ביקורת ספרותית על אחות - פרוזה # מאת רוזמנד לאפטון

---

פתאום מצאתי את עצמי מפקפקת. האם זה באמת קורה?
שסתם אזרח פשוט מהשורה מחליט לא לקבל את תוצאות החקירה המשטרתית ופוצח בחקירה עצמאית?
לא מעט ספרי מתח מבוססים על הנוסחה הזאת, אבל האם יש לה איזשהו בסיס במציאות?
לא משנה.
הספר הזה משתייך לז'אנר ספרי הבלש שבמרכזם לא עומד בלש מקצועי אלא אזרח תמים שנקלע שלא ברצונו לתעלומת רצח.
טס נמצאה מתה, ורידיה חתוכים, ללא סימני אלימות.
ביאטריס, אחותה הגדולה שגרה מבר לים מסרבת לקבל את מסקנת המשטרה שמדובר בהתאבדות ופוצחת בחקירה עצמאית.
החקירה הזו מחייבת אותה לערוך שינויים מקיפים בחייה: היא נשארת באנגליה, עוזבת את עבודתה, מוצאת עבודה זמנית ופשוטה ומוצאת את עצמה מתחברת עם אנשים שבחייה הקודמים היתה נוטה לזלזל בהם. באופן כללי הנסיבות גורמות לה לאמץ סט של התנהגויות שאינן הולמות את הביאטריס שגילמה עד היום.
כך, חקירת הרצח הופכת במקביל לחקירה פנימית, ביאטריס בוחנת את עצמה, את חייה ואת בחירותיה ואת הקשרים המשפחתיים המורכבים במשולש המורכב ממנה, אחותה המתה ואמן.

רפרפתי קצת על הביקורות הקודמות לספר וגיליתי שטוב או לא, הספר הזה הצליח להפוך את עצמו לסלע מחלוקת רציני בין המתפעלים למאוכזבים.
ניסיתי למקם את עצמי, לשוא.
הוא לא רע לז'אנר, מותח במידה, שזה אומר שאת הרוצח גיליתי לפני ביאטריס, אבל לא המון לפניה, ושהיה לפחות טוויסט אחד שלא צפיתי מראש.
כתוב היטב, אבל לא מפעים או יוצא מגדר הרגיל.
אם הוא בסביבה, ואתם חובבי ספרי מתח - קחו אותו.
אם לא - אפשר לוותר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על אחות - פרוזה #