ביקורת ספרותית על שואה שלנו מאת אמיר גוטפרוינד
ספר מעולה

---

אמיר ואפי, שני ילדים, גדלים בלב שכונה של ניצולי שואה. בשל היעדר משפחה מורחבת, הם מאמצים לחיקם סבים ודודים בני גילם של אלו שנספו. בסקרנות שהופכת עם הזמן לאובססיה, השניים (בדגש על אמיר), נוטשים את ילדותם ויוצאים במסע מסוכן להבנת השואה, שמתחיל באיסוף עדויות תחילה של שכניהם, ומסתיים באלו של משפחתם.

הספר עתיר דמויות ססגוניות, עצובות וייחודיות, ביניהן סבא לולק וסבא יוסף. גוטפרוינד כותב בעברית נושנה וענוגה, מדויקת מאין כמותה. הוא מיטיב להכניס את הקורא אל לב הזוועה ולהציף שאלות חשובות – מי היו אותם מרצחים? אנשים רגילים? ומה לגבי הקורבנות? האם שואה כזו יכולה להתחולל גם בקרבנו, ומי מבטיח שלא?

גם עלינו ציוו להשמיד עם, ללא רחם – עמלק – מזקן ועד טף, כל גבר וכל אישה. מה שונה אלוהינו מאלוהיהם המשופם? במה נבדל עמנו מעמם?
לדעת הירש, אסון זה נפל בחלקנו כי נטשנו את המהות, עסקנו בדברים בטלים ולקחנו הכול כמובן מאליו.
יוסף, ממשיך דרכו של אדלר, זנח את העבר המכאיב ואת ההווה הנורא, הוא התמקד אך ורק בעתיד, דמיין אותו באופטימיות ובתקווה. דרך אולי לא ריאליסטית לשרוד, אבל בהחלט מעוררת השראה.

רשימות הפושעים הנאצים שנחננו הפכו את בטני. בלעתי את הסיפור ביומיים ארוכים וחליתי, איבדתי את קולי ולבי נשבר.

ספר שמשליך אותנו אל הבלתי נתפס ומשתדל לחלץ אותנו עם תובנות.

מומלץ,
כחמישה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על שואה שלנו