ביקורת ספרותית על מעוף העורב מאת אן-מרי מקדונלד
ספר מעולה

---

במסגרת מבצע הקריאה של ספרים שעומדים שנים על המדף, הגעתי גם אל הספר הזה. פתחתי את הארון בכלל להוציא ספר אחר, אך זה "קפץ" לי לידיים. לא עניין של מה בכך כשמדובר על ספר עבה כל כך. פיזית, לא קל להרים אותו...

הספר מתואר מבעד עיניה של מדלן בת התשע (לאורך 600 עמודים מתוך הספר). ילדה קנדית, בת לאב מחייל האוויר, שכחלק מתפקידו, עובר יחד עם משפחתו מקומות מגורים פעם בכמה שנים. מרבית הסיפור מתרכז בבסיס אחד, סנטראליה, קנדה. מדלן הייתה בת תשע בשנות הששים, מעניין לראות את הציפייה שלהם להנחתת אדם על הירח, לקרוא על המלחמה הקרה, כפי שהיא נתפסה מהצד הקנדי, הפחות "מוכר".

טרגדיה קרובה- רחוקה מאיצה את העלילה... מצד אחד, לפני זה הכול היה בסדר, אך בעצם שום דבר לא היה בסדר. לאחר מכן, כבר שום דבר לא בסדר. גם בחלק האחרון של הספר, בו מדלן כבר בת 32 אנחנו רואים כמה משקעים נותרו לה מאז.

הכתיבה בספר סוחפת, כל הזמן רציתי לחזור ולקרוא בספר. היו חלקים שממש עכרו את שלוות רוחי ובאו איתי אל תוך הלילה. המספרת אינטליגנטית. כמו הילד ב"הקנוניה נגד אמריקה" שמצד אחד הוא ילד בן תשע ומצד שני הוא ברור, אינטליגנטי ומעניין, כך גם מדלן כאן. גם משחקי הילדות לא נראים דביקים או מופרכים כאשר הם כתובים מבעד לעיניה.

יש בספר שאלות מוסריות רבות שאני לא רוצה להרחיב עליהן למי שעוד לא קרא, אך מי שקרא יכול בוודאי להיזכר ולנסות להתמודד איתן.

ספר טוב מאוד מבחינתי. מומלץ בחום.
(תשתדלו לא להילחץ מהאורך שלו).

נ.ב
התרגום טוב וקולח אך יש לי שאלה אחת: מספר פעמים (3-4 פעמים) חוזרת המילה "משתבר". הקיימת מילה כזאת? איך לא נתקלתי בה עד עכשיו?

» ביקורות נוספות של אינגהס
» ביקורות נוספות על מעוף העורב