ביקורת ספרותית על המקום הכי טוב בעולם מאת איילת צברי
ספר טוב

---

ניגשתי לקרוא את אסופת הסיפורים הקצרים של איילת צברי בידיעה כי הכותבת היא ישראלית שנולדה בפתח תקווה ומאז 1998 חיה בקנדה.
ביחסי הציבור שהספר זכה להם צויין גם שנכתב במקור באנגלית וזכה במספר פרסים בתחרויות וכי איילת צברי הוחתמה על ידי אחת מהוצאות הספרים הגדולה בעולם.
בכריכה אישה עם מצלמת לייקה משתלשלת מגופה, את פניה לא רואים במלואן והיא הפוכה.
כמו הדמות בכריכה איילת צברי היא צלמת מוכשרת מאוד. ב 11 סיפורים סגורים ומלאים, שכל אחד מהם היה יכול לפרנס רומן נפרד, היא מצלמת את החיים בישראל והופכת את הצילום לסיפור.
כאן זוג לשעבר בבית קפה, הוא חילוני, היא חזרה בתשובה, שם שתי נערות, אחת מחבר העמים והשניה תימניה לשעבר מקנדה חוות אהבה ראשונה, יחסי הורים ילדים, השירות בצבא.
רוב הסיפורים נעוצים בשנות התשעים ונוגעים במלחמת המפרץ, בפיגועים, בעלייה וכל סיפור נוטף ישראליות אבל בצורה שבה אנחנו נראים למתבונן מבחוץ.
דמותה של המחברת מוקרן על הדמויות והסיפורים חולקים איתה את סיפור חייה, כפי שנקרא בראיונות עימה.
קשה היה שלא להתפעל מהידיעה שכל סיפור וסיפור תורגם מאנגלית בחזרה לשפת המקום שבו התרחש. התרגום מרגיש כאילו הסיפורים נכתבו באנגלית רק על מנת לחזור בחזרה לביתם הטבעי.
הספר אכן זוכה לביקורות טובות באתרי הסיפורת בחו״ל, לא רק מצד ישראלים ויהודים, אלא גם מצד גויים וזה סוד הקסם שלו, היכולת לטוות סיפורים על מקום שלא קל להבין אותו, שלא תמיד קל לחיות בו אבל הוא כנראה המקום הכי טוב בעולם.
מקווה מאוד שהספר הבא יהיה רומן ולא אסופת סיפורים קצרים. יש בהחלט למה לצפות.

» ביקורות נוספות של שמוליק
» ביקורות נוספות על המקום הכי טוב בעולם