ביקורות ספרים על הספר נוטות החסד
|
ובכן, בתוך קרוב ל950 עמוד התקשיתי להתמסר לדברים כהווייתם.
חשתי שמישהו (צעיר בכותבו את החיבור או הפרויקט הזה) לוקח את הנושא ומשחק עמו. לוקח קצין אס.אס מדומיין, נותן לו חיים ונותן לו לשחק את המשחק הנאצי נטול הרגשות, הקר והנורא. לקורא את התקופה להבנתו וממבט עיניו של ג'ון ליטל - לא פשוט להכנס אל אותם נעלי האס.אס נאצי. מעניין. אותי בעיקר הטריד. הטריד כמו גירוד קשה על הגוף.
שמח שקראתי? כן
התעשרתי ידע? לא חושב
התקשיתי לקרוא את הדברים - כן
הפולמוס לצד הספר - מומלץ.
... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אנחנו בסדר. לא, באמת שאנחנו בסדר. אנחנו לומדים, הולכים לעבודה, משלמים מיסים. אנחנו סך הכל רוצים שיהיה לנו טוב. נכון, לפעמים חייבים לעגל פינות, אז מה? אנחנו לא צדיקים, אבל אנחנו בסדר. וצדק זה בכלל שם של כוכב.
וכבר נאמר מזמן שכך בנוי האדם, שלכל מעשה נבלה וחזירות של עצמו בסוף ימצא הצדקה ויחיה. הוא שונא כשמתנהגים אליו לא במידת הצדק, שונא להרגיש מרומה, מושפל אך לא יהסס לנהוג כך כלפי אחר. כן, אני מדבר עלינו. לא על איזה בבון. על כל אחד ואחת מאיתנו... לפעמים אפילו נתגאה בכך. מה יש? צריך לדעת להסתדר בחיים.
כי מי שמחולל ומסייע לחולל את זוועות הגדולות אינם "מפלצות" ו"... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מממ...
קצת קשה לי לכתוב סקירה על הספר הזה. אתחיל מהעלילה בקווים כללים ונראה אם משהו יתפתח לי משם.
הספר מסופר בגוף ראשון מפיו של קצין SS, הקצין הוא בירוקרט, דוקטור למשפטים, לא לוחם. הסופר, משלב את הדמות שיצר, בארועים הסטוריים במלחמת העולם השניה, מעין פורסט גמפ הנאצי. הוא התגלגל לאוקרינה ולאקציות שם, ומשם לסטלינגרד. מסטלינגרד, למחנות ההשמדה, לאורך השנים, ועד לנפילת ברלין.
הדמות שליטל בחר לקצין שלו היא לא "איש רגיל", מדובר באדם עם סיפור אישי מורכב, גילוי עריות מגיל צעיר עם אחותו הצעירה, תסביכים נוספים, וילדות של התעללות במוסדות חינוך פנימייתיים.הרקע של הקצ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תיאור המאורעות של מלחמת העולם השנייה דרך עיניו של ד''ר אואה, קצין ס.ס.
לאורך כל הספר ליוותה אותי התחושה המעצבנת שהסופר עסוק בלייצר מלל, ועוד מלל טרחני ומיותר, לתאר לאורך שני עמודים שלמים את הנוכחים במסעדה, דרגותיהם, שמותיהם ואז לא לפגוש אותם שוב בספר, זה מיותר.
רוב הספר מסכם מידע היסטורי שנתקלתי בו כבר בסדרות של ערוצי ההיסטוריה ונשיונל גיאגרפיק ונראה לי שאני קורא תמלול של פרקים מסדרות על מלחמת העולם השנייה, מידי פעם הייתה איזה צלילה לנושא איזוטרי, כנראה כדי לספק לכותב הזדמנות להוסיף עוד עמודים.
הרבה ''ספרות'' לא מצאתי בספר וגם הדמות המבולבלת של אואה ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
בשני דברים אני בטוח לגבי הספר הזה, אחרי קריאה שנייה בו, האחד: הוא בפרוש איננו יצירת מופת. רחוק משם. השני, ובניגוד לדעת רבים וטובים ממני, הוא ראוי למאכל אדם. כלומר ג'ונתן ליטל לא יצר דמות בלתי ראויה, וספרו אינו מבחינת חילול הקודש. אין הוא פוגע בזיכרון הקורבנות ואין הוא מאדיר את שמם של הרוצחים. מקסימום הוא עלול לגרום לסחרחורת קלה.
רבות נאמר ונכתב על מהותם של חיילי הרשע ועוזריהם בשנות השואה. וברובם מסקנה ברורה וזוהרת, הם בני אדם. אנשים רגילים כמוני וכמוכם, שבצירוף נסיבות היסטוריות, תרבותיות ואידאולוגיות הפכו למכונות הרג. לכן, בנוטות החסד, ליטל מתפרץ לדל... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מראש היה ברור לי שלא אקרא את הספר הזה. קראתי עליו, קראתי ביקורות וסקירות עליו, וידעתי שהוא לא מיועד לשכמותי. ובכל זאת, כשהגיע תשעה באב והספר הגיע אל ביתי, לקחתי וקראתי אותו. תשעה באב הוא יום קשה, יום שבו מפאת האבלות העמוקה על אלפיים שנות חורבן, אין כמעט דבר שמותר לעשות. ובכן, קריאה על שואת יהודי אירופה היא בכלל מעט הדברים המותרים לעשייה, וביום של חורבן על בית המקדש, על אויבים שרוצצו תינוקות אל הסלע ואימהות שאכלו בשר בניהן, מתאים והולם לקרוא על השואה. אז לקחתי את הספר בידיעה מראש שמדובר בספר כבד בכל ההיבטים האפשריים, כולל ההיבט המילולי ביותר. והימרתי שבי... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אל תבהלו מכמות העמודים- הספר כתוב היטב והקריאה זורמת... (זהירות ספוילר בהמשך!!!)
ג'ונתן ליטל בחר לכתוב את ספר הביכורים שלו על אחד האירועים המזעזעים בהיסטוריה. בניגוד לספרים אחרים שעוסקים בשואה הוא בחר לכתוב את הספר מנקודת מבט של קצין אס. דה. דמות בדיונית שהמציא הסופר ג'ונתו ליטל. הרעיון עצמו הוא יוצא דופן כי כל המאורעות המתוארים אכן התרחשו. אך הדמות עצמה היא בדיונית ולמרות זאת התיאור ע"י הקצין דר'אואה מרגיש אמיתי למדי. דר אואה הוא הומוסקסואל שמאוהב באחותו וקיים איתה יחסי מין בילדותו. הספר מרבה בפרטים של שמות היחידות הצבאיות, הדרגות ולכן התחושה ה... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני כמה שנים, גידלתי ארנב בבית. החלטנו לקרוא לו בשם "צ'וצ'י 4", על שם שלושת הארנבים שקדמו לו, ושגם להם קראו "צ'וצ'י" ("צ'וצ'י 1", "צ'וצ'י 2" ו- "צ'וצי 3").
צ'וצ'י 4 הספיק להיות אצלנו בקושי 5 ימים, וכמו שאר הארנבים שהיו אצלנו, גם סופי היה טראגי (הארנב הראשון, שאותו אני לא ממש מחשיב כי הוא היה אצלנו בקושי שעה, היה עם כינים ונאלצנו למכור אותו. הארנב השני היה אצלנו יחסית הרבה זמן, משהו כמו שנה-שנתיים, ויום אחד הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, ולא ניתן היה לדעת מה קרה לו, אולי הוא נידרס מיד איך שקפץ מהגדר של הבית שלנו. הארנב השלישי נרצח לי מול העיניים על ידי חתול אכזרי שקרע או... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רבות נכתב על "נוטות החסד". הסיפור שלא יאמן. לא אוסיף הרבה מעבר לדעתי עליו, שתגיע מייד אחרי הסיפור האמיתי.
*סיפור אמיתי*
דרכנו הצטלבו לפני שנים לא מעטות. באותם הימים, אני מתמחה צעירה ב'קלינית' במחלקה הפסיכיאטרית באחד מבתי החולים האוניברסיטאים הגדולים בארץ (מתמחה צעירה פירושו טוחנת [בשפה של אז] שעות אינסוף של לילות ושבתות).
שבת, שעת צהריים, צלצול טלפון ונקראת ל'כירורגית' – "מבקש שתראי מאושפזת, אישה שעברה השבוע ניתוח לפתיחת חסימת מעיים. פסיכית על כל הראש זאתי, אפילו שאת כל היום עם פסיכים - את לא תאמיני" – כך סיפר לי ההוא עם החלוק הירוק, מהכירורגית, זה שנית... המשך לקרוא
68 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
ספר מעולה!!!היה בו הכול,מתח,אהבה,שינא,קינאה,רשעות,משאיר הרבה חומר למחשבה.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא ארבה במילים - כי לך תמצא את המילים - אני אומר לעצמי ומשתתק.
וגם כי הכול כבר נכתב אודותיו.
מדובר ביצירה מטלטלת, רבת עצמה שמשאירה את הקורא נטול מילים.
אומר רק שזהו לא פחות ולא יותר מהספר הטוב. החזק. העצמתי. ואולי גם המזעזע ביותר שקראתי בחיי.
סיפורו של קצין אס.אס שחוזר אל מאורעות הזוועה בשנים 1938-1945 ומשחזר את התנהלותו. הלך מחשבתו. הוא חוזר בקור רוח מצמרר נטול רגשות חרטה ואשמה אל מעשיו ומעשי חבריו, המפלצתיים, מנקודת מבטו והתנהלותו הנאמנה אידיאולוגית. מרתק! מטריד!
לאורך קריאת 900 העמודים חשבתי שוב ושוב על ג' ליטל, המחבר ממוצא יהודי!. מדובר בספר ביכורים שלו (... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
****
למכחישי שואה, למכורי שואה, לשטופי שנאה עצמית, לאלה שבטוחים שאפשר להשוות ושראוי לעשות זאת, לנואמי נאומים, לבורים ולמלומדים, לאלה שלא מסוגלים להכיל מורכבות ומביטים רק אל הצד השני, לפרוגרסיביים, צדקנים וטהרנים משטיחי אסונות, לאלה שבטוחים שרע יותר כבר לא יכול להיות, לאלה שמכנים אחרים בקלות מזוויעה "פאשיסטים" או "נאצים" מבלי להבין דבר, לאלה שבטוחים באופן חד משמעי ונטול כל שיפוט שהאמת והצדק הם לצידם, ושמוסר הוא עניין אבסולוטי, לאלה שטוענים בעיניים רושפות שלעולם לא עוד, לאלה שבטוחים שלהיסטוריה איכפת באיזה צד הם עומדים, למאמינים בטוב האנושי ולבטוחי... המשך לקרוא
61 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמו לב טולסטוי שמגלה לנו את לב לבו של הספר "אנה קרנינה" במשפט הפתיחה כך גם ג'ונתן ליטל ב"נוטות החסד". "אחי בני האדם, תנו לי לספר לכם איך זה קרה. אנחנו לא אחיך, אתם עונים, ואנחנו לא רוצים לדעת". ובדיוק בגלל זה אתם צריכים לקרוא את זה. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא יודע מהיכן להתחיל. קראתי אינספור ביקורות נגד ובעד הספר. הנימוקים תמיד גרמו לי לתהות מחדש על מורכבות הדיון והפרשנות במחקר הספרותי לגבי מלחה''ע ה-2 והשואה. 'נוטות החסד' מרתק. אין לי מילה אחרת לתאר אותו.
החלום שלי - כחובב קולנוע מושבע שעדיין רואה באמנות זו נעלה וטובה יותר - הוא לראות את פולנסקי מעבד את היצירה הזו למדיום החזותי. ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נוטות החסד-
אחד הספרים המטלטלים שקראתי מזה הרבה זמן. הספר כאמור עוסק באירועי השואה מזווית ראייתו של קצין נאצי. זווית ראיה זו המציגה את הבנאליות של הרוע, את חוסר הפשר של האכזריות ושנאת החינם הצליחה להכניס אותי למרה שחורה לא רציונלית בחלק מימי קריאת הספר. לעיתים אף היתי צריך לדלג על עמודים כמו ילד העוצם את עיניו בחלק המפחיד של הסרט.
ביקורת אחת יש לי כלפי הספר הזה- מצד אחד מנסים להציג אדם מן הישוב כביכול ההופך להיות חלק ממכונת ההשמדה והרצח האכזרית, אך מן הצד השני מראים אדם עם כל מיני סטיות מיניות מוזרות (חוץ מהיותו הומו, שזה דווקא בסדר גמור), ולעיתים הו... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר קניתי בשבוע הספר של 2008, בערך דקה אחרי שיצא מהתנור. ציפיתי לו עוד חודשים קודם כשבכל הפרומואים הספרותיים סיפרו על תרגומו המתקדם של רומן צרפתי עב כרס המגולל את קורותיו של קצין נאצי בזמן מלחמת העולם השנייה. הפולמוס התחיל עוד לפני שהוא יצא וכשקניתי אותו עדיין לא צירפו אליו את החוברת הקטנה שמתמצתת, כך הבנתי, את הוויכוח סביבו. אבל כל אותו זמן זה היה קצת כבד עליי. גם עם כל היומרה שבי לא הייתי מוכן עדיין בגיל שבע עשרה להתמודד עם מקס אואה. אז הספר שכב בשקט בארון כמו יין צייתן, ארבע שנים חיכה שאדונו העצל ימצא זמן לקרוא אותו בין שבת אחת בבסיס לשבת האחרת.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בחודש מאי 2013 יצאתי למסע לפולין. אין לי כל קשר ישיר לשואה למעט העובדה שאבא שלי יליד ורשה ואמא ילידת העיירה יאנוב לובלסקי שבגליציה.
תמיד פחדתי פחד מוות לנסוע לפולין וזאת בעקבות הסיפורים, הסרטים והספרים על אותה ארץ רווית דם יהודי מהשואה הארורה. אבל הייתי חייבת לעשות את המסע לארץ שורשי.
ביקרנו במחנות ההשמדה: מידנק, פלאשוב וכמובן בירקנאו ואושויץ.
בטקס שנערך בבירקנאו נפל בחלקי להקריא חלק מנאום שנשא באותו מקום יצחק רבין בעת ביקורו במחנה בשנת 1994. "כל עוד נשמה באפינו, כל עוד עם ישראל חי, לא יקרה כדבר הזה. אנו נגן על ילדינו, נשינו וזקנינו...." הדמעות שטפו את ע... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במאי 1990, עמדתי על מישור מואר בשמש מסנוורת. היה שקט.
מולי, במרחק של חצי קילומטר, עמדה הפירמידה הגדולה של גיזה.
אחרי דקות ארוכות של בהייה מוקסמת, קלטתי שאני לא נושם.
נשימתי נעתקה.
ביולי 1980, באחד הלילות, נשארתי עם ע' בבריכה של הקיבוץ, הרבה אחרי שכולם הלכו.
כמעט לא דיברנו, בעיקר הסתכלנו ושחינו במעגלים. בסביבות חצות וחצי היא הורידה את החלק העליון של הביקיני ונצמדה אלי.
בשש וחצי בבוקר שמתי לב שאני לא נושם.
נשימתי נעתקה.
ביוני 1990, אחרי לילה מטורף ובוקר של טיפוס בשלג פראי, עמדתי על פסגת האנאפורנה בנפאל. כמו אחרי כל סערה
האוויר היה בהיר. למולי, למרחק של מאות קי... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חזק אבל מעיק על הנשמה לבעלי מערכת עצבים חזקה בלבד. קראתי הרבה ספרים תיעודיים על השואה ביניהם גם ספרים תיעודיים על מנהיגים (ופושעים) נאצים. תמיד היו אומרים לנו בבית ספר שאי אפשר "להבין" את השואה. הספר הזה גרם לי "להבין" יותר מכל הספרים התיעודיים בחוויה תופתית שעברתי עם עצמי במשך כ-3 חודשים. בקיצור מומלץ ביותר אבל רק לכאלה שבאמת מתעניינים בנושא.
... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כפי שכתוב בתקציר הספר, מדובר אכן ביצירה ספרותית מהפנטת, רבת-עוצמה ומטרידה. סופר אמריקני צעיר נטל על עצמו תפקיד מדהים: לבנות אוטוביוגרפיה דמיונית של קצין צעיר בשורות ה-ס.ס. במלחמת העולם השנייה. התוצאה היא ספר המנסה לשחזר בנאמנות היסטורית עולם בלתי מוכר ובעיקר הזוי. בעולם זה, מה שנתפס בעינינו כרוע המוחלט הוא בסה"כ מציאות רציונלית שבתוכה נעים אנשים רציונליים, תרבותיים ואולי אפילו בעלי מוסר. בעולם זה שחור ולבן אינם מתחלפים, אבל הם הופכים לקשת רציפה של גווני אפור. והתוצאה היא דיונים דמיוניים בין גיבורי הספר על היסטוריה, פוליטיקה ומוסר.
בסה"כ מדובר ביצ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה ספר מדהים!
קראתי אותו פעם שניה השבוע בתוך יומיים סיימתי לקרוא, פשוט מרתק.
הקריאה החוזרת באה בעקבות השכיחה , פשוט לא זכרתי פרטים מסויימים, וקריאת הביקורות במיוחד של אנקה, הביאה לי את הרצון, להזכר בכל אותם פרטים שקראתי, דילגתי עליהם, מבלי לתת להם תשומת לב מספיקה.
כאמור סיימתי את הספר אתמול, ושוב הוא זעזע אותי כמו בפעם הראשונה.
הקריאה השניה פשוט פקחה לי את העיניים להבנה יותר מעמיקה של כל הרומן הזה ולהבנתם של תובנות שעד כה פשוט לא נתתי את דעתי אליהן.
התובנה הראשונה, ואשר אין לי הוכחה לגביה, אבל יש לי חשד עמוק שאת כל הפרשה שבה מקס מבקר בבית אחותו בפומ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה . החזקתי רובו הבנתי את הניסיון לתאר נקודת תצפית אחרת . בוטה. גס. מפרט גם הילכי רוח לא רלוונטים למה שמתיימר להיות הצד השני של המטבע.ניסיתי. התרשמתי . תודה . ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
זוהי כנראה ההרגשה של מי שמגיע לפסגת האוורסט, אחרי מאמץ ממושך, מביט למרחבי השלג ושואל את עצמו "ומה עכשיו?"
שנה ורבע, זהו פרק הזמן שלקח לי לגמור את "נוטות החסד". למרות שהספר לא מתמקד בהשמדת היהודים אלא בכל המלחמה ההיא, עדיין היה לי קשה (ומאתגר) לקרוא אותו. קראתי פרק ולאחר מכן עזבתי את הספר למספר שבועות וחוזר חלילה.
בקריאה לא יכולתי להתנתק מהאווירה בבית הורי, שהיו ילדים בזמן מלחה"ע השנייה וניצלו אבל איבדו רבים ממשפחתם (אבי ומשפחתו ברחו לפני כניסת הגרמנים, אימי וסבתי ניצלו בנס).
ג'ונתן ליטל, סופר יהודי אמריקאי, כתב בצרפתית את קורותיו הדמיוניים של קצין נאצ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"נוטות החסד" הוא ספר דוקר. כזה שמשאיר לך איזה חור קטן ומציק בנבכי הנשמה. הוא תופס אותך באזיקים, מצמיד אותך לקיר, צוחק צחוק זדוני ואומר: "זה לא בכוונה, אתה יודע.."
חצי שנה אחרי, ואני מצטמררת בכל פעם שאני רק שומעת מילה שמתחרזת עם "נוטות", או עם "חסד" , או שתיהן.... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
השם נוטות החסד כבר נושא עמו מטען ספרותי תרבותי. השם מתכתב עם המחזה של אייסכילוס אודות הצדק והמשפט על שפיכות הדמים ומכאן אולי נובעת שאלתו/עמדות של הסופר לגבי גיבור הסיפור שלו וכל "שותפיו" למעשה הדמים הנאצי.
הספר קשה לקריאה ואולי אפילו איום אבל דומני שלא אגזים אם אביע דעתי שזהו ספר חובה העשוי להטריד כל אחד מאתנו ולדרוש ממנו לבדוק היכן וכיצד אני עומד בשאלות המוסריות של ההווה. הספר כתוב היטב ויש תחושה שהמועקה המצטברת עם הפרוט והפרטים היא מעשה מכוון ומכוון של הסופר המעוניין להוליך כל אחד מאתנו בדרך החתחתים של קבלת החלטות מוסריות או אי קבלתן לא מתוך ש... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר טוב, ישנם רגעים שניתן לחשוב כי מדובר ביומן אמיתי ולא בספר שכתב חוקר אשר עשה עבודה טובה בלהביא את נקודת המבט של הגרמני. לקראת הסוף נראה כי הסופר רוצה להאריך את הספר כדי שיחצה את מחסום 1000 העמודים.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
נוטות החסד/ ג'ונתן ליטל
ברגע שהחלטתי להתמודד עם הספר ועם נושא מלחמת העולם השניה והשואה השאלתי את הספר מהספריה. שנים רבות לא יכולתי נפשית לקרוא ספרים בנושא השואה, גם אינני יכולה לשמוע רדיו ביום הזכרון לשואה ולגבורה, או לראות את תוכניות הטלויזיה של אותו יום טעון ומדכא המחייב אותנו לעשות חשבון נפש או להיזכר בשנים הארורות ההן של אירופה.
הספר עוסק בזכרונותיו של קצין נאצי מהוואפן-ס.ס. (גדודי הלוחמים של הס.ס) בשם מקס אואה בשנות ה-30 ו-40 באירופה עם עלייתה של התנועה הנציונל סוציאליסטית בגרמניה שבין שתי מלחמות העולם והפשיסטית ובארצות אחרות באירופה.
נוטות... המשך לקרוא
48 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אחי בני האדם: תנו לי לספר לכם איך זה קרה".
כך מקדמת את הקורא כריכתו של הספר הזה, שלא נותן לי מנוח מאז סיימתי את קריאתו. אין זה ספר ככל הספרים. אפשר להניח אותו מהיד, אבל המחשבות והתחושות ממשיכות לרדוף. אחרי הספר הזה, לא מעט דברים נראים אחרת.
כל כך הרבה כבר נכתב עליו; אני יכול להצטרף לכל התיאורים כדוגמת מעניין, מרתק, חשוב, גאוני; וגם מזעזע, קשה, ספר שאינו נותן מרגוע. אינני זוכר מתי בפעם האחרונה קראתי ספר שנכנס באופן עמוק כל כך לחיי היום יום שלי – להרהורים, למחשבות, לחלומות בהקיץ וגם לחלומות הלילה. גם כשמיקמתי את הסימניה בין הדפים המשכתי להיות שם – בקרבות ב... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זוית שונה ומענינת מאד.ניכר שנעשה תחקיר מעמיק ביותר לפני כתיבתו (כל משך הקריאה רצתי לאינטרנט לבדוק אמיתות האירועים המתוארים).הדמות המרכזית, למרות האופי השסוע שלה, היתה בעיני מתוארת באופן אמין, כמו גם הסצינות הקשות עד מאד.
מרתק.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים. למרות שהביסוס על העובדות ההיסטוריות אינו מדוייק לחלוטין, יש כאן תיאור של חיי היום-יום של אדם שביצע את הפשעים החמורים ביותר בתולדות האנושות, מזווית הפעולות היום-יומיות הפשוטות ביותר. גם אם אתה לא רוצה, אתה מפתח סימפטיה לאיש ולבעיותיו. הוא לא מנסה להצטדק ובטח שלא להצדיק את מעשיו, אלא רק לתארם. לא חשובה העובדה אם האיש היה קיים או לא - זווית הראיה האחרת על התקופה והמעשים מענינת ומרתקת.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לו היה הספר דק בחצי ומתפרס על, נגיד, 400 עמודים במקום על 934 - אזי הייתי כותב כאן שזה ספר חובה לכל ישראלי.
מכיוון שלא זה המצב, אני רוצה בכל זאת להמליץ על הספר הזה לכל ישראלי שמרגיש שהוא תוצר של מערכת החינוך, שביחסה לשואה נוטעת בו את תודעת הקורבן ולא ממש מאפשרת דיון במה-היה-שם-לכל הרוחות.
אמנם הספר לא קל לעיכול, והקלישאה "לא לבעלי קיבה רגישה" היא אנדרסטייטמנט: וחלקים מסוימים לא מומלצים לבעלי קיבה. נקודה.
לאלה שלא בא להם להיכנס לראש של קצין ס.ס. בירוקרט/פסיכופט/הומו/חובב שירה/אנטישמי/מוזיקאי/רוצח (כל התשובות, כמובן, נכונות) , הרשו לי להפציר בכם: קיראו את המבוא... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
1. ספר מרתק (אבל זוהי כמובן דעה סובייקטיבית).
2. רבים קוראים לספר זה ספר שואה - אז זהו שהוא לא: זה ספר על מלחמת העולם השניה מנקודת מבט של קצין אס אס. שואת היהודים מהווה מרכיב משמעותי בספר, אבל נראה שהסופר ביקש בכוונה למסור את הפרספקטיבה בה נתפסו השמדות היהודים ביחס לכלל זוועות המלחמה הזאת: הרג סיטוני של שבויי מלחמה, השמדת צוענים, נכים, הומוסקסואלים, אזרחים בני העמים הכבושים על-ידי הנאצים, אפילו הרג של גרמנים על-ידי גרמנים. מובן, שתפיסה זו עלולה להיות לא קלה ליהודי (כמוני) שהתחנך על כך שהשואה שלנו היא חזות הכל במלחמה עקובה מדם זו בה נהרגו 50 מיליון בני אדם!
3... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גילוי נאות: לא סיימתי את הספר
גילוי נאות נוסף: שמחה שלא סיימתי אותו.
יש הבדל בין תאורים קשים וסצינות קשות לעיכול (כמו אל יז'י קושינסקי למשל) שמשרתות מטרה מסויימת, לבין רוע לשם רוע. זעזוע לשם זעזוע.
באתי את הספר במטרה למצוא זווית מעניינת על השואה או על הרוע הקיים באדם. במקום זאת מצאתי את עצמי קוראת ספר זוועות שגרם לי לביעותי שינה.
הפסקתי לקרוא את הספר לאחר שהבנתי שהעלילה רק הופכת לגרועה ומזעזעת וקשה יותר.
מקריאת הביקורות על הספר גם הבנתי מהו סוד הצלחתו וקסמו - הוא באת גורם לך להרגיש כאילו חיית בתקופת השואה. מהבחינה הזו זה ספר מטלטל.
יחד עם זאת, זה... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין ספק שמדובר באחד הספרים החשובים ביותר בכלל ובנושא השואה ומלחמת השניה בפרט. ההשמדה והמלחמה מובאים בדרך אוטנטית עד לשד העצמות. הפרטים רבים ולעיתים מייגעים אך לכולם תפקיד ביצירת תמונה מדהימה שככל שהיא מדויקת ומזעזת היא רק מבהירה ביתר שאת עד כמה ההתרחשויות היו בלתי יאומנו.
מעבר לכך נכנס עולמו מלא הסטיות של הגיבור. קריאה בתוכן לעיתים קשה לעיכול. אין ספק שלסופר יש אובססיה בעניין צורותיה השונות של הצואה והוא אינו מחמיץ הזדמנות לתאר אותה.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
שלום לכולם!
הספר חזק מאד, מטלטל ובחלק מהזמן קשה לקריאה. המבט המיוחד של הכותב מביא לחשיבה מחודשת, על השואה, מלחמה ובעקר על האדם עצמו. מומלץ למי שעוקב אחרי ספרים מסוגו כדוגמת 'אנשים רגילים' ו'תליינים מרצון בשירות הרייך'...
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כקורא אובססיבי (דור שני לשואה) של כל ספר שנכתב על מלחמת העולם השניה, לדעתי זה ספר מעולה מן "פורסט גאמפ" של תקופת מלחמת העולם השניה, הספר מתאר את חייו של קצין זוטר ומשכיל מרקע בורגני שהגורל זימן אותו לקחת חלק בארועים הזוועתיים ביותר של שואת יהודי אירופה, כל התאורים נכתבים מזווית ראיה בנאלית, של משתתף ברוב המקרים, פסיבי, שהארועים חולפים מול עיניו ומשפיעים באופן מצטבר על בריאותו, הספר קשה לקריאה, פונט קטן, פיסקאות ארוכות לפעמים על דף שלם, והמון פרטים, דרגות, שמות וכו לא אהבתי את התאורים של הנטיות המיניות שלו וכל ההתעסקות בנושא.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ספר עב כרס זה זכה להתייחסות מכל סוג ומין בכל כלי תקשורת כלשהו בעולם ובארץ. בגדול, מדובר במלחמת העולם השניה בכלל ובבעיה היהודית בפרט, וכל זאת מנקודת מבטו של קצין ס. ס., משפטן במקצועו ובהכשרתו.
מיהו אותו קצין ס. ס.? מקס (מקסימיליאן) אואה, שבתחילת הספר הוא כבן 26, הוא אדם שברוב תפקידיו צופה במהלכים מן הצד, כותב תזכירים וסיכומים וחושב יותר מעושה. בהכשרתו הוא ד"ר למשפטים, שאת תחילת הקריירה שלו עשה בשירות הס. ס. וקידומו לא בא לו מהבנת לב שולחיו, אלא דווקא מחיבת חבריו והממונים הישירים עליו, הרואים בו אדם ישר ויסודי.
בתחילת הספר אואה מתגלה כאדם הסולד מרצח, אך משתת... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעניין וחשוב. אבל...
לדעתי הסופר מפספס את כל הפואנטה בכך שלקח אדם סוטה ומושחת מראש כדי לתאר דמותו של איש אס.אס ותהליך התדרדרותו. תחת שייקח אדם נורמטיבי ואחריו יעקוב. כי הרצח ההמוני אז היה באנאלי. אנשים נורמטיבים לחלוטין עסקו בו כבדבר יום יומי.
קיימת גם בעיה התארים שהקפיד הסופר לשמור אותם בשפת המקור- הגרמנית. מאוד מקשה על רצף הקריאה וההבנה.
לא ברור לי אם ברור לסופר שלא ברורים כלל עיסוקיו של קצין האס.אס שאחריו עוקבים במהלך הספר. הוא עובר מתפקיד לתפקיד ובכך מאפשר לנו לצפות מזווית הראיה שלו את התהליך התעשייתי של ההשמדה. אבל עיסוקיו שם הם ממש וירטואל... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היה צריך ריתוק של כמה ימים למיטה על מנת לקרוא את הספר הזה. מתי לאחרונה הזקתם במיטה ספר עם למעלה מ 900 עמודים וכריכה קשה?.ר אך, אילו היה לי ספר אלקטרוני.
אודה ואתוודה שלא קראתי את כל הספר, צריך לגייס כוחות נפש לא מעטים על מנת לקרוא את כולו, אני מניחה שאעשה זאת בחלקים. יש משהו מהפנט ומשך בספר דווקא בשל קור הרוח שבו הוא כתוב.
הפרק הראשון, "טוקטה", לא יוצא לי מהראש, לדעתי הוא גם מתמצת את הרעיון שלשמו נכתב הספר.
כל אדם יכול להתנהג בנסיבות מסוימות כמו הקצין הנאצי המספר את הסיפור ובכל נאצי חייתי יש גם אדם כמוני וכמוך. מבהיל? נכון! זה ספר על המורכבות האנושית שבנסי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר הזוי ומשעמם, לכל מי שחשב שימצא פה זוית ראיה שונה מקורית למלה"ע 2 ולזוועות השואה נכונה פה אכזבה
אני מאד התאכזבתי מהספר ומהכסף שבזבזתי עליו
בינתיים הוא משמש לי כמעצור לדלת... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר"נוטות החסד" קשה לקריאה בגלל כמה סיבות. ראשית נושא השואה טעון וכבד ושנית נקודת המבט השונה על השתלשלות המאורעות במהלך השואה. טרם סיימתי לקרא את הספר העבה הזה המכיל למעלה מ-900 עמודים. הספר גדוש בפרטים מעיקים על מקורם של קבוצות אתניות שונות שמקומם בספרי מחקר ולא ברומן. יש בו בספר קטעים שלמים משעממים מאוד שבקלות ניתן לוותר עליהם . הספר רווי בשמות,במונחים זרים שמות מקומות ואנשים שקשה לעקוב אחריהם והם לדעתי פוגמים ברצף העלילה. במיוחד מנקרת אצלי השאלה מה מביא יהודי לכתוב על השואה מנקודת מבט של קצין ס.ס נאצי ? אמנם הסופר מתאר את ילדותו הקשה של הקצין ואת ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
