ביקורת ספרותית על שואה שלנו מאת אמיר גוטפרוינד
ספר מעולה

---

קשה אפילו להתחיל לתאר או להסביר כמה מדובר ב"ספר חובה".
הוא לא רק מרתק, הוא גם חשוב. לא רק מעביר כמויות עצומות של ידע, הוא גם סוחף. ותוך כדי הוא מצליח להיות מצחיק, אנושי, רגיש, מעורר מחשבה, כתוב היטב ... וקשה להחליט באיזה מילים להשתמש קודם, מי מהן יותר משמעותית בהווייתו.

אני תמיד נקרעת בין חוסר הרצון המובן והאנושי לעסוק בזוועות המטלטלות את עולמך הערכי, מעוררות מחשבות שחורות וקורעות את הלב, לבין תחושה עמוקה שמקננת בי שאני חייבת ללמוד ולדעת כמה שיותר כדי לעזור לשמר את זכרון השואה. בספר מצאתי, אולי לראשונה, מספר-מחבר שהצליח לבטא את מה שאני חשה ביחס לנושא בצורה הטובה ביותר ...

הספר גם מצליח לשלב כל כך היטב בין הרגשות העזים, העצב והלב הנקרע לבין המחשבות שנלוות - איך מגיעים בני אדם למצבים כאלה? איך שורדים? ואני - הייתי שורדת? איך משתפים פעולה עם שלטון כזה? אם הייתי אזרחית אירופאית נוצרית באותה התקופה - כיצד הייתי נוהגת? האם בכלל הייתי מבינה איפה אני נמצאת? האם מותר לכעוס ולהאשים? ומה לגבי הבנים-של, מותר בכלל להרגיש כלפיהם משהו?

מצד שלישי, הספר כיצירה כתוב היטב. הוא מרתק, מרגש, סוחף, אנושי ואפילו מצחיק עד דמעות לפעמים (לא נעים לגעות בצחוק באוטובוס כשבידך ספר עם שם כזה, אני מבטיחה לכם). לא רק שלא הצלחתי להניח את הספר מהידיים, כשבטעות מצאתי את עצמי עם כמה שעות חופשיות לא צפויות מחוץ לבית בלעדיו - פשוט קניתי ממנו עותק בחנות סמוכה. הרגשתי שחשוב לי מידי לא להפסיק.

אחד מהספרים היותר חשובים ומשמעותיים שקראתי. אני ממליצה בכל המובנים האפשריים.

» ביקורות נוספות של עידיתה.
» ביקורות נוספות על שואה שלנו