קשה לי לבקר ספרים פרי עטם של יוצרים ישראליים. או, יותר נכון לומר – קשה לי לבקר את אותם ספרים ישראליים, שמנסים לא להידמות ליצירות מקומיות. כי בסיכומו של דבר, נרצה או לא נרצה, תרבות ואמנות ישראלית זה שמש, חמסין, פלאפל, והמון המון רגש. הספר הנוכחי, "אלכוהול אחר הצהריים", הנו יצירה ישראלית, וזאת למרות ששמו של המחבר אינו נשמע מקומי כלל וכלל – <mark>ג'ק פאבר</mark>.
גיבור הסיפור הנו אדם בשם ג'ק – המחבר עצמו או האל