ספר מאוד קריא, ועם פוטנציאל גדול ביותר. הנושא מעניין, הרגישות של הסיטואציה אדירה ( אחות שמתחילה לחפש את אחותה שנאדרת, שהייתה מאוד קרובה אליה ),נגיעה בהמון נושאים מעניינים - כמו טיפולים גנטיים בפרט, מדע ורפואה בכלל ועוד..
אבל משהו חסר..
מצד אחד יש לספר המון צדדים מאוד מוצלחים - הן ההתעקשות של ביאטריס לחפש את האמת כשאף אחד מסביבה לא מאמין לה - מאוד מרשים, מאוד מעניין התיאור של האנשים הקרובים אליה ביותר אפילו שכולם רואים את התעקשותה על סף חולי - כשהיא בטוחה בהיותה צודקת וממשיכה לחפש למרות הכל, וגם יתרה מכך - בסיטואציה הזאת אין לה בכלל אופציה לוותר.
דבר נוסף שהדהים אותי בספר היא גילויה של ביאטריס את העובדה שאחותה התקשרה אליה - באמת אחד התיאורים המטלטלים ביותר בספר - של איך אפשר לדמיין מציאות מסויימת ולפספס לחלוטין משהו חשוב אחר, ומה הייסורי מצפון שנובעים מכך וכל המסקנות וכו..
כמובן הסוף גם מפתיע וגם מביא הסבר לחלק ממבנה הספר - וגם הוא יפה.
יתרון נוסף של הספר הוא היותו מותח ( במיוחד בשליש האחרון ) קריא מאוד ( לאורך כל הספר ) ומעניין.
אבל חסר בו הרבה , אפילו הרבה מאוד.
זה מתחיל מהעובדה שלא ייתכן שאני אקרא ספר על נושא כל כך מרגש וארגיש שאני קוראית קריאה "סתמית", שבסוף הספר אי לא הולכת לקחת איתי כלום. הספר הצליח לרגש אותי רק במקומות מסוימים - אבל לרוב הרגשתי דווקא עודף תיאורי רגשות, סחיטתם, ויתרה מכך - ניסיון סחיטתם עד הטיפה האחרונה. אם ב-100 העמודים הראשונים געגועים ומחשבות על אחותה נראות מרגשות - כשזה ממשיך במשפטים פסאודו-פילוסופים לעוד 300 עמודים - זה מתחיל להעיק. יש כנראה דרכים רבות אחרות לגרום לאדם להרגיש הזדהות - חוץ מדחיפת משפטים עמוקים ועצובים ללא כל פרופורציה.. אבל בחלט קטונתי - מי שהנושא מתחבר אצלו למשהו אישי - כנראה חווה משהו אחר לגמרי, אני הייתי צריכה להרגיש את זה מהצד - ולצערי זה כמעט לא קרה.
בנוסף ספר שופע הפניות לספרות קלאסית בפרט שייקספיר - שלעניות דעתי גם הם מיותרים, יומרניים ולא ממצאים את עצמם - לי הציטוטים לא הוסיפו כלום, חוץ מהעובדה המפוקפקת שהם שם..
בהרבה מקומות יש הרגשה של שפה דלה, שימוש חוזר ונשנה באותן מילים בדיוק (ייתכן בעיה של תרגום ) - שהופך את הכתיבה למרובעת וקצת מנוונת ( לדוגמא השימוש במילה "שלומיאלי" שהופיעה בדיוק כך לפחות 10 פעמים בספר תמיד באותו הקשר - כאשר לא היה שום ניסיון להחליפה במילים נרדפות אחרות שבטח קיימות בעברית בשפע )..
גם התפתחות הסיפור היא בעלת פוטנציאל אדיר - אך גם היא לא ממצאת את עצמה. חלק מחשדותיה של ביאטריס במהלך הספר חזקים ומרשימים הרבה יותר מהפואנטה עצמה.
הדמויות איכשהו לא נהיות בעלות נפח לגמרי - למרות אינסוף התיאורים של טס הנאדרת ( אוהבת חיים, אמנית, ציירת, המון חברים, קבלת האדם לפי מה שהוא ולא לפי איך שהוא נראה - אך לא הרגשתי שהיא בשר ודם. לא הרגשתי אותה כדמות בעלת רגשות. רק תיאור, תיאור,תיאור..).
אותו הדבר לגבי אמא שלהן, וכן דמויות מפתח נוספות בסיפור. מן דמויות מבוימות.
חיפשתי את הספר במיוחד. מאוד רציתי לקרוא אותו. ציפיתי ממנו להיות מאוד מאוד מרגש. והוא בסה"כ היה סביר. אבל לא - הוא ממש לא מיצה את הפוטנציאל שהיה לו. לא הרגשתי אכזבה וביאוס מהעובדה שקראתי אותו - פשוט חיפשתי משהו אחד ומצאתי מותחן סביר פלוס פלוס.
מאוד אהבתי את הרעיון שהיא כותבת מכתב לאחותה, מכתב שאחותה לא יכולה לקרוא - אבל זהו ביטוי הקרבה ביניהן, התקשורת שהיא רמה מעל לתקשורת מציאותית סטנדרטית, וכך גם כל השאר - לספר היה הכל על מנת להפוך לספר מדהים באמת. חוץ מיכולת תיאור אותנטית ופרופורציונאלית, חוץ מיכולת להימנע מקלישאות ודברים מובנים מעליהם, וחוץ מהעובדה שהוא פשוט לא חדר לליבי.
הוא לא ספר גרוע, הוא פשוט לא ספר עם עומק פסיכולוגי במיטבו כמו שציפיתי.


















