“•••• לפני חמש עשרה שנה בערך עשיתי טיול ארוך באירופה. זה לא היה טיול נוצץ במיוחד, הסתובבתי עם תרמיל גב במשקל 25 קילו שהסריח למרחוק, לא חלצתי נעליים במשך ימים שלמים, ישנתי בפה פעור על ספסלי פלסטיק נוקשים ברכבות לילה, אכלתי ארוחות זולות כאחרון פועלי הבניין, ולבשתי חולצות שהצווארון נגזר מהן ומכנסיים עם ציור מהוה של סטינג. היה די עלוב, אבל כיף נורא. באחד הלילות מצאתי את עצמי באיזה גסטהאוס ברומ”

“**** חלק ראשון: שתי פולניות נוסעות מאחורי משאית שעליה שלט "מטען חורג". שואלת הראשונה, תגידי, ג'ניה, מה זה מטען חורג? עונה לה השניה, מה זאת אומרת? אם המטען הזה נופל עלייך הוא חורג אותך במקום. בכל פעם שנתקלתי בספר בצמד המילים האלה "אני הורג", למרות שהן כתובות בפונט ידני ורציני ובדם עלק והכול, וגם קשורות לרציחות מזוויעות במיוחד, לא יכולתי שלא לקרוא את זה במבטא הפולני ולחייך. כלומר, לא”

“מרשים ביותר! לא, לא הספר, אלא הביקורת המהללת והשקרית שמגדירה את הספר כסוג של יצירת מופת. צדק אלון כשכתב בביקורתו, שהספר פומפוזי, מלא פאתוס ועשיר בדימויים מגוחכים (לא בדיוק בלשון זו, אבל בקירוב). נכון שהסופר איטלקי, אז מותר לו, אבל עם מעט איפוק ועורך חכם היינו מקבלים ספר קצת יותר טוב (קצת, אמרתי, שום דבר לא היה מביא את הספר הזה להיות ספר משובח). 520 עמודים בשביל ספר מתח, מעוררים חשד שיש שם כמה”

“נוצה קלה ברוח כשלקחתי לידי את הספרון הקליל כנוצה, הנוצה, של ג'ורג'ו פאלטי, חשבתי לעצמי, שמראה נוצה במעופה מזכיר לי משהו שכבר ראיתי בעבר? כך זה אצלי, שמו של ספר שטרם קראתי, מעורר בי לעיתים אסוציאציה לתמונת שנחרטה בזיכרוני בעבר. למרות שהגיתי בכך, לא הצלחתי לקשר בין שם הספר לתמונה קודמת. וכמו שקורה לי לעתים, לפתע לאחר מספר ימים, נזכרתי בתמונה מתוך סרט, בה אדם בוגר יושב בתחנה בהמתנה לאוטובוס”

“•••• לפני חמש עשרה שנה בערך עשיתי טיול ארוך באירופה. זה לא היה טיול נוצץ במיוחד, הסתובבתי עם תרמיל גב במשקל 25 קילו שהסריח למרחוק, לא חלצתי נעליים במשך ימים שלמים, ישנתי בפה פעור על ספסלי פלסטיק נוקשים ברכבות לילה, אכלתי ארוחות זולות כאחרון פועלי הבניין, ולבשתי חולצות שהצווארון נגזר מהן ומכנסיים עם ציור מהוה של סטינג. היה די עלוב, אבל כיף נורא. באחד הלילות מצאתי את עצמי באיזה גסטהאוס ברומ”

“**** חלק ראשון: שתי פולניות נוסעות מאחורי משאית שעליה שלט "מטען חורג". שואלת הראשונה, תגידי, ג'ניה, מה זה מטען חורג? עונה לה השניה, מה זאת אומרת? אם המטען הזה נופל עלייך הוא חורג אותך במקום. בכל פעם שנתקלתי בספר בצמד המילים האלה "אני הורג", למרות שהן כתובות בפונט ידני ורציני ובדם עלק והכול, וגם קשורות לרציחות מזוויעות במיוחד, לא יכולתי שלא לקרוא את זה במבטא הפולני ולחייך. כלומר, לא”

“מרשים ביותר! לא, לא הספר, אלא הביקורת המהללת והשקרית שמגדירה את הספר כסוג של יצירת מופת. צדק אלון כשכתב בביקורתו, שהספר פומפוזי, מלא פאתוס ועשיר בדימויים מגוחכים (לא בדיוק בלשון זו, אבל בקירוב). נכון שהסופר איטלקי, אז מותר לו, אבל עם מעט איפוק ועורך חכם היינו מקבלים ספר קצת יותר טוב (קצת, אמרתי, שום דבר לא היה מביא את הספר הזה להיות ספר משובח). 520 עמודים בשביל ספר מתח, מעוררים חשד שיש שם כמה”

“נוצה קלה ברוח כשלקחתי לידי את הספרון הקליל כנוצה, הנוצה, של ג'ורג'ו פאלטי, חשבתי לעצמי, שמראה נוצה במעופה מזכיר לי משהו שכבר ראיתי בעבר? כך זה אצלי, שמו של ספר שטרם קראתי, מעורר בי לעיתים אסוציאציה לתמונת שנחרטה בזיכרוני בעבר. למרות שהגיתי בכך, לא הצלחתי לקשר בין שם הספר לתמונה קודמת. וכמו שקורה לי לעתים, לפתע לאחר מספר ימים, נזכרתי בתמונה מתוך סרט, בה אדם בוגר יושב בתחנה בהמתנה לאוטובוס”