ביקורת ספרותית על מעוף העורב מאת אן-מרי מקדונלד
ספר טוב

---

אני לא אוהבת ספרים המוגדרים כ"רומנים" ואני לא אוהבת ספרים ארוכים מתוך החשיבה שבטוח הם איטיים יותר וכבדים (תרתי משמע).
אחרי שציינתי את זה על עצמי אציין מה דעתי על הספר - ספר פשוט מצויין!
קודם כל ההגדרה של 'רומן' נכונה פה מהסיבה שבאמת יש פה סיפור שמגולל את קורותיה של משפחה קנדית נורמטיבית לאורך החיים שלהם, תוך התמקדות בשנה-שנתיים ספציפיות בחייהם. עם זאת נכנסת פה גם תעלומת רצח שהסופרת הצליחה לשלב בצורה כל כך מוצלחת ברומן שזה הכל נראה כסגנון אחד סוחף. וכמובן, אין פה שום דבר נורמטיבי באף חלק של העלילה.
שנית מבחינת האורך - נכון שיש מקומות שפה ושם קראתי את הפסקה נורא ברפרוף, אבל זה קורה בעיקר בתיאורי נוף או אווירה שהרגישו לי מעיקים ולא מקדמים. הספר מכיל אמירות ותובנות מאוד מיוחדות ומעניינות, ובעיקר גם רלוונטיות לימינו.
אישית הגעתי לספר דרך הזוית הלה"טבית שלו, אחרת לא הייתי שומעת עליו. עם זאת, הזוית הזאת כל כך מינורית ושולית בעלילה שאני שמחה שלא ידעתי את זה מראש כי אחרת אולי הייתי מוותרת על הספר הזה, וחבל.
מעולם לא ציפיתי שאהנה כל כך מספר כזה ארוך ובכלל, שאחשוב שספר של על 800 עמודים יכול להיות סוחף וזורם - אבל הספר הזה מצליח לעשות זאת, ונדמה שאפילו ללא מאמץ.

הערה לסיום - לא ספר קל מבחינת העלילה, אין ספק שגורם לזוז באי נוחות מספר פעמים לאורך הקריאה. עם זאת, זה לגמרי חלק ממה שהוא ולא שווה לפספס אותו בגלל זה.

» ביקורות נוספות של רוית ב
» ביקורות נוספות על מעוף העורב