מאז "חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורק, מלח שחי 28 שנים לבדו על אי בודד לחופי יבשת אמריקה" לא זכינו לספר עם שם כה בלתי סביר ובלתי זכיר כמו ספרו החדש של שלום בוגוסלבסקי. ואף על פי כן אני מוכן להמליץ בכל פה: רוצו לקרוא!
אספר לכם קודם מה משך אותי לספר. בתור חובב הז'אנר, אני מנוי כבר מספר שנים למגזין 'סגולה' להיסטוריה יהודית. אם יצא ומצאתי במגזין כתבה הנוגעת למזרח אירופה, הייתי נוהג להביא אותה לאבא שלי, היסטוריון מדופלם של יהדות רוסיה. וכמו כל איש אקדמיה מצוי, אבא שלי היה נוהג למצוא שלל טעויות ואי-דיוקים במאמר, חלקם מביכים למדי. עד שיום אחד הבאתי לו כתבה מעניינת על הפיצול ההיסטורי בין רוסיה לבין אוקראינה. אבא שלי ישב בשקט ובאופן מפתיע פשוט וקרא וקרא עד הסוף ללא הערות ביניים. שמו של מחבר הכתבה היה שלום בוגוסלבסקי.
עכשיו, אני ויתרתי בשלב די מוקדם בחיי על קריירה אקדמית ופניתי לעולם החי-שקלים-טק הזוהר. אך עדיין בוערת בי התשוקה לכתוב מאמר או ספר על נושא אקדמי איזוטרי כלשהו ולהרגיש שתרמתי בכך משהו לאוצר הידע האנושי. אם בנוסף הנושא יהפוך במקרה לפופולרי – מה טוב. והנה בוגוסלבסקי, מדריך טיולים במקצועו ללא כל דיפלומה דיפלומטית, פשוט קם וכתב. בעבורי זו השראה.
אוקיי, אז במה עוסק הספר? מדובר בסקירה פופולרית של ההיסטוריה הסבוכה של היהודים ומזרח אירופה. הסקירה מתחילה במאה ה-16, כאשר יהודים החלו להגר במסות לאיזור, ומסתיימת בתחילת המאה ה-20 בעודם עוזבים אותה בהמוניהם ל'די גאָלדענע מעדינע” כולל זרזיף לישראל. אותו זרזיף אגב היווה את הרוב המוחלט של אנשי העלייה הראשונה, השנייה והשלישית.
הספר מנתץ אינספור מיתוסים הנפוצים בז'אנר. מסתבר שיהודים דווקא ידעו טוב מאוד להגן על עצמם, אין דבר כזה 'לבוש יהודי מסורתי' והעזיבה לאמריקה לא הייתה בגלל הפוגרומים. אפילו יש חידוש לגבי טרגדיית הגיוס בכפייה הזכורה בתור 'גזירת הקנטוניסטים', כששלום מסביר שהאשמה לא רבצה רק בצד הרוסי. עכשיו, רוב העובדות הנ"ל היו ידועות לי, אך ההצגה שלהן בתוך קונטקסט היסטורי רחב יותר של המרחב המזרח אירופאי הייתה מרעננת. נושאים נוספים כגון מה גרם ליהודים להגיע למזרח אירופה מלכתחילה, או כיצד הם מצאו עצמם בטעות תחת שלטון רוסי אנטישמי גם הם מטופלים. סה"כ מדובר בסקירה מרשימה מאוד ביחס למספר העמודים, וכמובן הכל מתובל באנקדוטות יפות והומור מזרח אירופאי משובח.
דווקא בגלל ההערכה שלי לספר, לא אתעלם מנקודות החולשה שלו. עצם הניסיון להקיף כל כך הרבה נושאים מוביל מטבעו ללא מעט דילוגי עלילה, מה שיכול להקשות על הקורא. גם בבחירה מה להכניס ומה לא יוצא שמדי פעם שלום מקצר או מאריך מדי לטעמי. למשל, הוא מזכיר בדרך אגב 'סיפור מעניין על לוחמת יהודייה' ואז ממשיך הלאה. לעומת זאת, הוא מאריך בהסבריו על עליית המודרניות העולמית וגילוי אמריקה, כנראה בתור רקע היסטורי, אבל לא בשביל זה קניתי את הספר. ככלל, הספרות משרתת בספר את המהלך ההיסטורי, כך שגם כאשר מוצגות דמויות בעלילה הן לא מתוארות בתור הרבה יותר מפלקטים. זהו פספוס לטעמי, וקצת יותר החייאת רוח בדמויות הייתה תורמת לעלילה.
לסיכום, מדובר בספר שאתה אומר לעצמך 'למה לא כתבו אותו קודם לכן'?. מומלץ לכל מי שמעוניין להרחיב את אופקיו בנוגע לאותה פינה פלאית אך לא מספיק זכורה של העבר המשותף שלנו.

מאז "חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורק, מלח שחי 28 שנים לבדו על אי בודד לחופי יבשת אמריקה" לא זכינו לספר עם שם כה בלתי סביר ובלתי זכיר כמו ספרו החדש של שלום בוגוסלבסקי. ואף על פי כן אני מוכן להמליץ בכל פה: רוצו לקרוא!
אספר לכם קודם מה משך אותי לספר. בתור חובב הז'אנר, אני מנוי כבר מספר שנים למגזין 'סגולה' להיסטוריה יהודית. אם יצא ומצאתי במגזין כתבה הנוגעת למזרח אירופה, הייתי נוהג להביא אותה לאבא שלי, היסטוריון מדופלם של יהדות רוסיה. וכמו כל איש אקדמיה מצוי, אבא שלי היה נוהג למצוא שלל טעויות ואי-דיוקים במאמר, חלקם מביכים למדי. עד שיום אחד הבאתי לו כתבה מעניינת על הפיצול ההיסטורי בין רוסיה לבין אוקראינה. אבא שלי ישב בשקט ובאופן מפתיע פשוט וקרא וקרא עד הסוף ללא הערות ביניים. שמו של מחבר הכתבה היה שלום בוגוסלבסקי.
עכשיו, אני ויתרתי בשלב די מוקדם בחיי על קריירה אקדמית ופניתי לעולם החי-שקלים-טק הזוהר. אך עדיין בוערת בי התשוקה לכתוב מאמר או ספר על נושא אקדמי איזוטרי כלשהו ולהרגיש שתרמתי בכך משהו לאוצר הידע האנושי. אם בנוסף הנושא יהפוך במקרה לפופולרי – מה טוב. והנה בוגוסלבסקי, מדריך טיולים במקצועו ללא כל דיפלומה דיפלומטית, פשוט קם וכתב. בעבורי זו השראה.
אוקיי, אז במה עוסק הספר? מדובר בסקירה פופולרית של ההיסטוריה הסבוכה של היהודים ומזרח אירופה. הסקירה מתחילה במאה ה-16, כאשר יהודים החלו להגר במסות לאיזור, ומסתיימת בתחילת המאה ה-20 בעודם עוזבים אותה בהמוניהם ל'די גאָלדענע מעדינע” כולל זרזיף לישראל. אותו זרזיף אגב היווה את הרוב המוחלט של אנשי העלייה הראשונה, השנייה והשלישית.
הספר מנתץ אינספור מיתוסים הנפוצים בז'אנר. מסתבר שיהודים דווקא ידעו טוב מאוד להגן על עצמם, אין דבר כזה 'לבוש יהודי מסורתי' והעזיבה לאמריקה לא הייתה בגלל הפוגרומים. אפילו יש חידוש לגבי טרגדיית הגיוס בכפייה הזכורה בתור 'גזירת הקנטוניסטים', כששלום מסביר שהאשמה לא רבצה רק בצד הרוסי. עכשיו, רוב העובדות הנ"ל היו ידועות לי, אך ההצגה שלהן בתוך קונטקסט היסטורי רחב יותר של המרחב המזרח אירופאי הייתה מרעננת. נושאים נוספים כגון מה גרם ליהודים להגיע למזרח אירופה מלכתחילה, או כיצד הם מצאו עצמם בטעות תחת שלטון רוסי אנטישמי גם הם מטופלים. סה"כ מדובר בסקירה מרשימה מאוד ביחס למספר העמודים, וכמובן הכל מתובל באנקדוטות יפות והומור מזרח אירופאי משובח.
דווקא בגלל ההערכה שלי לספר, לא אתעלם מנקודות החולשה שלו. עצם הניסיון להקיף כל כך הרבה נושאים מוביל מטבעו ללא מעט דילוגי עלילה, מה שיכול להקשות על הקורא. גם בבחירה מה להכניס ומה לא יוצא שמדי פעם שלום מקצר או מאריך מדי לטעמי. למשל, הוא מזכיר בדרך אגב 'סיפור מעניין על לוחמת יהודייה' ואז ממשיך הלאה. לעומת זאת, הוא מאריך בהסבריו על עליית המודרניות העולמית וגילוי אמריקה, כנראה בתור רקע היסטורי, אבל לא בשביל זה קניתי את הספר. ככלל, הספרות משרתת בספר את המהלך ההיסטורי, כך שגם כאשר מוצגות דמויות בעלילה הן לא מתוארות בתור הרבה יותר מפלקטים. זהו פספוס לטעמי, וקצת יותר החייאת רוח בדמויות הייתה תורמת לעלילה.
לסיכום, מדובר בספר שאתה אומר לעצמך 'למה לא כתבו אותו קודם לכן'?. מומלץ לכל מי שמעוניין להרחיב את אופקיו בנוגע לאותה פינה פלאית אך לא מספיק זכורה של העבר המשותף שלנו.