כל משך הקריאה היה בי את הדחף לקטלג את הספר. סוחף או לא סוחף? מותח או לא מותח? אוהב או לא אוהב? שוב ושוב דחיתי את כל התיוגים השונים וגם כשהקריאה הגיעה לסיומה עדיין לא הצלחתי להחליט. ייתכן שהסיבה לכך היא שבעבר קראתי בעיקר ספרי מתח עד שכמעט במכה אחת חדלתי לקרוא אותם. אני מאוד אוהב את הסוגה הזאת, אבל מאחר ורוב הספרים הללו נשכחים עוד בעת קריאת העמוד האחרון העדפתי להשקיע את הזמן הקריאה הדל ממילא בספרים אחרים, מזינים יותר. בינתיים צברתי מדף שלם של ספרי מתח, והנה עד שיצא לי לקרוא אחד החוויה לא הייתה כמו שזכרתי. האדרנלין לא היה בשיאו, התעלומה הייתה כמעט מקגאפיניסטית, אף דמות לא נורתה בסוף פרק. מוזר, לא? אולי חלקכם כבר הבנתם שמדובר בספר הריגול הראשון שלי (אם אתעלם מ-'הבלדרית' של דניאל סילבה, וזה מעשה שבהחלט ייעשה), ויותר מזה, בלה-קארה הראשון שלי.

העלילה לא פשוטה אבל אני לא רואה סיבה להרחיב אותה יותר מתקציר קולנועי: לונדון, תחילת שנות השבעים. ג'ורג' סמיילי, סוכן השירות החשאי לשעבר, נקרא על ידי מי שהיו עד לא מזמן עמיתיו לסייע בחשיפת חפרפרת שהצליחה לחדור אל הדרג הגבוה ביותר של המודיעין הבריטי. ובמילים אחרות – אחד מהבוסים בוגד. אולי מי שעוד לא קרא את הספר יצפה כמוני לג'יימס בונד שכזה, עם משחקי ריגול ואקדחים, חטיפות ונשים יפות. אלא ש, לא לא, זה ממש לא הכיוון.

למרות שהמתח איננו סוחף, התעלומה לא מאוד מסתורית, והדפים לא נהפכים בחוזקה – הקריאה מהנה ומתגמלת. בהתחלה היה לי קשה להסביר את הניגוד הזה, איך ספר מתח לא מותח יוצר רושם עז כל כך. ואז נתקלתי במקרה במילה שפתרה לי את הכל – מלנכוליה. הרי האווירה האפורה, הפרנויה, השקיעה של מוסד הביון הגדול – הכל מחלחל מתוך הדפים ולוכד את הקורא. אותי. אני לא חושב שספר מתח דכדך אותי ככה אי פעם, בטח שלא בכזאת אלגנטיות. זאת ועוד: העלילה המורכבת להדהים מסופרת באיטיות ובנימוס אנגלי, ג'נטלמני שכזה, הדמויות עמוקות ומעוצבות להפליא (בייחוד ג'ורג' סמיילי, שהמצאתו היא בגדר הברקה ובעיטה אלגנטית מתחת לחגורה המערבית), הכתיבה שחורה ומדויקת והחוויה כולה שווה, בסופו של דבר, כל פיהוק שנצבר לאורך הדרך. מומלץ.

וכמה הערות אגביות:
1. בהתאם לעוד מוצר של זמורה-ביתן הספר גדוש בטעויות הגהה (קטנות מאוד אבל מביכות בכמותן, ואני עוד אחד שמעלים עין), וכן, יצא במהדורה מחודשת בכריכת-הסרט מכוערת להפליא (כמובן שאפשר לעצב עטיפות-סרט יפות ומושכות, אלא שיש להשקיע מעט זמן לשם כך. אגב, אף אחד לא לקח קרדיט על הכריכה (השקעתי לפחות שלוש דקות בחיפושים)).
2. אחרי הקריאה צפיתי בעיבוד הקולנועי לספר מ2011 ואני מוכרח לציין שזה סרט מוצלח מאוד, משוחק היטב ומבוים היטב אלא שלדעתי רק שעה נוספת של העמקת העלילה והדמויות הייתה הופכת אותו ליצירה לוכדת עצמאית, כך שבמצב הנוכחי הוא די רחוק מכך. ובכל אופן, לא מומלץ לצפות בו בלי לקרוא קודם בספר.
3. שמעתי הרבה על העיבוד הטלוויזיוני מהסבנטיז, שאותו היללו ושיבחו ללא סייגים. כנראה שגם הסדרה הזאת נמצאת עכשיו עם כל אותן סדרות בריטיות קלאסיות מהוללות שלעולם לא יונגשו לדור הצעיר יותר. חבל שאין אף יוזמה בכיוון.

""ישנו תפוח רקוב, ג'ים," אמר קונטרול, "והוא מדביק את כל האחרים"" (עמוד 226).

החפרפרת (במקור "פחח, חייט, חייל, מרגל", באנגלית: Tinker, Tailor, Soldier, Spy) הוא מותחן ריגול מאת הסופר הבריטי ג'ון לה-קארה, שיצא לאור בשנת 1974, והינו אחד מן הספרים החשובים בז'אנר ספרות הריגול, ובעיני גם ראוי להיחשב ספרות יפה. בספר מתחקה איש הביון הבריטי, ג'ורג' סמיילי, אחר חפרפרת: "חפרפרת הוא סוכן חדירה עמוקה הקרוי כך משום שהוא חותר עמוק במבנה של האימפרילאיזם המערבי, במקרה זה האנגלי" (עמוד 54), בדרגים הגבוהים ביותר בשירות החשאי הבריטי. דמותו של הבוגד מבוססת באופן חופשי על פי סיפורו האמיתי של קים פילבי, איש צמרת המודיעין הבריטי, שריגל למען ברית המועצות. בין היתר העביר פילבי לק.ג.ב מידע על כך שדייוויד קורנוול השוהה בגרמניה, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי, הוא למעשה סוכן חשאי. עקב כך שב קורנוול, לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות, ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העת ג'ון לה-קארה. לימים העיד קורנוול כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק. כמו כן סיפר כי את ההשראה לספרו המרגל שחזר מן הכפור קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה, וכי את ההשראה לדמותו של ג'ורג' סמיילי והעזר כנגדו פיטר גוילאם קיבל מגיבורי ספריו של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון. הספר, כספריו האחרים של לה -קארה, עמד בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה -קארה מורכבות יותר, אפלות ולעתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים. לאורכו של הספר ניכר כי הדמויות, ובראשן גיבור הספר, ג'ורג' סמיילי, מצויות בקונפליקט פנימי עמוק עקב הצורך לבצע מעשים שהינם בגדר "רע הכרחי" כדי להתגבר על העומדים מולם. לה -קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד:

""זאת מלחמה," השיב לימאס, "מלחמה לא-נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני-אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות - המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה"" (מתוך הספר "המרגל שחזר מן הכפור", מאת ג'ון לה-קארה , הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 185). הספר הוא הראשון בטרילוגיית קארלה הכוללת גם את ספר ההמשך "התלמיד המכובד" ואת הספר החותם אותה "כל אנשי סמיילי".

עלילת הספר, המתרחשת במהלך המלחמה הקרה, נפתחת כאשר ג'ורג' סמיילי, אשר פרש מן ה"כיכר", כפי שמכנה לה-קארה בספריו את ה-MI6, ארגון הביון הבריטי, וזאת משום שבספריו בניין המפקדה הראשית של הארגון שוכן בכיכר קיימברידג' שבלונדון (במציאות שוכן מטה הארגון, מאז 1995, בווקסהול שבלונדון, על גדת נהר התמזה), שב לביתו הריק מארוחת ערב רק כדי למצוא שם את פיטר גווילאם, סוכן חשאי אשר היה בן חסותו מימיו בשירות וכעת מפקד "ציידי הגולגלות", כפי שמכנה לה-קארה בספריו את יחידת המתנקשים של הביון הבריטי, של ה"כיכר", אשר מודיע לו כי מוזעק לפגישה עם תת-שר החוץ לענייני מודיעין, אוליבר לאקון.

דמותו של סמיילי מהווה אנטיתיזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף כי גם הוא היה בעברו איש שטח שפעל רבות מעבר לגבולות אנגליה. סמיילי, נמוך, שמן וממושקף, גויס לביון הבריטי בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת אוקספורד והתמחה בשירה גרמנית במאה ה-17. הוא עבר הכשרה כלוחם וכסוכן חשאי ב"משתלה" כפי שמכנה לה-קארה בספריו את בסיס האימונים של הארגון שבסאראט. "בהעבירו את השפופרת לצד השמאלי שלו, הוא שלף מן הכיס הפנימי של מקטרונו את האקדוח, שם כבר הרס את בטנת-המשי המצוינת. הוא מצא את הניצרה, ולרגע השתשע ברעיון שאין הוא יודע באיזה כיוון פותחים ובאיזה כיוון סוגרים. הוא שלף את המחסנית והחזירה למקומה, ונזכר שעשה זאת מאות פעמים בתנועה, במטווח-לילה בסאראט לפני המלחמה; הוא זכר שיורים תמיד בשתי ידיים, אדוני, אחת אוחזת באקדוח ואחת במחסנית, אדוני" (עמוד 270). ולחם במלחמת העולם השנייה כסוכן חשאי בריטי באירופה הכבושה על ידי הנאצים, בין היתר בגרמניה עצמה: "ולרגע היה סמיילי שוב בגרמניה הכבושה, בזמנו הוא כסוכן שדה, חי באימה ופחד, חשוף לעינו של כל זר" (עמוד 228).

סמיילי נאלץ לפרוש מן השירות לאחר ששימש כראש לשכתו של "קונטרול" (כינויו של ראש שירות הריגול הבריטי בספריו של לה-קארה), והיה למעשה אחד מחמשת נושאי התפקידים הבכירים ביותר בשירות. ארבעת בכירי השירות האחרים הינם טובי אסטרהאזה, הממונה על יחידת "מדליקי הפנסים", כי שמכנה לה-קארה בספריו את האגף הממונה על ביצוע מעקב סמוי והטמנת מכשירי ציטוט תצפית והאזנת סתר, רוי בלאנד, סגן ראש "תחנת לונדון", כפי שמכנה לה-קארה בספר את אגף המבצעים בשירות המודיעין החשאי הבריטי, פרסי אלליין, בעבר ראש אגף מבצעים וביל היידון, בעברו איש מנהלת המבצעים המיוחדים במלחמת העולם השנייה ולאחריה פעל כסוכן חשאי במזרח התיכון ובמזרח אירופה

זמן קצר לפני שאולץ לפרוש מן השירות יזם ראש השירות, "קונטרול", את "מבצע הוכחה" והטיל על מפקדה הקודם של יחידת "ציידי הגולגלות", ג'ים פרידו, חברו הוותיק (ואולי אף מאהבו) של ביל היידון מימי מלחמת העולם השנייה ואוניברסיטת אוקספורד, לצאת לפראג ולשכנע גנרל צ'כי לערוק למערב. המבצע נכשל ופרידו נורה בכתפו ונלכד. בעקבות עסקת שבויים עם ברית המועצות הושב פרידו לבריטיניה ופרש מן השירות. בנוסף החליטה הממשלה הבריטית לפטר את "קונטרול" ולמנות במקומו את ראש אגף המבצעים, פרסי אלליין. ביל היידון, אשר נחשב בשירות למומחה לניהול מבצעים חשאיים, מונה לראש "תחנת לונדון". יחד עם "קונטרול" עזב גם סמיילי, אשר היה בשליחות בברלין מטעם "קונטרול" בעת המבצע, משום שהלה רצה למנוע את מעורבותו פן ייכשל המבצע. זמן קצר לאחר מכן מת "קונטרול" שהיה חולה מאוד עוד קודם לכן. בהלוויתו נכחו רק סמיילי וכומר. לאחר פרישתו עזבה את סמיילי אשתו היפהפייה, הליידי אן סרקומב.

בביתו של לאקון פוגש סמיילי את פקודו של גווילאם, ריקי טאר, "צייד הגולגלות" ואיש המבצעים המיוחדים, אשר שב ממבצע ביון בהונג קונג. טאר מספר לסמיילי כי נודע לו מפי אירינה, פקידה סובייטית, אותה שכנע לערוק למערב, כי "קארלה", ממפקדי ה"מרכז" המוסקבאי, כפי שמכנה לה-קארה בספריו את ארגון ה-KGB, אשר נחשב לאגדה בקהילת המודיעין, מפעיל "חפרפרת" בדרגים הגבוהים ביותר של הביון הבריטי ושם הקוד שלה הוא "ג'ראלד". את ההשראה לדמותו של "קארלה" קיבל לה-קארה, ככל הנראה, על פי דמותם של מרקוס וולף ובכיר הק.ג.ב רם קראסילניקוב. שמו האמיתי של "קארלה", המכונה כך על שום רשת הביון הראשונה שניהל במלחמת האזרחים בספרד, נותר מסתורי ורק בספר החותם את הסדרה, "כל אנשי סמיילי", הוא נחשף ברמז שקל להחמיץ. טאר עצמו נאלץ להימלט מהונג קונג משום שהמודיעין הסובייטי פעל כנגדו ואף חטף את אירינה. עד מהרה מתברר לסמיילי בשיחתו עם לאקון כי הדבר קשור ל"מבצע הוכחה", אשר בעקבותיו פרש סמיילי מן השירות. אף כי סמיילי אינו רוצה להיות מעורב במצוד אחר החפרפרת, ומציע ללאקון כי יעביר את הטיפול בעניין ל"קונקורציה" (כך, או בכינוי "המתחרים", מכנה לה-קארה בספריו את ארגון ה-MI5), הוא נעתר לבקשתו, לקחת את התפקיד ולנקות "את האורוות? תלך, אחורה תלך קדימה. תעשה כל מה שדרוש? זה הדור שלך, אחר הכל. המורשת שלך" (עמוד 65).

עד מהרה מתברר לסמיילי כמה עמוקה הפגיעה שהצליח קארלה להסב ל"כיכר". לדבריו, "קארלה קרע את 'הכיכר' לגזרים; זאת אני מבין, וזאת גם אתה מבין. אבל קיים קשר פקחי ואחרון, שאינני יכול להתירו, הגם שבכוונתי לעשות זאת. ואם אתה רוצה דרשה, אזי קארלה איננו מחוסן מאש, משום שהוא קנאי. ויום אחד, אם יהיה לי קשר כלשהו עם זה, העדר מתינות זה יביא למפלתו" (עמוד 172). באופן אישי היה לי קשה למצוא את הסבלנות לקרוא בספרים פרי עטו של ג'ון לה-קארה, עד שלילה אחד כשהייתי חייל בצנחנים, בסיור שיגרתי בגזרת בית לחם, ניהלתי שיחה עם הנהג של ג'יפ ה"סופה" הממוגן שלנו. הנהג, איש מילואים וחובב קריאה בכלל ואת ספריו של ג'ון לה-קארה בפרט, הסביר לי את אותן עלילות שאני בסכלותי החמצתי בין דפי אותם ספרים. הוא אף נתן לי ספר אחד שלו במתנה בגרסת השמע שלו. את הדיסק של הספר "כל אנשי סמיילי" הכנסתי לנגן המוזיקה שלי והתאהבתי כמעט מיד. לה-קארה הוא מספר בחסד, והעלילה שהוא טווה היא פתלתלה ומתוחכמת ומחייבת מן הקורא לעמוד על המשמר פן יחמוק ממנו פרט מידע חשוב המהווה מפנה בעלילה. התרגום של חיים גליקשטיין סביר. המצוד שמנהל סמיילי הוא מותח ומרתק, ויכולתו לראות ולנתח (למעשה יכולתו של לה-קארה) את הנעשה בנפשם של בני האדם היא מופלאה. תענוג של ספר. חובה לקרוא!!!

לה קארה הוא אבי ספרות הריגול והספר הזה הוא יצירה מדהימה שלו, אך יחד עם זאת לא מתיימר להיצמד לחוקי הז'אנר. הסיפור מותח ומעניין כמו שרק ריגול בתקופת המלחמה הקרה יכול להיות. אבל יותר מזה, הגיבור סמיילי הוא לא מרגל נוצץ ובניגוד לג'יימס בונד זהו לא סיפור על פעולה ויריות, אלא סיפור על חשיבה ועל איך מרגלים פועלים. בשביל לה קארה, ריגול הוא לא רק אקדחים ופצצות, אלא גם תככים והרים של ניירות וכך זה כנראה גם במציאות. ריגול זה גם בירוקרטיה מייגעת וחקירה מסועפת, ריגול הוא משחק מוחות יותר משהוא קרב יריות וג'ון לה קארה מעביר זאת בצורה מושלמת, זהו אחד מספריו הטובים ובעת קריאה חשוב שתזכרו, זהו סגנון אחר ממה שפוגשים בז'אנר הזה וזה אולי יתרונו הגדול של הספר.

מלחמות הן לא דבר טוב, לא קרות ולא חמות, ובכל זאת היו במלחמה הקרה בין ברית המועצות והמערב סוג של מיסתורין וסקרנות לגבי המזרח בארופה הסגור והלא ידוע כולל אותם מושגים כמו "מסך הברזל", חומת ברלין, גרמניה המזרחית, ריגול וריגול נגדי, וכל אלה היוו חומר גלם מצוין לספרים וסרטים כיפיים ברנסנס הזה של שנות השישים והשבעים אחרי המלחמה הגדולה.

ג'ון לה קארה הוא אביר ספרי הריגול של המלחמה הקרה. בספר הזה, בעזרת סוכן השרות החשאי הבריטי - ג'ורג' סמיילי, טיפוס קר ומחושב, הוא בא לפתור את תעלומת החפרפרת השתולה עמוק במסדרונות ה"כיכר" המוסד הבריטי.

סמיילי הוא סוכן בגימלאות שנקרא בסודיות מוחלטת ע"י הממשלה, לאחר כישלון קשה של אחד המבצעים של הביון הבריטי בצ'כיה שברור שפרטיו הועברו לרוסים, כדי לנסות ולברר אחת ולתמיד את החשדות שהיו כבר תלויים ועומדים בדבר סוכן כפול בשרות.

סמיילי הוא לא בלש טיפוסי, הוא איש ביון קר אך נעים הליכות שכבר ראה דברים בחיים שלו, ועם זאת גם החיים הפרטיים שלו דפוקים למדי. למרות גוציותו ושמנמנותו הוא נשוי לאישה יפה שלא מפסיקה להחליף מאהבים בידיעתו ואפשר לאמר בהסכמתו חסרת הברירה, הוא אוהב אותה וזהו.

נראה שהייתי אמורה לקרוא ספרים קודמים של לה קארה, כי בספר שתולים מושגים שלא הכרתי כמו "מכבסה" "משתלה" "מדליקי פנסים" וכו', לא מכירים אז מנחשים.

הספר סוחף ויפה ומומלץ.

בדרך כלל נהוג להתעניין ולרצות לראות סרט שנעשה על פי ספר טוב שקראת.
אתה סקרן לראות אם הבימאי והשחקנים הצליחו להעביר את "רוח הספר" מהמדיומים השונים, בדר"כ אתה מתאכזב ומגלה שזאת משימה קשה ביותר . הרי להעביר רומן של 300 עמודים צריך סרט באורך של עשרות שעות, וגם אז אצל כל אחד הדימיון יתרגם בצורה שונה את הכתוב,

ל"חפרפרת" הגעתי בדרך ההפוכה, הוקסמתי מסרט שראיתי בשעת לילה נידחת עם צוות שחקנים נדיר בראשות ג'ון הארט זצ"ל. וגארי אולדמן שנותן חתיכת תצוגה של משחק מינמליסטי ומדוייק ובבימוי מופלא של תומאס אלפרדסון השבדי, ( השם של הסרט כמו הספר הוא " פחח,חייט,חייל,מרגל"), איכשהו דילגתי על לה קארה במשך השנים, ספרי ריגול נראו לי קצת טכנים וצפויים, אז ככה.

כנראה שלא סתם הוא זוכה לתשבוחות כסופר הריגול הנחשב ביותר, מה שהפתיע אותי זה שהוא טוב לאו דווקא מהצד הטכני. היתרון המעשי שלו עם עבר רלוונטי בביון הבריטי אולי עוזר פה ושם בתיאור היררכית המעמדות ושילובה בהיררכית הפיקוד במודיעין לטוב ולרע. אבל בסה"כ כבר קראתי סופרים ללא כל עבר. שהצליחו להשתלט על הריאליזיה הטכנית בצורה די אמינה, אלא הוא טוב דווקא מהצד הלירי יותר וכמאפיין דמוייות.

המתח יחסית נשמר והוא די מצליח להסוות את החפרפרת בטכניקה נחמדה שאני לא אפרט.
ובגדול זה ספר לא רע.
אבל לטעמי הגירסא של יוצרי הסרט חזקה יותר ומרשימה בהרבה.
אני ממליץ לקוראים לקחת את הספר הזה כעיסקת חבילה עם הסרט. במיוחד מומלץ לסטודנטים לקולנוע יש פה דוגמא מעולה איך לעבור ממדיום למדיום בצורה שרק מוסיפה עוד צבעים ופס קול ולמעשה נשענת על המבנה הטוב של לה קארה ונותנות לו אימפקט יחודי שאני לפחות אימצתי בזכרוני.