“דבר ראשון שעלה לי לראש כשקראתי את הכותרת: "או, לא רק לי זה קורה!" העולם מלא באידיוטים, בעיקר בכבישי ישראל אבל לא רק: רעש בלתי פוסק של אנשים שמקשקשים בארוחה על משחק הכדורגל או מסע הרכישות האחרון, בוסים חירשים שמנסים להפיל עליך מטלות, אנשי מכירות נלהבים מדי ונותני שירות שרק מנסים לברוח מאחריות. זו דרך אחת לראות את מהלך העניינים, מה שחכמינו היו מכנים "עין צרה" ואני "מציאות". או לפחות ככה יוצא לי לח”

“3/5 ספר חמוד מאוד, אבל לא ספר מדהים וגאוני כמו שעשו ממנו. אריקסון מעביר בצורה מסודרת, זורמת ונוחה להבנה את התיאוריה שלו שמחלקת את בני האדם ל-4 טיפוסים: אדום, צהוב, ירוק וכחול. התיאוריה למעשה די פשוטה ואינטואיטיבית, וכבר במהלך קריאת הספר אפשר להתחיל לנתח על פיה את האנשים בסביבתנו. בסופו של דבר, מדובר בעוד שיטה לסווג אנשים ולנסות להתאים את ההתנהגות שלנו אליהם. מעניין, אך לא משנה תפיסה. בספר, לכ”

“עם שם ספר כזה מעניין, לא אקרא? לא ארכוש? כמובן שכן. הסופר מחלק את אוכלוסיית בני האדם ל-4 סוגים, או יותר נכון 4 צבעים. אדום, צהובים, כחולים וירוקים. העניין של לחלק אנשים לסוגים הוא לא חדש. יש מלא מבחנים באינטרנט שאפשר לעשות. אבל הספר פה נותן מידע איך לגשת לאנשים הללו. למשל אני הבנתי שהבוסית שלי היא אדומה. לא מעניין אותה לשמוע את מה שעשיתי, היא רוצה רק את התוצאה. ואולי זה מוזר שהייתי צריכה את הספר”

“באמצע היום הצבע האדום פגש ברחוב בצבע הצהוב השם יותר מושך מהתמונה על הכריכה, אבל זה קשור זה זה. המחבר הותנע מאירוע אנקדוטלי בו אדם צעק בכעס "למה אני מוקף באידיוטים". ההבנה שזו תחושה אוניברסלית גרמה לו לנסות להבין למה אנשים חושבים שאנשים אחרים, או לפחות חלק מהם, הם אידיוטים. התיאוריה שלו היא שיש ארבעה סוגי בני אדם, שהוא מאפיין בעזרת ארבעה צבעים. החלוקה היא בשני צירים אחד שהוא התקדמות מול שמרנו”

“דבר ראשון שעלה לי לראש כשקראתי את הכותרת: "או, לא רק לי זה קורה!" העולם מלא באידיוטים, בעיקר בכבישי ישראל אבל לא רק: רעש בלתי פוסק של אנשים שמקשקשים בארוחה על משחק הכדורגל או מסע הרכישות האחרון, בוסים חירשים שמנסים להפיל עליך מטלות, אנשי מכירות נלהבים מדי ונותני שירות שרק מנסים לברוח מאחריות. זו דרך אחת לראות את מהלך העניינים, מה שחכמינו היו מכנים "עין צרה" ואני "מציאות". או לפחות ככה יוצא לי לח”

“3/5 ספר חמוד מאוד, אבל לא ספר מדהים וגאוני כמו שעשו ממנו. אריקסון מעביר בצורה מסודרת, זורמת ונוחה להבנה את התיאוריה שלו שמחלקת את בני האדם ל-4 טיפוסים: אדום, צהוב, ירוק וכחול. התיאוריה למעשה די פשוטה ואינטואיטיבית, וכבר במהלך קריאת הספר אפשר להתחיל לנתח על פיה את האנשים בסביבתנו. בסופו של דבר, מדובר בעוד שיטה לסווג אנשים ולנסות להתאים את ההתנהגות שלנו אליהם. מעניין, אך לא משנה תפיסה. בספר, לכ”

“עם שם ספר כזה מעניין, לא אקרא? לא ארכוש? כמובן שכן. הסופר מחלק את אוכלוסיית בני האדם ל-4 סוגים, או יותר נכון 4 צבעים. אדום, צהובים, כחולים וירוקים. העניין של לחלק אנשים לסוגים הוא לא חדש. יש מלא מבחנים באינטרנט שאפשר לעשות. אבל הספר פה נותן מידע איך לגשת לאנשים הללו. למשל אני הבנתי שהבוסית שלי היא אדומה. לא מעניין אותה לשמוע את מה שעשיתי, היא רוצה רק את התוצאה. ואולי זה מוזר שהייתי צריכה את הספר”

“באמצע היום הצבע האדום פגש ברחוב בצבע הצהוב השם יותר מושך מהתמונה על הכריכה, אבל זה קשור זה זה. המחבר הותנע מאירוע אנקדוטלי בו אדם צעק בכעס "למה אני מוקף באידיוטים". ההבנה שזו תחושה אוניברסלית גרמה לו לנסות להבין למה אנשים חושבים שאנשים אחרים, או לפחות חלק מהם, הם אידיוטים. התיאוריה שלו היא שיש ארבעה סוגי בני אדם, שהוא מאפיין בעזרת ארבעה צבעים. החלוקה היא בשני צירים אחד שהוא התקדמות מול שמרנו”