הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בספטמבר, 2011
ע"י נמנם
ע"י נמנם
לא סיימתי לקרוא את הספר! לא מפני שהוא לא טוב, או כתוב רע. להפך הוא קריא ורציף וזורם למרות 860 עמודיו. אבל איך אומר זאת: מכירים את ההרגשה בסרט אימה או אפלו בחיים האמיתיים שהתמונה הויזואלית כלכך מושלמת: השמש זורחת והדשא ירוק, הנשים יפות רזות וחכמות, הילדים משחקים בשלג הצחור.... אבל משהו שחור ואפל זורם מתחת לפני השטח כמו זפת נוזלית . כולם מרגישים בו, כולם יודעים עליו ברמה כזו או אחרת של מודעות- במיוחד הקורא ( שהרי הדף הרשאון מגלה זאת- ילדה נרצחת) אבל אף אחד לא עושה דבר. נשאבתי לספר כמו ואקום ואז הייתי חייבת להתנתק- כי התחלתי לצעוק - ממש- לתוך הדפים הכתובים- תעשו משהו. תחושת אין האונים לא הניחה לי לרגע וע"מ להגן על שפיותי עזבתי את הספר ממש במחציתו -ע"מ 400! אולי עוד אחזור אליו. כגרע לא מסוגלת.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יפעת
(לפני 14 שנים)
לי היה את זה עם לזכור ולשכוח
כמו טובע, הרגשתי צורך לעלות מעל לפני המים ולנשום שוב.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
