ביקורת ספרותית על שואה שלנו מאת אמיר גוטפרוינד
ספר טוב

---

אמיר גוטפרוינד היה איש חכם מאוד. לא אופייני לכל סופר להיחשב אמן מילולי, כזה שמשחק עם הלשון העברית במיומנות לצד שימוש בעברית באופן כל כך חושפני,אבל הידע הרחב שמתחבא במטאפורות לא שגרתיות ובפסקאות ארוכות מעיד על נבונות טבעית. ההגשה המחושבת והמודעת של הספר בצורתו הקשה והמורכבת , לשונית ועלילתית, היא שיטה, ולא מטרה. עם זאת, מוכח כאן שאין היא נופלת מהאופציה השנייה, ואולי אף עולה עליה.

הספר מאוד לא פשוט לקריאה רציפה, מה גם שהטקסט האחיד מקשה על הפרדה של קווי העלילה, כך שבעמודים בודדים סיטואציות שונות נחשפות בערבוביה. ייתכן ואילו הייתי ניגש אליו מתוך ידיעה שהוא מורכב, קצב הקריאה היה נוח יותר, ולא מסורבל כפי שהיה מוטב שלא היה קורה.

מעבר לקושי הלשוני והתחבירי, ישנו קושי הנוגע לעלילה עצמה (ספויילר): גוטפרוינד מתעתע בקורא ומרכיב בשכונה אחת רבדים שונים ופנים שונות של שרידי השואה: יחידים שנשארו מקהילות שלמות, עו"ד פרל ויחסו לנאצים, יחס משפחתו לאדם גרמני וכו'.הסיפורים אינם עדות פשוטה ומפורטת "בשביל הדורות הבאים", כי אם שזירת האווירה של שנות השבעים-שמונים-תשעים והטרגיות שבהתנגשות היומיום עם השואה. הדור השני הוא זה שמספר את סיפורו כאן. יש לציין שהאווירה המושרית על ידי הספר משכנעת מאוד ביחס למחשבות מוקדמות שיכלו להיות על ספר שמקבץ הכל (ואם לא הכל, הרוב) בבת אחת. השלם גדול מסך חלקיו.

» ביקורות נוספות של אליאב
» ביקורות נוספות על שואה שלנו