ביקורת ספרותית על מעוף העורב מאת אן-מרי מקדונלד
ספר טוב

---

בזמן שקראתי את ספרה של אן מרי מק'דונלד, נזכרתי בסדרה הנפלאה של ערוץ HBO "בלש אמיתי". בשתיהן ממד הזמן בולט מאד, והן מדלגות הלוך ושוב בין תקופות שונות בחיי גיבוריהן, המשתרעות על פני כעשרים וחמש שנה. בשתיהן עומד במרכז העלילה מעשה פשע אלים, שהוא עצמו והכיסוי עליו מחוללים את הרעש שמחריב את חייהן של כמה משפחות. בניגוד לסדרה, 'מעוף העורב' נפתח באקספוזיציה ארוכה מאד, דווקא בהירה עד כדי סינוור כמעט, יפה עד כדי תחושה קלה של בחילה, היוצרת את התחושה המקדימה שמשהו עומד להתקלקל בתמונה האידילית המוצגת בפנינו. הניגוד הזה הוא רב עוצמה- קשה לצפות בצמד צעירים מאוהבים ומקסימים באמת, ההופכים לזוג מזדקן מריר, בגלל שרשרת ארועים שנבעו מבחירה אידאולוגית אחת קשה ושגויה.
'מעוף העורב' מתאר יפה להפליא את עולם המחשבות הפנימיות של ילדה צעירה: הוא משחזר באופן אמין מאד את דרך החשיבה הילדית על ההיגיון הפנימי המיוחד שלה- בעיקר החרדות האופייניות- ואת חווית הקנאה ב"להיות בן". ברקע חוויה זו נמצא תמיד עולמה השוביניסטי-עדיין של האם, שהיא מעין "עקרת פרוורים" שפגשנו ביצוגים שונים של החיים בצפון אמריקה בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה. החידוש העיקרי בשבילי, כמי שלא קרא עד כה ספרות קנדית, היה עיסוק מעניין וכן בזהות הקנדית, על השסעים שבה (הן האנגלו-צרפתי והן הילידי-אירופאי) ועל היחסים המורכבים מאד שלה עם השכנה הנוצצת והדומיננטית מדרום.
חלק מהדמויות נראו לי לא עגולות מספיק, אבל בכל הנוגע לגיבורה, מק'דונלד כותבת באופן מעמיק ונוגע ללב (גם אם, בדומה למעט הרומנים האמריקאיים החדשים שקראתי, יש בכתיבה שלה משהו מעט תוקפני וטווסי). התרגום יפה בסך הכל, אך הפתיעה אותי בחירת המתרגם לכנות את להקת הביץ' בויז "נערי החוף", ואת הירקות המוקפצים האסייתים "ירקות אסייאנים". בשורה תחתונה, זהו ספר לירי ומרגש, למי שלא נרתע/ת מקצב איטי מאד.

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על מעוף העורב