כל ספר המספר את ההיסטוריה,התרבות של האימפריה העות'מאנית,לאומיות ה"טורקים הצעירים",התרבות העכשווית של תורכיה המודרנית -כל ספר שנקרה בדרכי הוא בדר"כ חגיגה אינטלקטואלית בשבילי. זיכרון שהוטבע בי בלימודי באונ' ומאז נשאר חקוק ברצון לדעת ולקרוא עוד ועוד .

והנה נפלה לידי ההזדמנות לקרוא את הספר המדהים הזה אשר מתמקד בזמן -ההיסטורי של המאה -16 ,ברחבי הים התיכון, בין שתי הציביליזציות הגדולות בעולם של אז: האימפריה העות'מאנית שייצגה את דת והתרבות האיסלאם למול האימפריה של בית הבסבורג הגרמני -אוסטרי והספרדי שייצגה את דת -הנצרות.

הספר מתמקד על הניסיונות והמאבקים לשליטה בחופי הים -התיכון ,שכן האימפריה העות'מאנית רצתה להרחיב את גבולות האימפריה מכיוון מערב אירופה: ספרד,צרפת,גרמניה,איטליה ובכך להשלים את שליטתה על אירופה הנוצרית שהייתה תחת חסותה מצד מזרח -פאתי וינה .כדי ליישם את התכנית השאפתנית הזאת היה עליה לרכוש שליטה בלעדית על חופי הים התיכון מארבעת כיווניו.

לבית הבסבורג ולאפיפיור היה את הרצון להמשיך ולכבוש עוד ועוד ארצות כדי להטמיע את הדת הנוצרית בהם,מסעות הצלב והכיבוש נועדו לכך כמטרה עיקרית זאת בנוסף להשלכות הכלכליות והצבאיות ,בעוד שמטרת האימפריה העות'מאנית בכיבושים היו בראש ובראשונה ממניעים כלכליים כדי לתחזק את יכולת האימפריה לשלוט במרחבים כה עצומים,רק במידה והנכבשים ניסו להתמרד ולא להיענות במיסוי הכבד שהוטלו עליהם,הייתה האימפריה העות'מאנית מדכאת קשות ובאכזריות את ניסיונות המרד .כך שהבדלי המניעים הראשוניים של שתי אימפריות דת הללו היו שונים אבל מטרתם הייתה אחת: לשלוט על מרחבים גאוגרפיים וכמה שיותר .

הספר הזה מתרכז ב-60 שנות מאבק בין השנים -1521-1580 .
בשנת 1521 שיגר סולימן , סולטן האימפריה העות'מאנית, צי פלישה אל האי הנוצרי רודוס שהייתה תחת חסות נוצרית וכבשה לאחר התנגדות מזערית. ,לאחר מכן החל את מסעותיי- הים שלו לכיוון חופי המגרב ,שם העניק את חסותו לשודדי-ים ברברים בתמורה לביזה,כסף ורכוש רב לכבוש את הערים המרכזיות בחופי המגרב ולשלוט בם .

כיבוש רודוס היה המתאבן לקראת הקרב הגדול שנערך בחופי האי מלטה . מלטה הייתה המפתח והמקפצה לסולטן לכבוש יבשתית באופן נוח את אירופה המערבית ההבסורגית -ולהישאר בה .
המצור הגדול על מלטה התרחש ממאי -1565 ונמשך עד ספט אותה שנה .בתקופה הזאת ניסה הצבא העות'מאני לפרוץ את חומות מבצרי מלטה כמה וכמה פעמיים אולם נחל כישלון .
וכאן מגיע אחד משיאי הספר: המחבר -קראולי מספר ומתאר את האינטרסים המדיניים והפוליטיים מרמת הסולטן ,המלך
הבסבורגי ,האפיפיור,ואנשי וונציה שהיו נאמנים אך ורק לאינטרסים שלהם ובגדו בכל צד לפי כדאיות המצב .
כמו-כן את המהלכים הצבאיים,יחסי- הכוחות,דמותם של הלוחמים ,מצבי -הרוח,הרעב ,הצמא,הפחד,האומץ והאמונה משני הצדדים.
בעוד שהכבוד של ה"גנרלים העות'מאניים" ופחדם מכישלון הדיווח כלפי הסולטן -עיוות את תפיסת אסטרטגיית הלחימה שלהם ומכאן את יכולתם לפענח את המצב טקטי כדי לנצח ,למול תיאורי הגבורה והיאוש של הלוחמים הטמפלרים ותושבי האי. בשלב מסוים במצור הפכה הלחימה למלחמת חפירות שהיריבים יכלו לשמוע ולראות וכמעט לגעת אחד בשני. קראולי מתאר קטע שבו חייל יניצ'יירי-עות'מני מעניק לחם ויין ללוחם נוצרי גווע ועייף שהיה מולו .
מלטה הייתה קרובה עד למאוד במובן של שעות כדי להיכנע בראשית ספט' לכוחות הסולטן העות'מאני,אולם עזרה של משלוח ספינות ולוחמים נוצריים מסיציליה גרמה לבהלה ולנסיגה בקרב חיילי הצבא העות'מאני מהאי ולחזור לקונסטנטינופול ולדווח לסולטן:"-מלטה יוק" (אין מלטה!) במובן הכוונה כי מלטה לא נמצאה גאוגרפית ,אולם זאת אגדה כי הסולטן עקב אחרי המצור ולא נראה סביר לקבלת הטיעון הזה . בכל מקרה המשפט נאמר לסולטן וראשו של הגנרל התורכי מוסטפה פאשה לא נערף מגופו משום מה .
אין ספק תיאוריו של קראולי נקראים כאן כבעלילה של ספר מתח,דבר רודף דבר ,סיפורים אנושיים של אנשים בתוך מלחמה וסיפורי הגנרליים משני הצדדים .

הקרב השני שבו מתמקד הספר הוא קרב לפנטו .הסולטן סלים כדי לבסס את שלטונו מבית ומחוץ חיפש כיבוש שיעניק לו משמעות ולגיטימציה שלטונית .קפריסין כמו מלטה הייתה השלב הראשון לכיבוש ומשם-ונציה ולמרכז אירופה .

קרב לפנטו היה קרב ימי גדול שהתרחש ב-7 באוקטובר 1571 בין צי "הליגה הקדושה" הנוצרית שכללה את הכוחות המאוחדים של ונציה, ספרד ומדינת האפיפיור, לבין הצי הטורקי של האימפריה העות'מאנית, ליד עיר החוף היוונית לפנטו (כיום נפפקטוס }.גם בקרב הימי הגדול הזה הובס הצי העות'מאני.
קראולי מתאר שוב את הקרב הזה כדרמת מתח אנושית ומעצמתית באופן שהקורא חש ומרגיש שהוא הנו חלק ממחשבותיהם,תחושותיהם והתנהגותם של הגנרלים, החיילים פשוטים והאזרחים משני הצדדים .

הממד ההיסטורי החשוב של תוצאות הקרב הזה היו :
מאז התבוסה הזאת לא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי. נשבר כוחה של האימפריה העות'מאנית, במיוחד בחלק המערבי של הים התיכון,כמו כן היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים.

במהלך הקריאה בספר היו לי מספר תובנות :
- רוב המקורות ההיסטוריים שהסופר התבסס עליהם היו מעדויות של הצד הנוצרי. המצאת הדפוס אפשרה לשמר לדורות הבאים את תיאורי ההיסטוריה מהצד הנוצרי .הכותבים הנוצריים ,ממצביאים בקרב וכלה בכותבי- הדיווחים שהצטרפו אליהם או שחיו בקרב הנצורים,בעוד שמהצד העות'מאני יש מיעוט שבמיעוט של עדויות כתובות .לעובדה הזאת יש השפעה כמובן על אופן כתיבתו של המחבר,שכן תיאוריו עד לפרטים הקטנים כולל תחושות ,מצבי-רוח ,שיחות וכו' הנם מעמיקים ומרובים יותר אודות הצד הנוצרי לעומת העות'מאני.

-ואיך אפשר לתאר היסטוריה מבלי להזכיר את היהודים המשולבים בה.
תיאור השתתפות יהודים כיחידים בתוך המהלכים ההיסטוריים הללו ,בשלושה מיקרים שבהם מתוארים היהודים {מהכיוון הנוצרי} ובכולם -היהודי הנו בוגד ,רשע, תעב בצע .

-הראשון- בקרב על רודוס מתואר רופא יהודי שהיה מרגל מושתל של הסולטן במשך שנים באוכלוסיה הנוצרית באי ובזמן המצור נתפס כשהוא יורה בקשת אופקית חץ הנושא הודעה מעבר לחומות ,התוצאה -האוכלוסייה המקומית החלה לדמיין מרגלים בכל מקום בקרבתה.
-השני- כמה שבועות לאחר מכן נתפס יהודי נוסף שהיה משרתו של המזכיר המסדר הנוצרי ואשר שלח הודעה מעבר לחומות ,התוצאה : המזכיר הנוצרי נחשד כבוגד בגין משרתו היהודי -עונה למוות נתלה,מעייו הוצאו ובותרו לרבעים הראש וחלקי הגוף שופדו על חניתות בראש החומות .
-השלישי -בקרב על קפריסין במהלך כיבוש פמגוסטה נתפס המצביא הנוצרי העליון ביותר ע"י הכוחות העות'מאניים הוא עבר עינויים מזוויעים ששיאם - נקשר לעמוד עתיק מסלאמיס {שעומד עד היום }הופשט מבגדיו ,ועורו הוסר בעודו בחיים ע"י קצב יהודי. המצביא מת בטרם הגיע הקצב אל מותניו .גופתו פוחלצה והוצגה בסבבי ראווה מעבר לים .בגין כך
אנשי וונציה לא סלחו ליהודים ,זכרו להם את מעשה הקצב היהודי במצביאם וגרשו אותם מהאי לאחר קרב לפאנטו.

-תובנה נוספת ,מסתבר כי שודדי הים ששלטו בחסותו של הסולטן במשך שנים רבות בחופי הים התיכון ,הנם מקביליהם של ארגוני הטרור במאה שלנו תחת חסות מדינות .העיקרון נשאר אותו עיקרון ,השמות התחלפו.

כמה הערות סביב תרגום הספר ועריכתו :
- התרגום- בכמה מיקרים הרגשתי שהמשפטים אינם קשורים קוהרנטית למשפט שהיה לפניו ולזה שבא אחריו. המשפט נשאר לא מקושר כאילו נתלה והושאר באוויר .לקח לי כמה פעמיים לקרוא שוב כדי להבין את הקונטקסט. מכאן שהיה צריך להיות עריכה לשונית יותר מוקפדת ומקצועית על התרגום .

-לספר מתלווים מפות ואיורים .זוהי מחשבה וכוונה נכונה מצד ההוצאה שהיה בה משום מתן מענה לסקרנותי כקוראת , לעקוב אחרי תנועות ומהלכי הקרבות ע"ג המפות, ולהתוודע לדיוקנאות האישים ההיסטוריים באותם מאורעות.
רק חבל שהמפות וחלק מהאיורים לא היו כלולים בפרקים הספציפיים שעסקו בהם ,ונאלצתי כל הזמן לדפדף בספר הלוך וחזור -מה שפגם במקצת בהנאת הקריאה .

-הכנסת ההערות המקצועיות השייכות למונחי הספינות בים היה במקומו ,כי בכך אפשר להבין את משמעויות סדרי הכוחות ותנועתם של שני הצבאות . הערות הללו יועצו ע"י חבר מהאתר שלנו -פרל,{גאווה}.

לספר נלווים רשימת מקורות, ביבליוגרפיה, ומפתח שמות ועניינים .
עטיפת הספר לקוחה מציור:"The Battle of Lepanto-1571".


אהבתי את הספר ,רותקתי אליו. הספר נכתב בידע ,בפרשנות וברגישות של היסטוריון אבל כמספר סיפורים -מרתק,מותח,וקולח .

גילוי נאות- אני המלצתי על הספר לתרגום, ואני מאוד שמח שהוא תורגם. כך שלא יהיה הוגן מצידי לדרג את הספר.

מרבית ספרות ההיסטוריה שמתפרסמת בשנים האחרונות עוסקת במלחמת העולם השנייה. הקורא הישראלי שאוהב את ברברה טוכמן וספרה ראי רחוק- מקבל תמונת מצב שבה בסוף המאה ה-14 האימפריה הטורקית החלה להתפשט גם באירופה, אבל נשאר חסר ידע לגבי מה עתיד להביא לדעיכתה כמה מאות שנים לאחר מכן.
באותה תקופה עדיין לא היתה אימפריה רוסית שתבלום אותה (ממלכת רוס של אותה תקופה היתה עדיין תחת כיבוש מונגולי), אנגליה- היתה עדיין אי די בודד, רחוקה מהאימפריה הבריטית שלמדנו להכיר במאות היותר מאוחרות. למעשה- משעה שקונסטנטינופול נפלה, היה רק כוח אחד שיכל להתמודד מול העותמאנים- האימפריה הספרדית.

זוהי סיפורה של ההתמודדות בין שתי האימפריות, שהחלה מהקרב על רודוס ב-1521 שפתח את הים התיכון לטורקים, ועד קרב לפנטו- אחד מהקרבות הימיים הקטלניים ביותר שנערכו אי פעם, אם לא הקטלני שבהם (כ-40,000 הרוגים ב-4 שעות)

לטעמי סגנון הכתיבה של קראולי טוב לפחות כמו זה של ברברה טוכמן, ואני מקווה שמעריצים נוספים של כתיבתה יגיעו למסקנה דומה לאחר הקריאה.

קריאה מהנה!!!

מרס טורקי בים התיכון

העלילה שלנו מתחילה בתחילת המאה ה-16, בסולטאן טורקי שהביט אל מפת הים התיכון של תלמי, והחליט בו במקום, כי הוא יהיה לשליטו. מה היה במפה שהלהיב את הסולטאן, וגרם לו לצאת לעימות בין האימפריות, הנוצרית והמוסלמית בקרב שליטה מכריע על הים ?

הספר אימפריות הים - הקרב הסופי על השליטה על הים התיכון 1521 - 1580, עוסק בפרק מרכזי בהיסטוריה של הים התיכון - מסע כיבוש הים על ידי הטורקים.

מסע הכיבוש הטורקי מתחיל בקרב על רודוס, העמדה הקדמית של הנצרות מול האסלאם, קומץ אבירים חדורי אמונה, מורשת המסדרים הלוחמים של מסעי הצלב, ניצב מול אלפי טורקים, הנחושים לכבוש את המבצר, ואירופה המפולגת כמו היום, לא הגישה עזרה, לא זיהתה את הסכנה, איום עליה עצמה. הוונציאנים טענו, מי בכלל צריך את הנוצרים הפנאטיים האלה המהווים גורם סכסוך מול האסלאם, ומפריעים בעיקר לעסקים המשגשגים, ולצרפת בכלל הייתה אג'נדה פרו טורקית, גם אם אירופה תפסיד.

הקרב הזה, הוא מראה אפוקליפטי, אבק השרפה ותותחניו הופכים למבשרי הקרב המודרני, מול החומות יהיו מבוצרות ככול שהיו, ומול האבירים, עוטי הגלימות האדומות, עם סימן הצלב, שהיוו מטרה מצוינת, ויצגו את העולם הישן - של ימי הביניים, לקראת היעלמותו ועלייתם של כוחות חדשים, כמו הלאומיות וכוחן של הערים, גורמים ששינו את המבנה המסורתי של אירופה הפיאודאלית.

אחד מול השני ניצבו, קרל לבית הבסבורג שייצג כוח ישן - קיסר רומא הקדושה, סמל למורשת העולם הלטיני הנוצרי ההולך ונעלם. מולו ניצב הסולטאן סולימאן, שייצג כוח עולה, הטורקים העות'מאניים, שהגיחו כשבטים מהמזרח וגברו על קונסטנטינופול, בירת הנצרות המזרחית. ההישג של הטורקים, הכניס את סולימאן לתחושת שליחות משיחית, מלחמה בכופרים, המעורבת עם אמביציית שלטון, ואינטרס הון, שהובילו אותו לתחרות אישית על ההגמוניה בים התיכון .

כלי הלחימה המסורתי מזה אלפי שנים הייתה סירה שטוחה - הגליאה, מצחינה למרחקים, מונעת על ידי כוח אנושי, עבדים הקשורים שניים שלושה לספסל חתירה צר מידות, אוחזים במשוטים גדולים, מונעים בקצב התוף ואימת השוט. תוחלת חייהם הייתה קצרה, שנחלשו הושלכו מעבר לסיפון.

אכזריות שני הצדדים, היוותה אחד ממאפייני המאבק על הים התיכון, המונעת משנאה דתית. מלבד קרבות סדורים, המלחמה על הים הפכה לפשיטות פתאומיות על ישובי אזרחים, הרס, הרג ומכירת האוכלוסייה לעבדים, הפכו לשגרה, רעב ואימה השתלטו על הים התיכון.

האם בסיום ההתנגשות הגדולה יתקיים סדר חדש בים התיכון ? את המשכה של העלילה אשאיר לכם, וכעת לתובנות, ולהערכת הספר.

כשהייתי סטודנט - אחת מעבודותיי הסמינריוניות, הייתה הים התיכון של ראשית ימי הביניים, האם הוא מאופיין כיחידת מאוחדת או מפולגת. השאלה הזאת עוברת כחוט השני דרך סיפרו של רוג'ר קראולי - למציאות שלנו היום. בצפון הים, מדינות נוצריות, במזרח ודרום הים מדינות מוסלמיות. בים מתקיימת אחדות ועימות גם יחד, בין נצרות לאסלאם. למרות שחלפו שנים, הים הוא לכאורה, אותו הים, כפי שעוצב בעוצמה על ידי מאבקי הכוחות של ראשית העת החדשה.

למעשה, הים התיכון, עובר כעת שינוי משמעותי, כוחה של אירופה יורד, האסלאם ככוח עולה, מדינות האסלאם לא יציבות, וטורקיה חזרה שוב לזירה. כעת נוצר בים התיכון סדר חדש, ספק אם למשהו יש מושג, איך יראה הים התיכון בסיימו, ואיך אנחנו נראה בו. לכן סיפרו של רוג'ר קראולי רלוונטי למציאות חיינו, לסביבת הקיום האמיתית שלנו ממנה אנחנו מתעלמים לא פעם.

רוג'ר קראולי, בחייו מייצג את שילוב תרבויות הים התיכון, הוא נולד במלטה, התחנך באנגליה, ולימד ולמד את טורקיה, הרקע התרבותי נותן לו נגישות המאפשרת לו הצגה מאוזנת של שני הצדדים, והבנה טובה של המרחב הגיאוגרפי של הים התיכון. הוא כתב ספר היסטוריה מרתק, באיכות של רומן היסטורי, עם עלילה, קצב, ותיאורים נפלאים, של הנפשות הפעלות, ושל הקרבות, יחד נוצר תיאור נפלא המאפשר הצצה חייה ומרגשת לתקופה מסעירה ומעניינת בתולדות הים התיכון.

ולבסוף, צריך להזכיר את פרל, הוא היועץ לתרגום המונחים הצבאים של הספר.

גילוי נאות: אני לא מעורב בהוצאת הספר!
לא יעצתי, לא דברתי עם הכותב ולא תרגמתי מונחים מערבית לעברית!
עכשו לאחר שהסברתי את מעמדי בנוגע לספר המסווים הזה אכתוב את הביקורת שלי לגביו.
___________________________________________________________________

מאז ראשית ההיסטוריה הידועה של העמים ( ז״א שיש להם עדויות ארכאולוגיות או כתובות ),
תמיד התחולל מאבק אלים ביניהם על השליטה במקומות אסטרטגיים, והים התיכון נחשב למקום כזה.
השאלה הנישאלת היא , מדוע?
הים התיכון, הוא הים הגדול היחידי באגן המזרחי של הסהר הפורה, שמהווה מרכז דרכים, ודרך מעבר עיקרי בין האזורים השונים שמרכיבים את האזור.
מאז ימי קדם הדרך הקלה ביותר להגיע ממערב למזרח היתה על ידי חציית הים התיכון.
הים התיכון היווה גם נתיב מים עיקרי בדרך לדרום מזרח אסיה, לסין , להודו ולאזור הים הכספי, דרך לאיראן ( פרס), ועירק.
המאבק בין המעצמות כלל תמיד את המאבק על הים, כאשר השליטה בו היתה מחצית הדרך לשליטה על האזורים היבשתיים.
כאמור, מאז ימי קדם המאבק בין האימפריות כלל גם מאבק על הים, אבל בניגוד גמור לטקטיקות הלחימה ביבשה שעברו כל הזמן שיכלולים, כמעט ולא היתה התפתחות בסוג זה של לחימה.
את העובדה הזאת מדגיש קראולי בספרו בצורה מאוד ברורה.
המאבק בין המעצמה העות׳מנית למעצמה הספרדית, לא היה שונה בהרבה בין המאבק בין המעצמה הרומית למעצמה הפרתית, או בין המעצמה הפרסית למעצמה היונית.
גם סגנון ההתקפה וההגנה לא היה שונה בין מאה אחת לשניה.
האסטרטגיה השתנתה בהתאם לסוג האינטרסים שהניעו כל מעצמה : האינטרסים העיקריים של התורכים הייתה להשתלט על עוד ועוד שטחים בכל כיוון אפשרי כדי להמשיך בהספקת עבדים וחומרים לאימפריה ולתאבונה שלא ידע שובע.
כאשר השליט העותומני נוכח שניבלם בכיבושיו באירופה, עיניו נפנו אוטומטית לאזור הים התיכון.
מהצד השני, אין ספק שמאז גילוי אמריקה, מרכז ההתעניינות של מלכי ספרד עבר מערבה, והמטרה העיקרית היתה להבטיח את הדרכים אליה. האיום המוסלמי שהגיע בצורת שודדי ים ומדינות אירופה המערביות שתקפו את האינטרסים העיקריים של ספרד באירופה ( כתוצאה מכל מיני סיבות ואחת מהם מלחמת הדתות שפרצה בין הקתולים לפרוטסטנטים, והתחרות בין בית אב בורג הגרמני- אוסטרי לבין בית וולאה הצרפתי), הביאו למשברים דחופים ולמאבק רצוף בין האימפריה הספרדית לאימפריה העותומנית. לכל הבלגן הזה הצטרפה מלחמת הדתות שבה בחשו האפיפיורים השונים שתמיד במהלך המאה ה14 והמאה ה15, רצו להחזיר עטרה ליושנה, לארגן מסעות צלב כדי לעורר את הרוח ורצון הלחימה של הנוצרים, וזאת כדי לשוב ולהשתלט מחדש על ארץ הקודש.
ספרו של קראולי מספר את ספור המאבק בין שתי האימפריות , את התגבשות המערכים ואת מהלך הארועים.
ספר טוב שכתוב בבהירות ולעיתים עד כדי כתיבה כאילו היו המאורעות סיפור מתח עם סוף ברור.
התובנה הסופית שאליה הגיע המחבר, שבין המעצמות כאילו וצייר קו דימיוני שחצץ ביניהם, כאשר כל מעצמה מצידה נערכת באזור ש״ הוקצה״ לה והיא מפנה את שאיפותיה לכיוונים אחרים.
מסקנה זו לדעתי נכונה, מהסיבה הפשוטה, שיותר ויותר ספרד הפנתה את פניה לכוון דרום ומרכז אמריקה, היא הגיע להסדר עם פורטוגל על חציית היבשת ביניהם, וניסתה להעמיק את אחיזתה בה.
המאבק גם התחולל בינה ובין המעצמה הימית בה׳א הידיעה, אנגליה, שלאורך זמן השמידה את כוחה הימי של ספרד והשתלטה על נתיבי הים באוקיינוסים .
ספר טוב , ובואו מבורך, על מנת להעשיר את הספרות הדלה שקיימת בעיברית בנושא זה.
טוביה

"בצהרי היום" הוא מערבון מעולה. במשך כל הסרט הצופה מרותק מחכה רק לשעה המסוימת "בצהרי היום" בה יתרחש הדו קרב המכריע בין הטוב לרע ובין החוק לפשע.

"אימפריות הים" הוא ספר היסטוריה מעולה, שלאורכו הקורא מרותק מחכה ל-7 באוקטובר 1571, "צהרי היום" בין ימי הביניים לראשית העת החדשה, בה יתרחש הדו קרב בין שתי אימפריות, בין הרע לרע יותר, בין הטוב לטוב יותר – מי הרע ומי הרע? תחליטו אתם.

קראתי המון ספרי היסטוריה, ו"אימפריות הים" הוא מסוג ספרי ההיסטוריה האהובים עלי ביותר. רוג'ר קראולי, היסטוריון בריטי, מצליח לספר סיפור בצורה מרתקת, מדויקת, מבלי לפול לפח הבדיון או ההגזמה (ואין צורך בכך כי הסיפור ההיסטורי מדהים דיו).
קראולי למד ספרות אנגלית, ומגדיר עצמו גם כהיסטוריון עלילתי, וכנראה מכאן הכישרון הענק שמתבטא בדרך כתיבתו. חיבתו הגדולה לים התיכון, לטורקיה, ואיי הים התיכון בולטת והופכת את הסיפור ליותר ויותר טוב.

בחזרה לעלילה. שתי האימפריות, העות'מאנים המוסלמים, וההבסבורגים הנוצרים, מתגוששות על שליטה, שליטה בים התיכון ובמערב העולם הישן.
בתקופה שאירופה נמצאת עדיין במקומה השולי בהיסטוריה, בפינה המערבית של יבשת קטנטנה, ועומדת מול גל מוסלמי שמאיים לשטוף אותה ומנתק אותה משאר העולם.

הסיפור מתרכז במערכות הימיות המרתקות בין 1521 לבין 1571, חמישים שנה של הורדות ידיים עוצרות נשימה, עד לרגע השיא של אוקטובר 1571.
המלחמה לא נגמרה שם, אולם תוצאות האי הכרעה הללו היו הרות גורל וכנראה הן שמסבירות יותר מכל דבר אחר, איך המקום השולי הזה שנקרא מערב אירופה הצליח לכבוש את העולם לבסוף, וליצור את העולם שמרכזו אירופה, עם האימפריות הספרדיות, הפורטוגליות, ההולנדיות, הצרפתיות והבריטיות, שרק במאה השנים האחרונות הולך ונעלם – פשוט! המזרח חסום, העולם החדש הוא האופציה היחידה.

הסיפור מתרחש כשרק מגלים את "התועלת" הרצחנית שבתותחים חומרי נפץ ורובים, אבל בו בזמן מסתערים בחרבות וכידונים. בתקופה שחיי אדם לא שווים הרבה וזה רגיל, והפסד אומר שעדיף שתמות מאשר תהפוך למנוע אנושי של ספינות אויבך כעבד.
כשטירות וביצורים עומדים במשך חודשים ושנים, ואנשים מתנפצים עליהם בלי היסוס כמו נחשולים.

כל כך הרבה אפשר ללמוד מהסיפור, ולמצוא אנלוגיות לחיינו היום.
איך למשל רודוס, מבצר נוצרי מבודד החזיק כמאתיים שנה, כקוץ בעינה של האימפריה העות'מנית, שהיה נוח כל כך למנהיגיה הנוצרים של אירופה, כי הוא ניקז לתוכו את זעם המוסלמים, ושמר על שאר אירופה לעת עתה. שליטי אירופה למרות שהבינו את חשיבותה של רודוס כסכר העוצר בפני התפשטות העוצמה העות'מנית, לא עשו דבר כדי לעזור לה. המוצב החודר הזה למרות תרומתו האסטרטגית ליציבות נשאר לבדו ולבסוף נפל. מזכיר איזה מוצב חודר מערבי היום במזרח התיכון, שכל כך נוח שהוא שם, אבל כמו אז גם היום נשאר לבדו.

כמו כן אינפלציה, ואסטרטגיות מלחמה, ניהול אימפריה, ומינוי מפקדים, פוליטיקה, ותככים – הכל שם פרוס ממרחק מאות שנים, ומסביר יותר מכל את כל מה שקרה וקורה אחר כך.

אפילו מיגל דה סרוונטס נמצא שם בהופעת אורח, עם חרב בידו, מזלו של דון-קיחוטה שהוא שרד את הקרבות.

מה אגיד, אהבתי בספר את הכל, את העלילה ודרך הסיפור, אפילו הכריכה מדהימה!
מה אבקש עוד? אולי להמשיך להחזיק את הכפפה ולתרגם עוד ספרי היסטוריה כאלו – לקראולי יש עוד שני ספרים שאני משתוקק לקרוא אחרי שהתוודעתי לכשרונו והם - Constantinople: The Last Great Siege ו- City of Fortune: How Venice won and lost a naval empire.
החזקתי אותם ביד בביקורי המלא קנאה בעושר הספרים שבמדפי ההיסטוריה ב- Barnes & Noble, אבל החלטתי לתת עוד צ'אנס וזמן למתרגמים לעברית (כי זה עדיין יותר כיף לי – אבל אם לא תהייה ברירה...איום לא סמוי).

בקיצור ספר היסטוריה מעולה, גם וביחוד למי שחושב שהיסטוריה זה לא בשבילו... תנסו.

גילוי נאות- אני הייתי היועץ למונחים צבאיים למתרגם הספר, חגי אברבוך, שעשה אם מותר לי לומר עבודה מצוינת. תרגום קולח ובהיר.

הספר "אימפריות הים" מאת רוג'ר קראולי עוסק במלחמה שבין האימפריה העות'מאנית ל"ליגה הקדושה", אשר הייתה איחוד של מספר מדינות קתוליות באזור הים התיכון ומטרתו שבירת השליטה העות'מאנית במערב הים התיכון. השותפים העיקריים בה היו ונציה, מדינות בית הבסבורג; ספרד, נאפולי, וממלכת שתי הסיציליות, מדינת האפיפיור, ומספר מדינות קטנות: רפובליקת ג'נובה, דוכסות סבויה, מסדר אבירי מלטה ואחרים. הספר עוקב שלב שלב אחר המאבק על השליטה בים התיכון בין הליגה לאימפריה. מאבקי הכוח הפוליטיים-צבאיים מרתקים ובייחוד תופסים את הקורא הקרבות הימיים, ובהם קרב לפנטו, הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים, אשר בו השתתף ולחם גם מיגל דה סרוונטס (שמאוחר יותר כתב את "דון קיחוטה").

מומלץ בחום רב!!!!

ספר נהדר! מומלץ לכל חובבי ההיסטוריה באשר הם. מתוארים בו ארועים רבים במאבק בין הנצרות לאיסלאם,תוך אזכור ותיאור פועלם של דמויות מפתח מהתקופה. לי אישית הספר עשה חשק לבקר במלטה מכיוון שהמצור על מלטה מהווה את אחד השיאים של הספר.המחבר מתייחס לאינטריגות בחצרות המלוכה הארופאים שהקשו על הנוצרים להתאחד כנגד השליטה העותמנית במימי הים התיכון.
קייימים תיאורים של כלי נשק מהתקופה, מערך הספינות על סוגיהן,כמויות כוח האדם בכל הצדדים הלוחמים ופרטים מרתקים אחרים.
הספר מגיע לשיא נוסף לקראת סיומו בתיאור קרב לפנטו,בו השתתף ונפצע הסופר מיגל דה סרוונטס(מחבר 'דון קיחוטה' בין השאר).הספר מאוד מומלץ-כתוב בצורה מעניינת ויכול להפוך כל ביקור ביעדים כמו רודוס,קפריסין,מלטה וכו' לבעל משמעות מיוחדת. מרחיב אופקים ומוסיף המון ידע כללי.

ספר באמת מעולה, הרחבתי את אפקיי באופן ייחודי ונהניתי בהחלט מכל רגע קריאה בו.. אני לא מתחרט ולו לרגע קט על שרכשתי אותו. מרוב שהוא היה מעניין קראתי בו באופן נמרץ וסיימתי אותו תוך שישה ימים בלבד.