ביקורת ספרותית על נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 13 במאי, 2019
ע"י גוסטב


תיאור המאורעות של מלחמת העולם השנייה דרך עיניו של ד''ר אואה, קצין ס.ס.
לאורך כל הספר ליוותה אותי התחושה המעצבנת שהסופר עסוק בלייצר מלל, ועוד מלל טרחני ומיותר, לתאר לאורך שני עמודים שלמים את הנוכחים במסעדה, דרגותיהם, שמותיהם ואז לא לפגוש אותם שוב בספר, זה מיותר.
רוב הספר מסכם מידע היסטורי שנתקלתי בו כבר בסדרות של ערוצי ההיסטוריה ונשיונל גיאגרפיק ונראה לי שאני קורא תמלול של פרקים מסדרות על מלחמת העולם השנייה, מידי פעם הייתה איזה צלילה לנושא איזוטרי, כנראה כדי לספק לכותב הזדמנות להוסיף עוד עמודים.
הרבה ''ספרות'' לא מצאתי בספר וגם הדמות המבולבלת של אואה והניסיונות של הסופר ליצור כלפיה אמביוולנטיות מצד הקורא נראה שנעשו כדי לצאת ידי חובה.
הפתרונות הבנאליים לחלומות, מוטיב התאומים השחוק, תיאורי נוף דיסוננטיים של מחנות ריכוז ורפרנסים למיתולגיה יוונית, נראו מאולצים וילדותיים.
הבנתי שיצא ספרון ''נוטות החסד הפולמוס'' בו הסופר עונה לביקורות ומסביר את עצמו, מזכיר קצת את האמירה שאם צריך להסביר בדיחה אז היא כנראה לא מצחיקה.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני 16 שעות)
אודי, התחלתי את מלחמה ושלום ומיד היה עלי להתחיל בפנקסנות שמות האריסטוקרטיה הנבובה על כל נגזרותיה. פניתי מיד לספר קריא יותר: חיים קטנים ללא מלחמה וללא שלום. רק דמעות.
מחשבות (לפני 16 שעות)
גוסטב, אתה צודק. עכשיו משאתה צודק, מה יצא לך מזה?
מחשבות (לפני 16 שעות)
אני פשוט מתעב דעות מנוגדות, אודי. כולם חייבים להסכים אתי ומי שלא מסכים אז לא.
גוסטב (לפני 16 שעות)
גם קצת קשה לו עם ספרים שדורשים קריאה מעמיקה יותר, או כפי שהוא מכנה אותם ''לא קריאים''
גם אם יורשה לי, לדעתי רוב הביקורות שלו ארוכות מידי ומתבססות בעיקרן על סיכום, או יותר נכון תיאור ארוך ומשעמם של עלילת הספר.
אודי (לפני 16 שעות)
גוסטב, לא מסכים. מחשבות כתב לא מעט ביקורות מצוינות שמעידות על קורא רציני. פשוט קצת קשה לו עם דעות מנוגדות לשלו, אבל למי לא...
גוסטב (לפני 16 שעות)
אודי, כנראה שהבעיה היא במחשבות.
נדמה לי שהוא יותר ''הופך דפים'' מאשר קורא ספרים
אודי (לפני 16 שעות)
מחשבות, אבוי לנו ולספרות אם 'קריאות' הוא מדד לאיכות ולמופת. אם כך הרי שרם אורן צריך לזכות בנובל. ולגבי "מלחמה ושלום": דוברי רוסית אמרו לי שלומדים אותו בכיתה י בבתי הספר ברוסיה והוא קריא. כנראה ש"הבעיה" היא בתרגום שנכתב לפני שנים רבות ובפונט הקטן והלא ברור ולא במקור עצמו. על אף שלדעתי התרגום של לאה גולדברג נהדר.
גוסטב (לפני 3 ימים)
כמעט 1000 עמודים שהם ''מופת של קריאות'' ועדיין צריר ספר נוסף כדי לבאר לקוראים כמה דברים?!
רק רביעי מתוך שמונה?? מחזק את התחושה שלי שהכותב גרפומן והעורך שלו חסר אחריות.
מחשבות (לפני 3 ימים)
טוביה, אין ספר המשך. ה"פולמוס" בא לבאר כמה דברים בספר, למשל, שנוטות החסד הוא הרביעי מתוך שמונה ספרים.
מלחמה ושלום הוא ספר בלתי קריא. נוטות החסד הוא מופת של קריאות.
tuvia (לפני 3 ימים)
גוסטב שלום, קראתי את הביקורת שלך על הספר. כמו שכתבו חברים אחרים, כל אחד חופשי להביע את דעתו ולא חשוב אם זה לטוב או לרע. בקשר לספר ההמשך , אותו לא קראתי, אבל ההסבר שלך לכתיבתו לא ממחיש בעיני שיש בו כדי להסביר את נימוקיו של המחבר לכתיבתו , אלא לפתוח דיון עם הקוראים בנוגע לדמות שבמרכז הספר.
אני בניגוד אליך מצאתי שהספר נוגע בסיפור המלחמה מזווית מקורית ובטח שאין בו חזרה על פרטים בסיפור ההיסטורי היות ואין זה ספר היסטוריה אלא רומן על רקע היסטורי ידוע לרובנו. הייתי משווה אותו לטולסטוי ולמלחמה ושלום שגם הוא מתאר רקע היסטורי מסע נפוליאון לרוסיה וכישלונו..
אולי אתה לא מסכים איתי, לא נורא.
שבת שלום
טוביה
מושמוש (לפני 3 ימים)
כבוד על האומץ גם אם עוד כתבו שהספר לא משהו. קראתי רק 'פרק ראשון' ולא בא לי להמשיך. הסברת לי למה תודה רבה על הביקורת.
גוסטב (לפני 5 ימים)
במוטיב התאומים משתמשים כדי להציג שני צדדים באישיות (לרוב מנוגדים) בתוך דמות אחת, שניים שהם אחד. היחסים של אואה עם אחותו התאומה, מסמלים את דמות הגרמני, אונה - מייצגת את הצד השקול הרגוע, שינק משדי אמו הצרפתייה, תלמידתו של יונג הפסיכיאטר (חלק ממשנתו-האדם מורכב משני צדדים באישיותו ה''נשי'' וה''גברי'') שהיה תלמידו של פרויד (היהודי) נשואה לאצולה הגרמנית הישנה וחיה בשווייץ הניטרלית.
מצד שני אואה, הפרוע ייצרי, טיפוס אנאלי אגרסיבי, ממנו נמנע חלב אמו, לומד משפטים ומסתבך עם החוק.
על הפירוד הכפוי בין התאומים אחראיים ההורים הצרפתיים, אולי רמז לגזירות על גרמניה בחוזה ורסאי, מה שאפשר את הפיצול בתוך גרמניה ואת עליית הנאציזם.
התאומים בבית הוריו, כנראה ילדיה של אחותו? ושלו? אולי מייצגים את עתידה של גרמניה, שצריכים להמשיך לעתיד, כיחידה שלמה ובריאה למרות שהיו עדים לפשע נוראי.

רפרנסים נוספים בספר למוטיב התאומים - רמוס ורומולוס מהמיתולגיה הרומית, רומולוס רצח את אחיו.
זיגלינדה וזיגמונד אח ואחות תאומים ביצירתו של ואגנר שירת הניבלונגים שמבוססת על המיתולוגיה הנורדית, זיגמונד נלחם בבעלה של זיגלינדה, שאותו היא לא אוהבת.
Tamas (לפני 5 ימים)
לא קראתי, אבל אהבתי את החידוד בפסקה האחרונה:)
מחשבות (לפני 5 ימים)
נשארנו עם מוטיב האכזבה מחוסר ידיעה.
מחשבות (לפני 6 ימים)
באמת מה? יש מוטיב כזה?
נעמי (לפני 6 ימים)
מה זה מוטיב התאומים?
מחשבות (לפני 6 ימים)
כזה אני, גוסטב, פשוט ורדוד.
גוסטב (לפני שבוע)
מחשבות, אנשים כבר קראו וכתבו ביקורות פושרות מינוס, זה היה אפילו לפני שכתבת אתה, את הביקורת שלך (אמ;לק)
אורית, יעל וחני, לא חסרות כאן ביקורות שליליות ומנומקות על הספר (אודי, לאחרונה) אני לא הראשון, וכמו שהזכרתי יצא ספר(!) בו הסופר מסביר את עצמו, את הספר(?!) ועונה לביקורות.

ועוד דבר, זה שמחשבות מוצא ספרים שכתובים בפשטות ובפשטנות, כך שהוא מצליח להבינם ו''קובע'' שהם ספרי מופת, לא הופך אותם לכאלה. כמו שספרים וסופרים שהוא לא מצליח להבין, ננטשים וגוזר את דינם כבלתי קריאים.
חני (לפני שבוע)
יפה כתבת. גוסטב זה ספר שלא רק מוערך על ידי קוראים רבים הוא גם מוזכר בספרים רבים על ידי סופרים אחרים.
לכן אני מניחה שהדעה שלך תהיה שנוייה במחלוקת.
ויום אחד גם אני אקרא ואביע דעתי בעניין.
מחשבות (לפני שבוע)
סימנטוב, קלעת בול.
סימנטוב (לפני שבוע)
אני רק יכול להגיד על עצמי שבשבילי זה היה ספר אחד הכי טובים שקראתי ואולי הכי טוב שהוא הצליח להראות לי דברים בעיניים של מישהו אחר ולהרגיש את ההרגשות שלו ולהבין אותו אפילו שאם אני חושב על זה בלי הספר זה נראה שאי אפשר להבין את הבנאדם הזה. אולי זה הדבר הכי גדול שספר יכול לעשות ועלי זה עבד לו.
yaelhar (לפני שבוע)
לא קראתי את הספר ואני לא בטוחה שאני מעוניינת לקרוא אותו.
זו הפעם הראשונה שאני קוראת עליו דעה שלילית ומנומקת. תודה.
אורית זיתן (לפני שבוע וחצי)
לא קראתי אבל אהבתי את זה שאתה מביע דעה שנויה במחלוקת
גוסטב (לפני שבוע וחצי)
אושר, לצערי קראתי את כולו, אני לא מה''נוטשים'' ;)
אושר (לפני שבוע וחצי)
גוסטב, באיזה חלק בספר הפסקתה לקרוא?
גוסטב (לפני שבוע וחצי)
מחשבות, לדעתך זהו ספר מופת, לדעתי לא.
מה לעובדות היסטוריות?

פאלפ, גם אני שוחחתי עם משבחיו של הספר לפני שקראתי את כל 927 העמודים שלו...
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
זכותו של גוסטב להחזיק בדעתו. אנשים יקראו ונראה דעות נוספות.
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מעניינת ומפתיעה. לא קראתי, אבל כל מי ששוחחתי איתו בינתיים וקרא שיבח את הספר.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
לא זה העניין. אתה מסתכל על עובדות היסטוריות?
גוסטב (לפני שבוע וחצי)
אתה מבין שמה שכתבתי זאת דעתי על הספר, כן?
כמו שלדעתך זהו ספר מופת
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
אתה מבין שמדובר בספר מופת, נכון?





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ