מאז שעמדתי על דעתי, יש לי לחיבה לז'אנר הרומנים ההיסטורים וספרה של <mark>קירסטי מאנינג</mark>, הוא לבטח מהטובים שקראתי.

זהו סיפורם של הפליטים בשנחאי בשנים הקשות של מלחמת העולם השניה כאשר העיר תחת הכיבוש היפני. יש בספר הזה הרבה קווי דמיון לספר אחר העוסק באותה תקופה: פרדה משנחאי של אנז'ל וגנשטיין. שני הספרים מתחילים בדיוק באותה נקודה: ארועי 10 בנובמבר 1938, פוגרום ליל הבדולח.

משפחת ברנפלד או למען הדיוק מה

#
לאחרונה אני נוטשת יותר ויותר ספרים. בכעס, יש לציין למרות שהכעס צריך להיות מופנה כלפי. השם המתקתק, הכריכה המתקתקה, ואף ההמלצה של אחת הת'ר מוריס, שכתבה, מסתבר, ספר בשם "המקעקע מאושוויץ", הם מספיק אזהרות לגבי הספר הזה, שאני לא זוכרת איך הגיע אלי. שלא להזכיר את אזהרתו המפורשת של עומר ציוני בביקורתו.

לפני שנטשתי סופית במחצית הספר, קראתי את "דבר המחברת" שבסופו. היא מספרת שהיתה בטיול בשנחאי, נכבשה

עוד אחד מאותם ספרים שאני מנסה שוב ושוב ולא מרחיקה קרוא מעבר לכמה עמודים. ואז, כמי שזקוקה לספרים מודפסים בשבתות, מנסה לגאול את שפע הספרים הללו מנטישה סופית ומנסה שוב.
אז עד עמוד 147 התמדתי, ועכשיו הוא נמצא באחד הארגזים שעתידים להישלח לסיפור חוזר, כשיהיו לי 200 ספרים למסירה והם יגיעו לאסוף אותם ממני (יש לי כבר 130 ספרים למסירה, בשביל פחות מ-200 הם לא באים).

כמו ספרים רבים על בסיס היסטורי, הסופר/ת

הספר מתואר כרומן היסטורי עוצר נשימה.
אצלי זה לא עבד. הגעתי לעמוד 85, ועצרתי את הקריאה.
אולי אני נוקשה מדי, ואולי לא...
אבל ממש חשובה לי דרך הכתיבה, ואם היא לא סוחפת אותי להמשיך
ולנבור בסיפור, אוזלת לי הסבלנות.
האלמנטים לסיפור טובים!! מלחמת העולם השנייה,
הפליטים היהודים שברחו בעור שיניהם, שנגחאי המסתורית,
ואלכסנדרה הנכדה שבורת הלב.

ולמרות זאת, לא אהבתי את אינסוף התיאורים של עשבי המרפ

וואו איזה ספר מקסים! רומן היסטורי מלא תהפוכות והפתעות המספר את סיפורם של פליטים יהודים
שנמלטו לשנגחאי בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ספור מרגש ומעניין מאד שלמדתי ממנו המון. ממליצה בחום!
הספר נע בין הווה לעבר, ביו השנים 1939 ל- 2016, בין שנגחאי ללונדון ולאוסטרליה.
שנת 1939:
הסיפור מתרחש בשנגחאי שנכבשה על ידי הצרפתים. המשפחה של רומי בת ה-12 נמלטת מוינה לשנגחאי ושם פוגשת רומי את לי. מאותו יום מתפת

סיפור מקסים ביותר ומבוסס על אירוע אמיתי שהוא פחות מוכר לנו, אם כי אני התוודעתי אליו כשנסעתי לסין.
הסיפור מתחיל באירופה עם עליית הנאצים, משפחות יהודיות נמלטות לסין שהיתה המדינה היחידה שלא סגרה את שעריה בניגוד למדינות רבות בעולם.
הפליטים שהגיעו לשנחאי שנחשבה אז "כפאריז של המזרח הרחוק" חיו בשקט ובשלווה עד לכניסת יפן למלחמה עם סין. חייהם התהפכו.
הסיפור נע קדימה ואחורה בזמן כאשר ב2016 אלכסנדרה אשת

מאכזב.
חשבתי שהספר יאיר לי זווית מעניינת - חיי היהודים שברחו מהשואה לסין ובנו שם מערכת חיים יחודית. אבל התוצאה היא ספר משעמם. חבל