ביקורת ספרותית על הרפתקאותיו של האקלברי פין - הספר המוער מאת מארק טוויין
ספר טוב

---

ספר קלאסי לטעמי, וזה לא מובן מאליו כשמדובר בטווין.

כבר הספקתי לקרוא את 'מסע התענוגות בארץ הקודש', שם קוטל טווין ללא רחמים את מסע הצליינות הנוצרי.
תוך כדי כך, הקורא למד פרטים מעניינים כיצד נראתה ארץ ישראל לפני מאה חמישים שנה.
זלזול במסע הקדוש במקום התפעמות נשמע אולי כחידוש גדול, אבל אחרי שמבינים מי היה קהל היעד של
טווין(רמז, לאו דווקא נוצרים אדוקים) כל הרושם נופל, ונשאר רק ליצן חצר לא מצחיק במיוחד.
ספר שני שקראתי הוא 'וילסון ראש כרוב'. כל מה שאני זוכר ממנו הוא אוסף התחכמויות תפלות.

במה ספר זה שונה? קודם כל, טווין כותב על דבר הקרוב לליבו - נופי ילדותו, על הטוב והרע שבהם.
הספר מדבר על החברה האמריקאית של ה'דרום', זה שלפני שחרור העבדים, והמון על המיסיסיפי.
זה המקום שבו טווין גדל, עבד בתור שייט על הנהר, ואחר כך עזב. יש לו ביקורת על חברה זו, אבל
ברור שהיא מגיעה ממקום אמיתי פנימי ולא מתוך לחץ חיצוני. טווין עדיין מבדח, אבל לא רק.

העובדה שמדובר בעלילה באיזור שפרטיו ידועים למחבר מעשירה בהמון את העלילה, אבל מקשה מאוד
למי שלא מתמצא בפרטים על הנצרות הפרוטסטנטית או שייט נהרות, כמוני. חוץ מזה שלא קראתי את
'טום סויר', כך שמבחינה מסוימת התחלתי לקרוא באמצע הספר.

בגלל זה 'הספר המוער' היה כל כך מוצלח מבחינתי. אפשר ממש להרגיש את ההשקעה הרבה של מי
שהוציאו את הספר הזה: הקדמת מתרגם, הערות מחכימות בצד הספר, איורים מקוריים ועוד איורים
מארכיונים פרטיים, מספר אחריות דבר... ההשקעה נעשתה באהבה, והיא משתלמת. די מהר הצלחתי
להכנס לתוך התקופה ולאווירה המיוחדת שלה. המסרים(שהמחבר מכחיש בכל תוקף את קיומם) הועברו,
ויצאתי עשיר יותר במוח וברוח משנכנסתי.

ובכלל, אם אתה מצליח להכניס בן אדם מעולם אחר לתוך העולם שלך, ואתה גורם לו להבין ואולי גם
להזדהות את האנשים שלך, ואחר כך הוא חוזר לעולם שלו, ומבין שבעצם דיברו גם עליו- זו לדעתי קלאסיקה.

» ביקורות נוספות של פילנפיל
» ביקורות נוספות על הרפתקאותיו של האקלברי פין - הספר המוער