ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 19 באוגוסט, 2019
ע"י קורא כמעט הכול
ע"י קורא כמעט הכול
מממ...
קצת קשה לי לכתוב סקירה על הספר הזה. אתחיל מהעלילה בקווים כללים ונראה אם משהו יתפתח לי משם.
הספר מסופר בגוף ראשון מפיו של קצין SS, הקצין הוא בירוקרט, דוקטור למשפטים, לא לוחם. הסופר, משלב את הדמות שיצר, בארועים הסטוריים במלחמת העולם השניה, מעין פורסט גמפ הנאצי. הוא התגלגל לאוקרינה ולאקציות שם, ומשם לסטלינגרד. מסטלינגרד, למחנות ההשמדה, לאורך השנים, ועד לנפילת ברלין.
הדמות שליטל בחר לקצין שלו היא לא "איש רגיל", מדובר באדם עם סיפור אישי מורכב, גילוי עריות מגיל צעיר עם אחותו הצעירה, תסביכים נוספים, וילדות של התעללות במוסדות חינוך פנימייתיים.הרקע של הקצין, לא הופך אותו למפלצת. ונראה שהסופר מנסה להגיש לנו דמות מורכבת, אני כותב מנסה כי היו ל 900 עמודים לעשות זאת ואני לא בטוח שהוא באמת הצליח.
מקס הוא נציונאל סוציאליסט פסיבי.
עושה מה שאומרים לו.
עם התפרצויות פסיכוטיות לפרקים (שלא בהכרח קשורים למהלך המלחמה).
מקס מנסה להיטב עם האסירים במחנות, אבל לא מאהבת יעקוב, פשוט כי הם משאב חשוב לרייך ולתעשיה שצריכה לתמוך במאמץ המלחמתי. במאמציו, הסופר מגולל איוולת בירוקרטית למופת. מקס הוא לא איש "מהישוב" למרות שעושה רושם שהסופר רצה ליצר דיסוננס, בו הדמות רואה עצמה ככזו בעוד הקורא מבין בכל דף שעובר שמדובר בפסיכופט מהשורה הראשונה.
מקס לאורך המלחמה עסוק בכתיבת דוחות ונראה שג'ונתן ליטל כותב את הספר כמו עוד דו"ח של מקס אואנה. ברם מידי פעם יש הבלחות של כתיבה אחרת בה מקס "נשבר"
בכל מה שקראתי על המלחמה הזו, (והקשבתי, הפודקסט של יובל מלחי "מלחמת העולם השניה" של החינוכית, מאוד מומלץ), גרמניה הצטירה לי כאויב שלא ניתן להביס.
בספר הזה, מפלת גרמניה, כל הזמן הרגישה לי כעניין של זמן. ידוע שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים, אולם מסמך זה מציג את המלחמה מעיני גרמני, והגרמנים, שם רואים גם את החולשות, האתגרים של הצד השני. אולי זה היה הערך המוסף שקיבלתי מהספר.
אין מדובר בספר "חובה" כפי שכמה מקודמי כתבו
נראה שליטל נהנה להתפלש בתאורים פלסטיים מזעזעים, אבל ניתן לעשות זאת טוב יותר (אם זו בחירת הספור לדעתי) באיזשהו שלב הפסקתי לספור כמה תאורי צואה יש בספר אבל המון.
אם הסופר ניסה לטלטל, אולי הוא הצליח, להציג את המלחמה מצד "הרעים" הוא גם הצליח, אבל קראתי ספרים טובים יותר. חלק גדול מהקריאה חוויתי תוך בחילה מתמדת ומוחשית (לא מטאפורית)
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים)
שום ספר הוא לא ספר חובה, אבל זה אחד הספרים שהשפיעו עלי במיוחד.
בעיני המגרעה של הספר היא הבחירה שהגיבור לא יהיה "איש רגיל". אני לא חושבת שזה היה גורע משהו מהעוצמה שיש בספר וזה אולי היה יכול לחזק עוד יותר את האמירה ביחס למי האנשים שביצעו את הפשעים ההם. ולמרות זאת בעיני זה ספר מצויין.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
חני, זה בהחלט ספר חובה.
|
|
|
אָמוֹן
(לפני 6 שנים)
סקירה מעניינת, הספר נשמע מעניין, ואף גיליתי אותו לפני כמה שנים.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים)
לא אוהבת בחילות אבל כאלו הן המלחמות .
בכל פעם שאני קוראת ספר על מלחמות
ואני רואה איך חיילים מובלים כמו על לוח שחמט אני נדהמת מהמסקנות הברורות מאליהן שאין ממש תכלית למלחמה. עוד שטח, עוד אדמה, עוד הרוגים.... אוותר למרות הסקירות המהוללות כאן באתר. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
בכל זאת, נוטות החסד הוא ספר מרשים בכל קנה מידה, הרביעי מתוך שמונה.
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 6 שנים)
הספר לא רע
ובהחלט הישג מרשים, לסופר צעיר, אין סוף ידע ופרטי פרטים של התקופה. אולי אני עדין מידי, מחשבות, לא הייתי משווה בשום אופן ל "והיום אינו כלה" העדין המדויק והמרגש, שבאמת ראוי לכל שבח שאפשר לחשוב עליו
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
זה כובד האחריות שלך.
|
|
|
רונדנית
(לפני 6 שנים)
הוא מונח אצלי על המדף, לצד חיים קטנים, המדף כמעט וקורס, אתם מבינים למה !!
|
|
|
אדמה
(לפני 6 שנים)
ספר שהדעות עליו חלוקות, אותי הוא הרשים מאוד.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
אז למה לא תקראי, יעל, ונשמע מה דעתך על ספר שהוא אך שני לוהיום איננו כלה?
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים)
אוהו, עוד פרה קדושה נשחטה.
לא קראתי את הספר אבל ממה שקראתי עליו הבנתי שלא רק הדעות (והפרשנויות) חלוקות. גם החווייה של הקורא(ים) |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
לגמרי הספר המרשים ביותר שקראתי מזה עשרות שנים. ספר מופת.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים)
לא ברור מה המטרה של תאורי צואה. איזה ערך ספרותי יש לזה, אם הסופר חוזר שוב ושוב על התיאורים האלה? לזעזע את הקורא?
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
