ביקורת ספרותית על המקום הכי טוב בעולם מאת איילת צברי
ספר בסדר

---

ללא ספק מדובר בכותבת היודעת את מלאכת הכתיבה, עושה זאת במיומנות, טווה חלק מהסיפורים ביד מאומנת. הדמויות ברובן מעניינות בכל הסיפורים, מעוררות תחושה של קירבה, בין היתר מאחר ופעמים רבות המיקום והנושאים קרובים מאוד לקהל הישראלי: צעירים אחרי צבא, נערות לפני שירות צבאי, אנשים שההגירה או האפשרות לעזיבת הארץ מהדהדת את הדילמות ואת האמירות של רבים מהאנשים ששוקלים אפשרות זו.
ישנה תחושה שאנו מכירים את הדמויות ואת הדילמות ובזה טמון אחד מהחסרונות הבולטים של חלק מהסיפורים בהם הדמויות מתאימות לקלישאה של ישראליות כזו או אחרת ולא מצליחות להתרומם מעליה. כך למשל בסיפור מתחת לפני הים, הבן, האב וחברתו עונים לכל הסטריאוטיפים שניתן לנחש כבר מראשית הסיפור אודות סוגיות של גבריות ישראלית וכיצד היא נתפסת בעיניים זרות. סופו של הסיפור לא מצליח לחדר דבר. באופן דומה הסיפור בית מילה, לא מחדש דבר.
הסיפורים הטובים הם אלו שמצליחים למרות הפמיליאריות להביא משהו חדש, כמו למשל הסיפור גבולות, או סימן להרמוניה.
הכתיבה עצמה טובה מאוד, עשירה, מלאה בדמויים ומטאפורות שתורמים לטקסט אך לא יוצרים עומס או תחושה של קישוטיות יתר. אהבתי את העובדה שבכחלק גדול של הסיפורים אין יומרה ועודף סיפרותיות, אלא רצון לספר סיפור. בהקשר זה אפשר לציין שחלק מהסיפורים מעניינים יותר או פחות, חלקם בשלים יותר ואחרים פחות.
כלל זהו ספר מהנה, לא מעורר יותר מידי מקום למחשבה לאחר קריאתו, קל לקריאה, מביא פיסת מציאות ישראלית שכולם מכירים פחות או יותר, אבל עושה זאת בחן במרבית המקרים. וזה לא דבר של מה בכך.

» ביקורות נוספות של שרית
» ביקורות נוספות על המקום הכי טוב בעולם