מסכים עם תגובתו של אלון. זוהי גם תשובתי לך, מיכל. מסכים עם הדברים של אנקה. בדיליי. רק עתה ראיתי.

אלון, יפה אמרת. החשש שלי הוא, שמרוב דיבורים, לא ממש נראה את היער. הספר הזה יוצא דופן בכל קנה מידה. שווה לקרוא אותו בלי קשר אם הוא מייצג נאצים או שואה. הייחודיות מדברת בעד עצמה ובעוצמה.

אני מבין את נקודת המבט שלה, אבל לא בדיוק מסכים עם כל מה שאמרה. לא קראתי את הספר בגלל או למרות שכתב אותו בחור יהודי, נאמר. בספר אין "הצדקה" וגם לא "צידוק" למעשי הנאצים. הוא פשוט מאפשר חרך הצצה למשהו שלא רצינו ועדיין לא רוצים להביט בו, שקיים בנפשו של כל אחד מאיתנו. לא מדובר בהזדהות, חלילה. לא הזדהיתי עם גיבור הספר ולו לרגע. אלא הזדהיתי, כבן אנוש, עם כמה מהדברים המתוארים ומסופרים בו. יש שיקראו לספר סוג של פורנוגרפיה של מוות ואלימות, אבל קראתי דברים דומים אחרים שלא התקרבו בעוצמתם ובמחשבות שהם מעוררים אל הספר הזה. יתר על כך, השאלה הבסיסית שצריכה להישאל היא למה קוראים בכלל? למה לקרוא ספרים? והתשובה, כמו השאלה, היא מגוונת. כדי ליהנות, כדי להרגיש משהו, כדי לפחד, כדי להתרגש, כדי לדעת, כדי ללמוד וכדי לחשוב, ויש עוד סיבות, אני בטוח. הספר הזה, למרות שיש בו אינספור דברים מתועבים, איננו מתועב.

ברור שמשנה מי כותב מה. לא תמיד אני מצליח לנתק בין הסופר לספר, ולא בטוח שצריך. ספר וסופר באים יחד. ולמרות זאת.

הספר הזה ממשיך להטריד אותי... שאלה לעמיר, לאלון ולמחשבות וסליחה מראש אם היא מטופשת...
אם הספר הזה שמובא מנקודת מבט נאצית, על כל מה שהוא כולל בתוכו מילה במילה ועל כל התכנים הקשים שלו,
היה נכתב על ידי נאצי אמיתי
ולא על ידי יהודי, הייתם מסוגלים עדיין להתייחס אליו כאל ספר מעולה?
הנה נקודת מבט שונה על הספר. מה דעתכם עליה?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3555729,00.html

הבת שלי נוסעת ב-22 בספטמבר.

שלנו כעת בפולין. יחזרו ביום חמישי. תודה רבה לכולם: ההערות, התובנות, והלייקים.

למה דווקא לפני? לפני אני לא אספיק - זה ספר נורא ארוך ויש ספרים שאני רוצה לקרוא לפני, ועכשיו גם מתחילה שנת לימודים.
יופי. יש מצב שאפגוש אותה. אתה יודע במקרה את תאריך הטיסה המדוייק שהיא נוסעת? אני ב- 25 באוקטובר.

דווקא לקרוא לפני. אתה נוסע השנה? גם הבת שלי.

הכנסתי את הספר לרשימה, למרות שהוא סיקרן אותי גם לפני.
נראה לי שאחרי המסע לפולין זה יהיה זמן מצויין לקרוא את הספר.

נכון מאוד.

לאוראל ולשרון מוזס ולכל אלו שתוהים וטועים בהבנת נקרא הביקורות או תקציר הספר הנ"ל : אין שם אף מילה של הלל ושבח ורוממות הנאצים. אין כזה דבר.
זה נסיון של הסופר להכנס לראשו ומחשבותיו וסטיותיו של נאצי בדיוני כלשהו מתוך מיליוני או מאות אלפי הנאצים שהשתתפו באופן פעיל במלחמת העולם השניה ולקחו חלק בהשמדת היהודים ושאר אסירי המחנות של כפרים שלמים ומאות אלפי אנשים שניקרו בדרכם.
נא לא להמציא תכנים שלא היו ולא נבראו רק למען הטרוליות שבעניין, הספר לא נועד לבדיחות וגם הנושא שבו עוסק לא.

ממש לא אוסר. זה לא ספר שישפיע על איש להחליף חברבורותיו. זה "סתם" ספר כביר, שאחת ממגרעותיו הגדולות זה שלאחריו כל ספר נראה ננס, בעיקר ננס רוחני.

מחשבות, אבל, הרי אי אפשר להבטיח מתוך מכלול הסכנות אלו ישפיעו ואלו לא.
בהינתן האפשרות שהקורא יזדהה עם הגיבור - היית אוסר את הקריאה על- נניח בנך?

נוטות החסד מסוכן רק בהזדהות עם גיבורו, ולא עם הנאצים ותורתם.

בעניין התהיה של מיכל האם באמת יש ספרים מסוכנים? האם יש ספרים שכדאי למנוע קריאתם בגלל הרעיונות שנמצאים בהם?
האם צריך להדפיס ולפרסם את מיין קאמפף? הפרוטוקולים של זקני ציון? פסןקי השטן? האקלברי פין? 50 גוונים של אפור?

צודקים, אמתין בסבלנות...

צודק. כמה שנים לא יזיקו.

מה שמחשבות. עם הסתייגות. חכי כמה שנים בטרם תקראי. להערכתי, את צעירה מדיי.

מיכל, תקראי כבר את הספר. אין בו שום דבר ממה שאתה מתארת. הוא לא מסוכן לשום דת ואף ניאו נאצי לא יחגוג עליו. הוא סתם ספר כביר שכזה.

לא קראתי את הספר, אבל סתם מחשבה שעברה לי בראש: אני מבינה שהספר הזה נכתב מנקודת מבט נאצית, אבל באופן שמגחיך את תאוריית הגזע ואת כל ההשקפה הנאצית. השאלה היא לדעתי אם אין בזה סכנה שקוראים באירופה, שם ממילא משתוללת האנטישמיות, יקבלו את הדברים כפשוטם וכך הספר בהפוך על הפוך רק יגרום להאדרת הנאציזם?

עעעמיר הגזמת מה נראה לך - טעות! יכול לקרוא לכל אחד! אתה עף על עצמך מדיי וכן בתור מורים חילונים (וזה בטוח) גם עמיר גם אלוןדהאלפרט מתנהגים בעייתי.
ואני אומרת טוב שאתם לא מורים בחינוך הממ"ד, שם המקפידים ב"ה על ערכים טובים!
ובטח לא מהללים ספר שמהלל את הנאצים יימח שמם וזכרם !

אני חושב שהספר הזה צריך להיות בראש רשימת הקריאה של כל קורא. הספר היחיד שמקדים אותו זה והיום איננו כלה.

Shila תודה.

לי,
כשתקראי את הספר ייתכן ותגיעי לאותן מסקנות שאני הסקתי.
בכל מקרה, אני עדיין בפה פעור ורק בעמ׳ 680 :-)

שרון אני באמת לא מבינה מאיפה הגעת למסקנות שהגעת. אם אני לפי התמונת פרופיל שלי שכאן ניראת לך כמו שאת חושבת ורק חסרה לי מטפחת על הראש אז הגענו לימים טובים. :-)

אני עדיין קוראת אותו
ולידי בקבוקי מים משום שמתייבש לי הגרון בערך כל חמש דקות מהתיאורים.
אני לא מבינה איך הליטל הזה נכנס לראש של הנאצי מבלי להשתגע בעצמו.
מלבד זאת התיאורים על האוגדות, עוצבות והוורמאכט הגרמני, מדוייקים להפליא.
חתיכת תחקיר הוא עשה ונראה לי שגם ראיין כמה חארות שהיו שם בשטח...

מדוע ידידי הינך חושב כי אני מלהג? איש לא הטיל ספק בכך שאתם קבוצה של אנשים אינטילגנטיים ובעלי דעה, כיצד זה מתקשר לדבריי? אודה לתשובתך

התנגות?

אוראל, אתה מלהג. אין כמו השואה, אבל אנחנו מספיק אינטליגנטים להבדיל.

מחילה אבל אני חושב ששואה הייתה מקרה יחיד ומיוחד, ולפאר ולהעצים ולהעניק "קול" לנאצים יימח שמם ושם זכרם או להשוות אותם לחיילנו האמיצים זוהי חרפה

22 אותיות נתנו לנו, עת קיבלנו על עצמנו עולה של עברית: וכך משננים ילדי כיתה אל"ף חילוניים ודתיים כאחד.
ואילו ילדי חינוך מנח"ח - כבר בגיל 3-4:

אלף - אוהל, בית - זה בית
גימל זה גמל גדול,
מהי דלת - זוהי דלת
שפותחת את הכל.
(אלף-בית-גימל-דלת)

הא - הדס, ווו הוא ורד
שפרחו לי בחולות,
זין - חית שתיהן ביחד
זהו זר חבצלות.
(הא-וו-זין-חית)
בני השש ובני השבע
אלף-בית, אלף-בית,
מציירים בגיר וצבע
אלף-בית, אלף-בית,
ויוצאות במחול מחניים
אלף, אלף-בית,
אותיות עשרים ושתיים
אלף-בית.
(אלף-בית-גימל-דלת-הא-וו-זין-חית)
טית זה טוב ויוד זה יופי
כף זה כן ולמד לא,
מם ונון זה מן ונופת
קח לך ותן גם לו.
סמך - ספר, עין - עין
פא - פרפר וגם פשוש,
צדיק - צחוק עד לב שמיים
קוף זה קוף וריש זה -
ראש גדול על הכתפיים ילד טוב ירושלים
וביחד...

בני השש ובני השבע...

מה צריך לבוא עכשיו?
איפה שין? ואיפה תו?
שין - שלום ותו - תודה
ונגמרה העבודה.

שין - שלום ותו - תודה
ונגמרה העבודה,
ד"ש לכל המשפחה
ולך לך לדרכך.
(סמך-עין-פא-צדי-קוף-ריש-שין-תו)
מכאן: האות הראשונה אל"ף אינה מתחלפת עם האות השש-עשרה ברשימה עי"ן - כל אחת עומדת בפני עצמה.
וגם אוהל אינו דומה לעין שאינה מזכירה אוהל.
מומלץ לדעת, לזכור ואף להנחיל לדורות הבאים דתיים וחילוניים, שומרי מצוות מקלים ו.. ההם שלא נדע איך מתנהגים.

שרון בבקשה תנסי לענות בכנות, כשהיית ילדה מעדת וקיבלת את השפיץ של שולחן המהגוני? באיפה את מביאה בדיוק את כל השטויות שאת כותבת? חילוניים / דתיים
כבוד לא כבוד? מה בכלל את יודעת על המילה כבוד?
אבוי למדינתנו שיש בה "דתיות" שכמותך!

לא בטוח בגלל שבמקרים שסימנתי אשר כולם מהיום - שאלון דה אלפרט ואמיר - באמת כנראה חילונים לפי ההתנגות שלהם (לא כבוד גדול) אבל לי יניני לא נראה לי חילונית, כי אם שומרת מצוות עם הקלות לבוש, כיסוי ראש ועוד

ככה זה שרון מוזס חילונים הם מוזרים.קוראים דברים קשים במקום נעמי רגן ורם אורן.

חחחח... כמה הבקורת על נושא יותר קשים ומזעזעים ככה יותר מחבבים פה - מוזר

עמיר, ביקורת מצוינת. הצלחת להעביר יפה את תחושת הטלטול שהספר המדהים הזה גורם לקורא. כל קורא.

למחשבות, כשאתה מציג את זה כך, אז בעיצומה של שואה איומה לעם ישראל (יהודים) היו גם עוד אסירים פוליטיים, ועוד שלל כינויים שהנאצים המציאו כדי שתהיה להם סיבה להכחיד אנשים, במחנות ההשמדה. בדיוק סיימתי בימים אלו לקרוא את הספר "שם כבר לא תפחדי" של סופרת גרמניה המתארת את קורות חייו וזכרונותיו של אסיר פוליטי אוסטרי אשר שרד את אושוויץ ומשתף או מנסה לשתף את סובביו בחוויות הזוועה שעברו הוא ועוד אסירים פולנים/הונגרים (לא יהודים) באותה פלנטה הזויה ואיומה. הספר נוגע ללב. אין הרבה אזכור ליהודים בספר.

לפואנטה, מחכה לביקורת. סיקרנת אותי.

927 עמודים ועוד מראי מקום וטבלאות החולפים ממש ביעף. ספר כביר בכל קנה מידה. תרגום מןפלא של ניר רצ'קובסקי וזרימה מוחלטת של טקסט מדהים: אם ניקח את הויכוח בדבר מוצא השפות, של מי חזק וגדול יותר בויכוח של קצין רוסי מול קצין נאצי, האם זה סטלין או היטלר. שלא לדבר בנוגע לתאור מדהים של פסיכוזה במשך 16 עמודים רצופים בעמוד 800 והלאה.
והיכן השואה? בעמוד 132 ו... זהו.

א. דארלינג, גם זאת בעיה.
עכשיו סיימתי אחד של 731 עמודים, והוא השאיר אותי דווקא עם המון-המון מילים בשפה שכבר לא מדברים בה.

פואנטה, תפני לעצמך גם זמן, לא רק אומץ.
זה ספר עבה מאוד.

טרם אזרתי אומץ...

האמן הזה נוטה להיות בעד הערבים, כפי שבטח הבנת, כשאני מציגה את היצירה, כמובן שהיא מעוררת גלים בכיתות, ואיך לא?!
אסור לי להביע את דעתי האישית בכיתות ואני רק מקבלת את כל מה שנאמר לכאן או לכאן.
עניין ההזדהות עם מישהו שמעורר אנטגוניזם פשוט העלה בי את הזיכרון האישי הזה עם היצירה הבעייתית הזו....

היכן אסור להביע דעה? אם הדעה היא בעד ערבים אז מותר להביעה?

אסור לי להביע דעה אישית בתור מורה, ואני חייבת להציג את היצירה ואת דעתו של האמן.
לגבי הספר, כבר ראיתי המלצות רבות אודותיו, אם כך, לא נותר לי אלא לקרוא אותו.

הספר לא קשה. הוא ריאליסטי להדהים. חוצמזה, כדור שני לשואה יש לי אפס הזדהות עם הערבים

מחשבות, היותו מטריד לא מפחיד אותי, שאלתי אם קשה לקריאה מבחינת תיאורי זוועות, כי בזמן האחרון אני פשוט לא עומדת בהם.
כנראה זה הגיל, או שפשוט התחברתי לנפשות ההומיות...
אגב, להבדיל אלפי הבדלות, אני מלמדת תולדות האמנות בבי"ס תיכון, ויש אמן פוליטי- דוד ריב, ויצירה פוליטית בשם "תל אביב עזה" שמאלצת אותנו קצת להזדהות עם הפלסטינים או שלא...
http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/TelAvivGaza.aspx

חגית, הספר אינו קשה לקריאה וממש אינו ספר שואה. הדבר המטריד בו הוא ההזדהות עם גיבור נאצי...

תודה

חגית, שמעתי אנשים שטענו שלא יקראו אותו בגלל תכנים קשים. יש שיגידו שכן.
תודה רבה לכולכם.

עמיר סקירה נהדרת. גם לי הוא נשמע כספר שאסור לדלג עליו . תודה

נשמע כמו ספר חובה ולו על פי רמת הפופולריות שלו באתר

עמיר, ציינת שהספר מרתק! מטריד! אולם לא ציינת האם הספר קשה לקריאה?
קשה מבחינת התיאורים שבו, כמובן, ולא מבחינות אחרות....

ולא סיפרת שאתה באמצע? איך שתקת? בהחלט הספר המרשים שקראתי בחיי. הרביעי מתוך שמונה, אליבא דליטל, שכתב הכל בגיל 25.