הביקורת נכתבה ביום שבת, 31 ביולי, 2010
ע"י קוראת כפייתית
ע"י קוראת כפייתית
גילוי נאות: לא סיימתי את הספר
גילוי נאות נוסף: שמחה שלא סיימתי אותו.
יש הבדל בין תאורים קשים וסצינות קשות לעיכול (כמו אל יז'י קושינסקי למשל) שמשרתות מטרה מסויימת, לבין רוע לשם רוע. זעזוע לשם זעזוע.
באתי את הספר במטרה למצוא זווית מעניינת על השואה או על הרוע הקיים באדם. במקום זאת מצאתי את עצמי קוראת ספר זוועות שגרם לי לביעותי שינה.
הפסקתי לקרוא את הספר לאחר שהבנתי שהעלילה רק הופכת לגרועה ומזעזעת וקשה יותר.
מקריאת הביקורות על הספר גם הבנתי מהו סוד הצלחתו וקסמו - הוא באת גורם לך להרגיש כאילו חיית בתקופת השואה. מהבחינה הזו זה ספר מטלטל.
יחד עם זאת, זהו ספר שמעכיר ומזהם את הנפש. אין בו שום הנאת קריאה. בביקורות מסויימות קראתי סברה לקסמו של הספר וסיבה להצלחתו באירופה: הוא מאפשר לצעירים האירופאיים, שהשואה היא חור שחור בעברם, "לחיות" את השואה ולהתחבר אליה כפי שלא הצליחו מעולם.
תמוהה בעיני המגאלומניות של הסופר, שהטריח את עצמו לכתוב מעל 900 עמודים, אך לא מצא לנכון להקדיש ולו עמוד אחד של קרדיטים למקורות מהם ינק את ספרו.
בקצרה אומר, שזהו ספר מטריד, מכעיס ובוודאי שאינו מהנה או סוחף לקריאה ובטח שלא ראוי לכתרים שנקשרו סביבו.
אכזבה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חובב ספרות
(לפני 15 שנים ו-1 חודשים)
לא קראתי.
אבל לדעתי הוא ספר חשוב כדי להזכיר לנו ולהם את העבר הנורא(אם אפשר בכלל לתאר...)כפי שכתבת.
|
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
