ביקורת ספרותית על מעוף העורב מאת אן-מרי מקדונלד
ספר מעולה

---

"ספר יפהפה שמזמין את הקורא לצעוד לתוך עולמו המופלא ולצאת ממנו כמה ימים אחר כך בן אדם שונה". הציטוט מהדיילי ניוז. בדרך כלל אינני קוראת כלל את מה שאנשי השיווק של ההוצאה לאור מחליטים לכתוב על הספר. הפעם קראתי גם הסכמתי.

שנות השישים של המאה הקודמת. שנים ספורות אחרי מלחמה נוראה, שכאילו לא הספיקה: המלחמה הקרה מבצבצת לה, כאילו בני האדם אינם יכולים לחיות בלי אויבים. החיים בבסיס חיל האוויר הקנדי טובים מאד לקצינים ולמשפחותיהם: הגברים עובדים הנשים מטפלות בבית ובילדים, יפות ומטופחות ואינן לובשות את "בגדי העבודה" שלהן דקה אחרי השעה 4, שהבעלים לא יראו אותן בלי מחוך ואיפור. ויש חלוקה ברורה בין עולמות של גברים לנשים. Comme il faut . מדליין בת ה 8 היא בת למשפחה מעורבת (ומדוגמת): אביה קנדי-אנגלי, אמה קנדית-צרפתייה. יש לה אח גדול, היא מעריצה את אביה והוריה עושים הכל כדי לשמור עליה מדאגות ופחדים. היא מסתגלת במהירות למקום מגורים חדש מדי תקופה, חברות חדשות ושפה חדשה. אבל יש תחומים בחיי ילדה ששום דבר לא מכין אותה אליהם, לא משנה כמה הוריה מסורים, ואליהם אי אפשר להסתגל.

הספר עב כרס - 855 עמודים, מרתק לכל אורכו למרות שהקצב שלו לעתים איטי. הוא פורש את עלילתו הגאונית על מצע בנוי היטב של רקע, המורכב מסממני התקופה, מגישות ואמונות, מתמימות ורצחנות, מצדק ועוול. הסיפור בנוי כך שהקורא יודע - או חושב שהוא יודע - על המתרחש יותר מהגיבורים.

הספר כתוב מעולה ונוגע באופן אמין ביותר בשלל נושאים שמטרידים אותנו תמיד. מי שעדיין לא קרא - ומוכן לצלול לספר מטריד וקשה ונפלא - כדאי.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מעוף העורב