה שלנו הוא הספר הקלאסי להסביר למה אני מתקשה לקרוא הרבה ספרות ישראלית והוא גם הדוגמא הקלאסית למה אני אוהב ספרות ישראלית.
שמעתי את הספר כך שאני לא יודע אם החלוקה שהרגשתי בספר היא פיזית או רק אצלי בראש אבל מבחינתי הוא נחצה לשניים. החלק הראשון הפותח עד לסיפורו של סבא יוסף ומרגע סיפורו של סבא יוסף לסופו.
סיפורו של סבא יוסף גם היה הנקודה בא הספר שדשדש בין 3 ל4 כוכבים עד אז נבעט למרומי החמישה כוכבים ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ואני בכלל לא מבין למה על הכריכה של הספר בחרו לשים פסים. זה הספר הכי עגול שקראתי.
מעגל אחרי מעגל, או אולי בכלל מערבולת, שיוצרים את אחד הספרים הטובים ביותר שפגשתי בחיי הקצרים.
קראתי הרבה ספרי שואה. זה ז'אנר שאני אוהב, תסלחו לי. ובכל אחד מהם משהו אחר מתגלה, בכל אחד מהם קליפה אחרת מתקלפת, בכל אחד מהם כיסוי אחר מוסר. ובסוף, מאחורי הכל, עומד הבלתי נתפס, הלא יאומן. כאן, ב'שואה שלנו', הלא יאומן היה עוד יותר עוצמתי מבדרך כלל. עד כדי כך שחלמתי בלילות על השואה, דבר שאף פעם לא קרה לי. חלמתי שואה, חלמתי סבים ניצולים, חלמתי מגירות בחדר אחורי של משרד. אמיר הצליח להכניס את ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר כתוב היטב וקשה, עוסק בשכונה בה גרים ניצולי שואה. החיים אחרי מתוארים ברגישות, אמפתיה והבנה עמוקה. הספר כולל גם עובדות מרתקות ומזעזעות על גורלם של מבצעי הפשעים הנאציים.... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לא פעם יצא לי לקורא ספר בגיל צעיר ולהתפעל ממנו מאוד. לאחר כמה שנים וכמה שיערות לבנות אתה חוזר אל הספר ולא מבין ממה התפעלת.
את הספר הזה קראתי לפני עשור בערך והייתי מוקסם. לפני חודש חזרתי אליו וקראתי אותו שוב והייתי מוקסם.
אז על מה הסיפור?
ילדים של ניצולי שואה בקרית חיים הגדלים בסביבה של ניצולים. הילדים חיים בתחושה תמידית שמסתירים מהם סוד גדול והם מנסים לפענח מהי אותה שואה שמחוץ לטקסי בית הספר. המשפחה המורחבת כמעט ולא קיימת בגלל השואה ולכן הם מפעילים את 'חוק הדחיסה' - מאמצים קרובים רחוקים ומעלים אותם בדרגה המשפחתית וקוראים להם סבא.
עם הילדים האל... המשך לקרוא
34 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מודה ומתוודה, אני אוהב את כתיבתו וכל ספריו של אמיר גוטפרוינד.
זה היה היחיד שלא קראתי והאוירה המאד זחוחה בארץ, של יום השואה 2019 התאימה במקרה, בול בפיתה.
מחד לא נעים להתרפק ולהנות מספר בנושא כזה אבל מאידך כשמרגישים שמישהו כאילו קורא קטעים נרחבים מהעבר שלך ומזדהים כ"כ עם הכתוב, איך אפשר שלא.
הספר אדיר. מאוד ריאליסטי, חודר ומתאר בדיוק את ההויה המעיקה של הדור השני של ניצולי השואה ואת המציאות הסבוכה שבה אנו חיים לצד השואה, בכתיבה מלאת המון חן, הומור (גם שחור) והכלה סלחנית בלי סוף.
גם ההבנה של גוטפרוינד בסופו של דבר, שהשואה קרתה ונעשתה ע"י אנשים רגילים, מן הש... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מבין למה קרא ככה לספר. זה באמת שואה שלו לא שלי. גם אני יש לי שואה אבל אני מחליט עליה. אני יכול לבחור מתי יש לי ומתי לא יעני יכול עשות הפסקה במחשבה על זה מתי שאני מחליט. אפילו שאני מסתכל בכל הטקסים ואפילו שקורא ספרים ואפילו שהלכתי אצל מישהו בבית שבאה שמה אחת סיפרה על המשפחה שלה ומה שהלך איתה בשבילי זה לא כמו אצלו. הוא נולד בזה וגדל בזה וזה הולך איתו גם אם לא ירצה. נגיד שאתה יושב עם המשפחה שלך ושותקים אצלי סתם שותקים יעני אף אחד לא בא לו עכשיו לדבר. אצלו אפילו ששותקים בראש שלו זה שתיקה על השואה.
הוא אחד שנולד פה בישראל והסיפור זה על המשפחה שלו. לא רק על מ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שבעיניי חשוב מאוד לקרוא, אמיר גוטפרוינד ז"ל יוצא למסע להנצחת השואה מעבר ליום בשנה, לדקת דומייה ולבריסטולים בבית הספר ומספר את סיפור משפחתו כמו שכתוב בתיאור הספר האוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי.
ישנם חלקים (במיוחד בתחילת הספר) של תיאורים ארוכים ומתישים אך בחצי השני הספר רץ חלק עם קטעים מסמרי שיער ומרגשים.
זהו ספר איטי ועמוק לתוך מלחמת העולם השנייה וסיפורם של אנשים רבים במחנות ועל השורדים שהגיעו לארץ לחיות את המשך החיים שלהם.
ממליץ בחום... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דוד שלי החלוץ מהקיבוץ התחתן עם ניצולת שואה. כזו שלא היה לה מספר אבל עברה "הכל".
בכל שנות ילדותי ליוו אותי התהיות שהועברו אלי בארוחות המשפחתיות ומהחברה דאז . הכיצד?? כיצד "מלח הארץ" נישא לאחת מ "אלה"??
הישוב בארץ בזמן השואה, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ולאורך השנים לא כל כך ידע כיצד לקבל ולטפל בבעיית ניצולי השואה והיחס כלפי הניצולים לא היה [בלשון המעטה] מבין, מקבל או אוהד במיוחד. לעיתים ההתייחסות הייתה אף מסתייגת וחשדנית וכמובן שבנוסף גם לא ידעו כיצד לעזור להם או אפילו להניח להם להחלים.
בספר שואה שלנו, יש התייחסות לדרך שבה מטפל הישוב בניצולי השואה דרך ע... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אמיר גוטפרוינד היה איש חכם מאוד. לא אופייני לכל סופר להיחשב אמן מילולי, כזה שמשחק עם הלשון העברית במיומנות לצד שימוש בעברית באופן כל כך חושפני,אבל הידע הרחב שמתחבא במטאפורות לא שגרתיות ובפסקאות ארוכות מעיד על נבונות טבעית. ההגשה המחושבת והמודעת של הספר בצורתו הקשה והמורכבת , לשונית ועלילתית, היא שיטה, ולא מטרה. עם זאת, מוכח כאן שאין היא נופלת מהאופציה השנייה, ואולי אף עולה עליה.
הספר מאוד לא פשוט לקריאה רציפה, מה גם שהטקסט האחיד מקשה על הפרדה של קווי העלילה, כך שבעמודים בודדים סיטואציות שונות נחשפות בערבוביה. ייתכן ואילו הייתי ניגש אליו מתוך ידיעה... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר בהילוך ראשון עד מחציתו ונטשתי. ספרים מן הסוג הזה מחייבים מנעד ריגשי מסויים. גם את "מזל עורב" שלו בקושי סיימתי ובכל זאת אני לא מרפה מגוטפרוינד אולי בגלל ההמלצות אולי בגלל מותו הפתאומי ואולי בגלל איזה שהוא דחף לא מוסבר לצלוח למרות הכול ספרים שמאופיינים בכתיבה גברית. משום כך לא יהיה הוגן מצידי לנקד את הספר הזה .... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סליחה עם כולם
לא מבינה למי מכרתי את הספר ומתי ושוב למה לא מחקתי אותו מרשימת הספרים הנימכרים
חבל כל כך שהאתר הזה איננו ידידותי יותר והיה אפשר למצוא תשובות לשאלות אלו
הסופר ניפטר ממש בימים אלו, ז"ל, אז אבא שלי מבקש לקרוא ... לא מוצאת אותו בשום מקום... בטוחה שהיה אצלי, לא היצלחתי להתישב לקרוא בזמנו וגם אז הוא לא רצה לקרוא, שואה וזה, עכשיו לזיכרו, התחדשות, התארחרות, נו טוב, בזמנו אחותי הביאה לי מתנה של הסופר על חיפה וזה וזה היה טוב נעים נחמד ויפהילדות ארץ ישראלית נוסטלגיה... מעניין אם קיבלתי מגילה או מדודה שלי? טוב עכשיו למצוא ולקרוא.בזול ואיכותי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בספר זה, שמתאר את ילדותו ונעוריו של המחבר בחיפה של שכונות העולים וההתערבלות וההתאקלמות.
הוא מביא את ניצולי השואה: בני משפחתו, שכניו - כבני אדם. הם אינם מוצג ארכיוני עם תווית "ניצול אושוויץ"
"ניצול טרבלינקה" כי אם אנשים כמוך, כמוני - אנשים - שיודעים לריב ואוהבים לאהוב. מקנאיםומסוגלים לשנוא.
מרכלים. מקטרים. בוגדים. נאמנים. מרוצים. לא מרוצים. שמחים. עצובים - א נ ש י ם.
ספר מעולה ומומלץ, יודעים מה? אפילו סוג של חובה בעיקר לדור הצעיר שידע פחות את הניצולים מהמכולת או מהדירה ליד או האבא של החבר. הדור שבעיניו הניצולים הם מוצגים ארכיוניים מהכתבה בעיתון או מהמוזי... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
בגוטפרוינד נתקלתי לראשונה בספרו "בשבילה גיבורים עפים", שהיה אמין, הראה פיסות חיים שלמות, עם כתיבה משעשעת לפרקים. אבל בשורה התחתונה הוא לא סחב - הוא היה ארוך, נמרח מדי ולא מושך בעיני.
על "שואה שלנו" שמעתי ביקורות הרבה יותר נלהבות ורציתי להביא לו צ'אנס. קראתי, קראתי.. אך הספר לא סחף אותי כמו שסחף אחרים והייתי מצפה שיסחוף אותי.
הוא מתחיל טוב בעיני. הכתיבה של גוטפרוינד היא בדיוק הסגנון שאני אוהב - מצחיקה, מלוטשת, מתארת יפה את העולם. ביחד עם כתיבה זו הוא מספר על הילדים שחיו בדור השני לשואה - על החוקים הלא ברורים שהומצאו: "אימוץ סבים וסבתות" שאין להם קשר למשפח... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
שואה שלנו הוא בעיני ספר חובה לאלו שרוצים להעביר את הידע והזיכרון לדור הצעיר. השילוב של הומור בספר מהווה "שמן" עליו מחליק הסיפור הקשה. כתיבה נהדרת של ספרות ישראלית העכשווית במיטבה. כל מילה נוספת מיותרת – ספר מומלץ. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אי אפשר שלא להישבות בקסמן של הדמויות שיצר אמיר גוטפרוינד. כבר בתחילת הספר תיאור דמותו של סבא לולק וקמצנותו שאין לה גבולות גרמה לי לצחוק ועשתה לי חשק להמשיך ולקרוא.
משום מה הרגשתי שמעולם לא הצלחתי לקבל מושג קרוב על השואה כמו בספר זה, עם כל הזעזוע הכרוך בכך.
מומלץ!... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מיוחד ומומלץ, שונה ואמיץ למדי. הספר מערבב את הלא ניתן לערבוב - סיפור על שואה כרקע וכמחקר של ילדים סקרנים, חוויית ילדות בתוך עולם שכל הסובבים אותם הם ניצולי שואה - כל אחד עם המוזרויות שלו, כל אחד עם הצלקות הנפשיות שלו, כל אחד עם המיסתורין שלו בעיני הילדים. ספר על שנאה מאוד עמוקה לכל נושא הנאצים שילדים גדלים ממש לתוכו ( שאיש לא מכניס להם לראש, אלא הם עצמם מפתחים אותו מתוך ההבנה האישית שלהם של מה קורה וקרה), וספר זוועות - אך עם זאת מעורבב בהומור איפה שרק אפשר. הומור נהדר, עדין ומיוחד של גוטפרוינד שכה התמכרתי אליו בספר הקודם שלו שקראתי "בשבילה גיבורים עפי... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר לא אחיד ברמתו. החלקים האותנטיים של העדויות האמיתיות ורשימות הפושעים - חזקים מאד. גם כל הדמויות בספר, רובן פרי דמיונו של הסופר או בני כלאיים של דמיון ומציאות או דמויות שנספו והוא החיה אותן למען הסיפור, מתוארות בכשרון רב וללא זיופים. בתוך השלמות הזאת תקועה עלילה דמיונית מעצבנת ולא משכנעת (למה להתיימר ולהמציא עלילה הזויה כשהעלילות ההזויות ביותר קיימות בתיעוד האמיתי?). אחת המבקרות בכריכה של הספר , שירי ארצי, השוותה את הדמויות לדמויות שיצאו מתוך סרט של פליני. אני חולקת עליה. אלה לא דמויות מסרט. ככה נראים אנשים אמיתיים שיצאו מתוך השואה וחיים לצידנו כ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שואה שלנו. שנו של הספר כל כך נכון...הספר לא מדבר על שואת היהדות בתור חיסול אתני מזעזע ביותר, שרק לחשוב על זה מעביר צמרמורת באנוש חי ונורמאלי...
הספר מספר על שואה שלנו, שואה של אנשים פרטיים, שואה של אחרי השואה, מלחמה פנימית, חיצונית ומשפחתית, שואה של הדור שלא חי אז, אבל חי את תוצאותיו...
הספר מעולה מה גם שלא כולם אהבו אותו... אבל לי הוא היה טוב ונהנהתי מכל רגע...... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספרים בנושא שואה אף פעם לא היו קלים במיוחד לקריאה, אבל
הספר הזה מאוד מיוחד. בהתחלה הוא קשה מאוד לקריאה, נגרר
ומייגע אבל בערך באמצע מגיעים לנקודה שפשוט לא ניתן לעזוב
אותו לרגע.למרות שכל סיפורי השואה אשר כלולים בספר אינם
כוללים תיאורים מזעזעים הוא נוגע עמוק עמוק בל ופתאום מבינים
שללא כל ההקדמה הארוכה והנמרחת לא היינו חווים את הסיפורים
האישיים בעצמה גדולה ועמוקה שכזאת.
אסיים ואומר שזה ספר ברמה אחרת מכל מה שקראתי עד עכשיו,
ולמרות הכל מאוד מומלץ. הסוף מעט מפתיע, מתעוררת דילמה
שהגיבור הראשי פותר אותה בינו לבין עצמו אך הקורא מוזמן
להתעמק בזה ק... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי וקראתי קיוותי שהתפתח איזה עלילה ובסופו של דבר התייאשתי וסגרתי... הספר כתוב מאד טוב, אבל מצריך לדעתי קצת מתח.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
השואה. אולי בעצם איני יכול לחדש דבר לאלו אשר הנושא ממשיך להדהד בנפשם, הרי שלכל אחד יש את הסיפור שלו, והרי שכולנו מכירים בחשיבות העדויות של הקווים הרצוצים שמדי פעם מתקראים בעיתונות שלנו כ"ניצולי שואה", לרוב בהקשר של עוני ואוזלת ידה של הממשלה. הרי שכולנו, בכל יום רגיל, נקשר בצורה אינפנטילית ביותר את המילה "שואה" למילה "עצוב". אכן, כמו ילדים בגן חובה. שואה = עצוב.
ובכל זאת, ביום אחד בשנה, אנחנו נזכרים להיזכר ביתר תשומת לב. בריסטולים שחורים, כתובות אש, "רשימת שינדלר" בשידור חוזר, טקסים מרגשים, נאומו של ראש המועצה, ראש הממשלה, הנשיא - וכולם מזכירים שעדיין, כאיל... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין ומקורי. כנערה צעירה בלעתי הרבה ספרי שואה ששיאם היה ספרי ק.צטניק ואחריהם יצאתי להפסקה של כעשרים שנה. שואה שלנו מביא סיפור של דור שהולך ונעלם, בצורה כ"כ חיה, מלאת הומור ודקויות ועדיין מצליח לצמרר, לרגש ולהצחיק באחת. מומלץ ביותר ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מיוחד במינו. כושר סיפור נדיר, משולב עם כתיבה מרתקת, מתוחכמת. הסופר מחייה סביבה שבה גדל ופורץ דרך מיוחדת להתמודד עם סיפורי השואה. מומלץ מאד... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר בלתי רגיל. אמנם העלילה, שמבוססת בעצם על סיפור חיים שנע בציר הזמן שבין ילדות לבגרות, נראית לעתים די מעורפלת ונוטה לזלוג לפינות ללא מוצא, אבל יחודו של הספר נמצא באנושיות ששוכנת בין דפיו. בתיאורים הפנטסטיים של דמויות טראגיות גדולות מהחיים, כפי שהן מצטיירות בעיניו של בן הדור השלישי לשואה.
לא מומלץ ל:
אמרגני זמר ים תיכוני, אדריכלי פרויקט הולילנד בירושלים, אלופי העולם בהיאבקות חופשית וד"ר האוס.
מומלץ ל:
בימאים בפוטנציאל, סטודנטים לפסיכולוגיה ואנשים בעלי עין חדה לטיפוסים מדור הולך ונכחד.
... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי על סבא יוסף, וסבא לולק ולברטוב והאחרים, דמויות צללים, ניצולי שואה, דודים ודודות וסבים וסבתות שנאספו מפה ומשם. ונזכרתי באברשקה, ובמניה ובמאיר מהקיבוץ שלי. ואיך כמעט לא שמתי לב, שמבין הדפים עלה אד כואב, מוכיח, מתריס, מזהיר: הנאצים היו בני אדם כמוני וכמוך, והשואה איננה אירוע תלוש מציאות. ספר מדהים, מצמרר, כובש.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יפה אני קרתי אותו זהספר ממשש שלא קל ליקרוא אותו אני קראתי אותו ודימינתי אותי שם בתוך הספר מה שהם עברו
שאני קראתי אותו היו לי דמעות כי גם לי במשפחה יש אנשים שעברו את השואה וביגלל זה חשוב לי ליקרוא על השואה וצריך ליזכור את זה כדי שלא יקראה עוד פעם אותו דבר... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה אפילו להתחיל לתאר או להסביר כמה מדובר ב"ספר חובה".
הוא לא רק מרתק, הוא גם חשוב. לא רק מעביר כמויות עצומות של ידע, הוא גם סוחף. ותוך כדי הוא מצליח להיות מצחיק, אנושי, רגיש, מעורר מחשבה, כתוב היטב ... וקשה להחליט באיזה מילים להשתמש קודם, מי מהן יותר משמעותית בהווייתו.
אני תמיד נקרעת בין חוסר הרצון המובן והאנושי לעסוק בזוועות המטלטלות את עולמך הערכי, מעוררות מחשבות שחורות וקורעות את הלב, לבין תחושה עמוקה שמקננת בי שאני חייבת ללמוד ולדעת כמה שיותר כדי לעזור לשמר את זכרון השואה. בספר מצאתי, אולי לראשונה, מספר-מחבר שהצליח לבטא את מה שאני חשה ביחס לנושא בצ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חוויית השואה מעולם לא היתה מוחשית יותר ומורכבת יותר, עד שדרשה אמיר גוטפרוינד ב"שואה שלנו".
הספר כתוב בהומור, לעיתים מקאברי ובשפה "שלנו", אבל עדיין משאיר את האבחנה הברורה בין אנשים שעברו את החוויה על בשרם ולכן תמיד ישארו מפלנטה אחרת.
כאשר רוצים להסביר למישהו למה ליום הזכרון הזה קוראים "לשואה ולגבורה", צריך לתת לו לקרוא את הספר הזה. הגבורה היא לא בהסתערות על האויב אל מול האש. הגבורה היא כל כך קטנה, "יהודית" ומלאת תעצומות נפש: הקומבינטור שמחליף את מותו בחייו של סבא יוסף, הרב הגדול, מוזלמן ששורד עד שנושם את החופש ואז יכול למות סופסוף, הצדיקות הבלתי נגמרת של... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אמיר ואפי הם שני בני נוער. הוא בן 13 והיא בת 14. שניהם מאמצים להם סבים בדמות סבא לולק וסבא יוסף, הבאים במקום הסבים שאין להם ושנספו במחנה זה או אחר. המיקום הוא קרית חיים הקרויה ע"ש חיים ארלוזורוב, אבל בה "חיים" פליטי המחנות ב"חיים" כאילו רגילים.
אובססיה אופפת את חייהם של שני בני הנעורים, המבקשים לדעת מה קרה בשואה ולשם כך הם אף מגייסים תחבולות שונות ומשונות כמו השגת תרופות לזה המוכן לספר ושקופת חולים כבר לא רוצה לתת. קשר שתיקה אופף את המתרחש סביב השואה, שתיקה הבאה להגן על הילדים ואולי באה להגן על המספרים.
והנה גדלים שני החברים והופכים לקצין ולרופאה והנה ס... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
צר לי להודות בכך שהתאכזבתי מן הספר הזה.
נלחמתי בו מעל חודש ובסופו של דבר סיימתי אותו מתוך מחויבות עמוקה לנושא ולא מתוך עיניין. הספר כתוב בצורה כבדה להחריד, ארוך ללא הצדקה, פשוט מתיש.
קראתי הרבה ספרים חזקים ובלתי נשכחים על השואה, אבל לא הייתי ממליצה על הספר הזה למתעניינים בנושא. יש בו המון מילים, אבל עדיין חסר משהו, איזשהו ניצוץ שמבעיר את הלבבות וגורם לתובנה, הזדהות, התרגשות. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במהלך הקריאה הרגשתי שהספר כמעט שלא עבר שום עריכה. אני חושבת שעובדה זו עומדת לטובתו של הספר. המחשבות הלא מלוטשות עוררו אצלי הזדהות רבה. כהיסטוריונית של השואה, אני שותפה בהחלט לאובסיסביות לסיפורים, לשמוע, לנסות למצוא משוואה כיצד ניצלו. בייחוד הזדהתי, עם הקטעים אודות פרנץ קורט, "בובה" מטרבלינקה, והניסיון להגיע לשורשו של הרוע.
ספר מדהים, זורם, שאפשר לבלוע בימים ספורים...... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למה אי אפשר לדרג כעשר כוכבים?!
ספר מטלטל, עוצמתי, נוגע ללב כזה כבר הרבה זמן לא התגלגל לידי. מהפסקה הראשונה הקורא נכנס ללב משפחה מורחבת על פי בחירה מכורח הנסיבות, ומתאר ילדותם של שני ילדים בצל השתיקה הרועמת של הוריהם ניצולי השואה. הכתיבה של הספר נהדרת, חודרת לתודעה ברמות שאין לתאר...
אני בטוח שהוא יהפוך לספר קאנון ישראלי בנוסף לכל התארים המכובדים שזכה להם עד כה.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שואה שלנו - Revisited.
תחילה, הסבר.
יחסיי עם אתר סימניה היו מלכתחילה בעיתיים ולא רק בגלל שיש פה באגים וכשלים טכניים שבא לך להתפוצץ (בעצם, פחות מתאים בימים אלה). הנה, אפילו עכשיו, התחשק לי לכתוב סקירה נוספת על הספר הספציפי הזה, לאחר פלוס-מינוס 10 שנים, מדוע לא לאפשר לי? הייתי יכול לעשות זאת רק במקרה שבו הספר היה זוכה למהדורה נוספת, עם כריכה חדשה, ושתי המהדורות היו נתונות לבחירה באתר. או-אז, יכולתי לבחור את העדכנית ולרוץ עם זה. אני גם זוכר שהיו על כך דיונים שלמים "וכמה כיף" לראות שאנחנו עוד כאן/שם. אז מה "הפתרון"? למחוק במחי הקשת מקלדת, שבריר של שנייה חסרת משמעות י... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בעיניי, כמעט בלתי קריא. בהתחלה זה נראה היה מבטיח עד שמצאתי את עצמי מסתבכת באלפי מילות תואר וסיבוכים מיותרים ומשפטים ללא סוף.
שלא תבינו אותי לא נכון - אין דבר שקונה אותי יותר מתיאור טוב, אבל הוא צריך להיות טוב.
העלילה נחמדה. אוסף הדמויותצ בהחלט מקורי. אבל הכתיבה, שוב - בעיניי, היא מתחת לכל ביקורת.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
"צריך להמשיך, להבין. לקרוא כל מה שאפשר על הפושעים הנאצים, על הרעיונות, על הדברים שעשו אלה שהבינו שהכל-מותר-אף-אחד-לא-יעניש. יש לי זמן, כלפי פנים יש לי זמן, העיקר להמשיך."
במשפטים אלה, ולא מעבר להם, נותרה בסופר התקווה שכולנו נזכור את פשעי המלחמה הנאציים.
אכן, לא מעבר לנאמר, מאחר שקומץ זניח מאוד מהפושעים הובאו למשפט, ואם הורשעו וקיבלו את עונשם - להנמק בכלא, הרי שרובם הצליחו להיחלץ ממנו לאחר תקופת מאסר קצרה. זאת, בנוסף לרוב המכריע שהצליח להימלט מגרמניה, ללא משפט, לארצות שונות בעולם - באירופה, בדרום אמריקה ודרום אפריקה, וחלקם אף קיבל מקלט מדיני ונטמע באוכלו... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עד עכשיו כשקראתי על השואה זה היה סיפור.
סיפור של מפעל, של תנועה, של איש.
ובספר הזה זה מיליון סיפורים, אבל סיפור אחד, וזה סוחף, וזה גרם לי לתהות איפה אני, ולמה אני, ומה אני בכלל יודעת ומה אני אעביר הלאה.
מומלץ, לא פשוט, ולא בטוחה שכולם יאהבו. אבל הכתיבה בהחלט עושה את שלה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אהבתי את הספר מהשורה הראשונה שלו.הספר בחלקו הגדול מנסה להראות את ההתמודדות של הדור "השני וחצי" לשואה ביחס לדור השואה- במסגרת המשפחתית והשכונתית.הכתיבה נפלאה ,הדמויות סוחפות, חוש ההומור מרקיע שחקים,והתובנות מכל הנושא -שאין כאן המקום לפרטם,אלא כל אחד לעצמו.ממליצה בכל לב. אני שמחה לצרף לרשימת הסופרים שלי את הסופר הזה בכל הכבוד.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שזכה לביקורות אוהדות מאוד ואותי איכזב קשות.
קודם כל, הספר פשוט מתיש ובחלקים רבים, לא נעים להגיד, משעמם. כתוב בצורה מבולבלת באופן מכוון, חוזר על עצמו, מכיל יותר מדי דמויות כשעל כל אחת נזרק פה משפט ושם משפט, ואותם משפטים חוזרים על עצמם בלי סוף. חצי ספר נראה כמו מין הקדמה לאיזה סיפור שיבוא אחר כך, (אבל בעצם כשמגיע – לא עונה לציפיות). ברור לי שזו דרכו של הסופר להעביר את הקורא את אותו מסלול שהוא עבר מילדותו רצופת חתיכות פאזל של קטעי סיפורים עד בגרותו שבה היה זכאי כבר לשמוע סיפורים מלאים ולחבר את התמונה כולה, אבל החלק המבולבל של הילדות ארוך מדי ומייגע – ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין המתאר את השנים הקשות של השואה מבעד עיניים של הדור השני. צורה מרתקת להתמודד עם זוועות השואה. כקורא בספר אתה הופך להיות חלק מהדמות המרכזית שמושכת את הלשון של הזקנים כדי שידברו...על אף הנושא הקשה, מומלץ בחום.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|