ביקורת ספרותית על המקום הכי טוב בעולם מאת איילת צברי
ספר מעולה

---

"מה זה הספר הזה?" שאל בעלי "אני מכיר אותו?"
"זה ספר סיפורים של סופרת ישראלית שגרה כבר שנים בקנדה, איילת צברי"
"איילת צברי?!! מאיפה היא בארץ?"
"פתח תקווה, למה?"
"איזה קטע – היא היתה חברה טובה של אחותי בבית הספר. 'התימניה' היו קוראים לה."

עד קנדה ברחה איילת צברי, הרחק מפתח תקווה והארץ בכלל, הרחק מהסטריאוטיפים והסטיגמות של החברה הישראלית, כדי לכתוב באנגלית על ישראל. אבל שום מרחק אינו מספיק. למרות כל השנים עדיין מישהו כאן יכיר אותך מילדות .יזכיר שלא היית מקובלת בכיתה ה', שהיו לך תלתלים לפני שהחלקת, יזכור את הכינוי שחשבת שנפתרת ממנו סוף סוף.

"המקום הכי טוב בעולם", למרבה הפתעתי, אינו ספרות מקור. צברי כתבה אותו באנגלית והוא פורסם בקנדה ובארה"ב שלוש שנים לפני שתורגם לעברית. זוהי אסופת סיפורים קצרים שרובה מתרחשת בישראל של שנות התשעים, כשצברי עדיין היתה פה. הדמויות רובן קרועות במידה זו או אחרת, בדרך כלל בין ישראל לקנדה. החיים בישראל הם החיים שבתקופת רצח רבין, פיגועים, אינתיפאדה. אבל המציאות היא רק ברקע של הסיפור, והגיבורים מנווטים כמיטב יכולתם כדי לתקן את פגמיהם או לפחות להשלים איתם.

אני לא יודעת מה יש בה בקנדה שהיא מצליחה לייצר כותבות כל כך מוכשרות של סיפורים קצרים, אבל קנדה הצליחה גם במקרה של צברי. הספר פשוט מעולה. הכתיבה יפיפיה ומדוייקת, מקושטת אבל לא יותר מדי, לא מאפילה על הסיפור עצמו. למרות שכאמור העלילה מתרחשת בתקופות קשות בישראל, צברי מצליחה לתאר את המציאות כפי שהיא, מבלי לייפות ומבלי לשפוט. היא לא "מוכרת" את ישראל כדי להשיג רייטינג. היא כאילו אומרת "ככה אנשים חיים כאן ביומיום. זו המשמעות של חיים בצל פיגועים באוטובוסים, רצח ראש ממשלה." אין אשמים אצל צברי, אין כעס על המדינה, על הימין/שמאל. יש אנשים, והם פשוט מנסים לחיות בתוך מדינתם המסוכסכת, ונפשם המסוכסכת אף יותר. הגיבורים בספר הם ברובם מזרחיים, גברים ונשים, שלא מסתדרים עם המקובל בעדתם/ ארצם, ובכך מאכזבים את הוריהם או בני זוגם. הרבה אמפטיה יש לצברי כלפי הדמויות שלה, הכלה ואהדה והבנה שאף אחד לא מושלם. צברי אמרה בראיון איתה שרק בקנדה הצליחה להתחבר לזהותה התימנית. בישראל הכל טעון מדי, וקנדה נותנת לה מספיק שקט כדי לחבור למקורותיה.

זהירות ספויילר קטן - צברי אפילו מצליחה להכניס רומן בין ערבי ליהודיה, אבל עושה זאת בצורה אמינה ולא מקוממת. הרומן הזה אצלה הוא מתבקש וטבעי, ולא מלווה בתרועת חצוצרות כמו במקרה של דורית רבניאן עם "גדר חיה".

המסקנה של צברי היא שהמקום הכי טוב בעולם הוא זה שבו הלב שלנו מתרווח. אצל אחד זה יהיה בארץ הולדתו מוקף במשפחתו, ואצל האחר זה יהיה בקצה השני של העולם. כולנו אנשים שרוצים לחיות הכי טוב שאנחנו יכולים.

ספר מעולה ממש, הפתעה שמזדמנת לעיתים רחוקות. אני גאה שזה ספר שנמכר כל כך הרבה באנגלית ומייצג באהדה את ישראל.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על המקום הכי טוב בעולם