לפני כמה שבועות יצא לי לפגוש ממש במקרה במהלך תור לרופא מומחה את "המלכה של הכיתה" מהתיכון, אחרי קרוב לעשרים שנה שלא ראיתי אותה. האמת? בסתר לבי קיוויתי שהקלישאה של "איך שהגלגל מסתובב" תתגשם כאן, כי היא הייתה ילדה סנובית ומנופחת מרוב חשיבות עצמית. לצערי זה לא התממש. נאלצתי לנשוך את השפתיים ולאלץ את עצמי לחייך בהתפעלות (מעושה) כששמעתי שהיא איזו מנכ"לית בכירה של איזו חברת קוסמטיקה.
שני חברי ילדות נפגשים במפתיע אחרי שלושים וחמש שנות נתק - זה האירוע שניצב בבסיס העלילה של הספר הזה, ומכאן העלילה חוזרת אחורה בזמן, לתקופת ילדותם, ושוב קדימה ואחורה לסירוגין, בקפיצות חוזרות ונשנות.
מה אהבתי בספר?
• את העטיפה. מקסימה.
• את ההתייחסות לנושא הזמן, השלכותיו ופגעיו. לפעמים היה נדמה לי שהזמן הוא הגיבור הראשי ולא יים וטומי – שני חברי הילדות. ציטוט קטן: "האם הזמן הוא שק שלתוכו אפשר לתחוב עוד ועוד? האם הוא אף פעם לא נע מכאן לשם אלא במעגלים, ואתה חוזר כל יום למקום שהתחלת?"
• את התרגום המשובח של דנה כספי – מנורווגית.
• ספר סקנדינבי שאיננו מותחן אלים וגדוש זוועות אלא פרוזה מהורהרת, עצובה ולעתים אף קודרת, מציאותית מאוד ונטולת נחמה.
מה לא אהבתי בספר?
• הקפיצות בזמנים מוגזמות ומעט מבלבלות.
• נטייה לפסקאות ארוכות מאוד, מעייפות, מתישות, מדי פעם עם איזון (לא מספק) של דיאלוגים קצרים.
• הספר עצוב. פשוט כך. מלנכולי ועגום ולפרקים אפילו מדכא.
בשורה התחתונה: 240 עמודים צפופים, דחוסים, שמרגישים כמו 500. ספר טוב, איכותי, אבל באותה נשימה הותיר אותי חסר נשימה – ולא בגלל שהוא היה כזה נפלא: בגלל הדחיסות של הכתיבה והמועקה של מה שהכתיבה מכילה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
