ביקורת ספרותית על נמר מעופף - רומן מאת יעל טבת קלגסבלד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 3 באוקטובר, 2025
ע"י אפרתי


בפרק הראשון עוסקת דמות המספרת, מיקי, בחשיבותו הבלתי ניתנת לערעור של צבע הלק ג'ל שהיא בוחרת עם הפדיקוריסטית (או המיניקוריסטית). חשבתי לעצמי, נכון שקיבלתי את הספר הדיגיטלי במתנה מאתר "עברית", אבל יש גבול לתהום אליו אני מוכנה לרדת.

ואז נקטע הדיון בצבע (לצבעי קוסמטיקה יש תמיד שמות מזעזעים) והנייד של מיקי צלצל. בנה הצעיר הזעיק אותה הביתה.

כשהיא מגיעה הביתה והרחוב מלא בשוטרים וניידות היא נשאלת אם היא אימו של היורה. בנה הצעיר (כמעט שמונה עשרה), אור, ירה למוות בחברו הטוב במסגרת התעסקות תמימה באקדחו של האב.

וכאן, כשהאקדח יורה במערכה הראשונה, לא נותר אלא ללכת אחורה ולפרוס את תולדות המשפחה של מיקי, ומה גרם למקרה האיום הזה שהסיט את חייה השלווים הצידה וחשף את כל המהמורות שאיתן התמודדה. רעידת אדמה.

אין הרבה אסונות בעולם שהם סגנים של מוות במשפחה. אם מות ילד הוא אסון נורא, אז כשבנך אחראי למותו של חבר, זה סגן אסון. ולמרות שמיקי מצהירה מידי פעם שאיזה נס שחברו נורה ולא בנה, אני בטוחה שמפעם לפעם היא הודפת מחשבה איומה, אולי היה יותר טוב אם בנה היה נורה. כך לפחות חייהם לא היו נופלים לבור של זעם וכעס והתנכרות והטחת האשמות ורכילות זולה והתעלמות ועלבונות. כך היו חייהם נופלים לבור של חמלה ורחמים והכלה וחיבוק ועטיפה ועזרה.
אבל מיקי יודעת שאם בנה חי, הוא חי, ולכן למרות המסע הנורא שיעברו חייה מכאן והלאה, בנה חי.
בבית יפה אחד גרו מיקי, גננת מסורה, שעושה קורס בעיצוב פנים, מתן, בעלה, סגן אלוף במיל. מוערך ומצליחן, שהוא איש צבא עד קצה זרתו גם היום, כשהוא פרש מגולני ועובד כיועץ הייטק, יואב, שנמצא בקורס קצינים והוא בחור חמודות שילך בעקבות האב, ואוריה (אור) שהוא חלש ומושפע ואין לו עמוד שדרה כמו לאביו ואחיו הנחושים.

מיקי מספרת את הסיפור ללא כחל וסרק, היא מתארת את נישואיה הטובים לאיש שדחק אותה הצידה מפני שהיה נשוי לצבא בנישואים הרבה יותר מוצלחים. היא מספרת על האופן שבו ילדיה רואים אותה כמובנת מאליה ואת המהפך שעוברת המשפחה בעקבות האסון. החלק המשפטי הוא מינורי ואין הרבה התעסקות במשפט של אור או של מתן (האקדח היה שלו), יש הרבה מאוד התמודדות עם היחס של החברה, החברים, הורי הנער המת, התקשורת, והעיקר, פריטה לפרוטות קטנות של התמודדות שקורעת משפחה ללפני ואחרי.

הספר כתוב בחוכמה. הוא שנון ויש בו גם הומור רב. זהו ספר ישראלי עד אחרון האותיות, הכי ישראלי שאפשר.

אי אפשר להתעלם מהמקרה שגרם ליעל טבת לכתוב את הספר. בעלה, דורי (אביגדור) קלאגסבלד, עורך דין מצליחן, מקושר ואיש אשכולות, פגע בשנת 2006 במכונית וגרם למותה של אשה צעירה ובנה. קלאגסבלד קיבל עונש מתון יחסית ועורר את זעמה של העיתונות והחברה. יעל טבת היא ביתו של איש הצבא והסופר הידוע, שבתאי טבת, שכתב את חשופים בצריח.

יעל טבת קלגסבלד היא גם עיתונאית ופזמונאית והכתיבה שלה חסרה את המימד הספרותי שאני אוהבת כדי לתת לה 5 כוכבים.
אבל הספר מרתק, כתוב מצוין, מרגש וגם מבעית. וארבעת הכוכבים שניתנו לו בהחלט ניתנו בזכות ולא בחסד.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 3 ימים)
הגעת עד שלב מאוד ראשוני בקריאה... ראיתי שהענקת לו שני כוכבים...
נצחיה (לפני 5 ימים)
שמחה שנהנית. אני לא צלחתי אותו
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
לקרוא ברון ספרים אחרי שכתבתי סקירה קראתי את כל הסקירות, כי בהחלט עניין אותי מה היתה הדעה. עכשיו גם נתתי לך לייק.
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
פואנטה, התחקיר שלך משכנע :-)
לקרוא ברון - חנות ספרים (לפני שבוע וחצי)
סקירה יפה. גם אני קראתי וכתבתי סקירה לפני כמה שנים. מוזמנת לקרוא.
פואנטה℗ (לפני שבוע וחצי)
אפרתי, עזבי אותך מטרנדים של נשים חסרות ביטחון. לכי על משהו קצר וקולע.
סתם רחל וסתם זלדה זה הרבה יותר רומנטי מבלובשטיין ושניאורסון-מישקובסקי.
פואנטה℗ (לפני שבוע וחצי)
הפואנטה לא באה בסתירה לעובדות.
הנה רשימה (חלקית בהחלט) של שמות-הבלתי:

שרית סרדס־טרוטינו
שנער פנקס-סמט
סלעית שחף פולג
איילת פרטוש עבו
מיכל דינור וצלר
פנינית רוסו-נצרדוד
מיקה שיינוק־קרטן
רעיה ג'קסון זלקינד
שלי מאי לנדסברג
יהודית שטופמן־קריסטל

מה זה הדבר הזה??

אבל אהבתי את דנה רדא-קדם שהזכיר לי את דנה-נמה-דנה-קמה...דנה נמה דנה קמה דנה מקפלת את הפיג'מה
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
פואנטה, אני מיד רצה למשרד הפנים להוסיף את שם נערותי לשמי הנוכחי. אני מקווה שלא צריך איזו תקופת המתנה עד שמתקבלים. ולגבי הקלגס וכולי, את יודעת, המהפכה המשפטית, מוצדקת או לא (לא אפתח פה בדיון על נושא שאני לא ממש מעורה בו) פרצה בדיוק בגלל יד רוחצת יד במיליה המשפטי ושווים ושווים פחות. אין ספק שדורי קלגסבלד היה הרבה הרבה יותר שווה מאותה נו באדי יבגניה וקסלר ובנה ארתור.
איתי בהילוך איטי (לפני שבוע וחצי)
הפואנטה הובנה, פשוט לא הייתה לי התייחסות מיוחדת אליה. אבל כרגיל את צודקת: קלקלתי פואנטה טובה עם עובדות!
מצטער.
פואנטה℗ (לפני שבוע וחצי)
אתה זוכר נכון פשוט לא הבנת את הפואנטה.
איתי בהילוך איטי (לפני שבוע וחצי)
פואנטה, רק תיקון קטן. הוצאת שתים מוציאה בעיקר ספרים של נשים, אך לא רק. ולגביי שם ההוצאה, אם אני זוכר נכון, זה קשור לכך שההוצאה הוקמה ע"י 2 נשים.
פואנטה℗ (לפני שבוע וחצי)
לא דאגתי. אני אוותר.
נ.ב. את קוראת לה יעל טבת ומשמיטה את הקלגס...ווטאוור.
יש אפילו הוצאה לאור שמוציאה רק ספרים של נשים עם שמות משפחה כפולים ומסובכים כאלה: הוצאת שתים. אולי זאת הסיבה לשם ההוצאה? אם יש לך רק שם משפחה אחד קצר לא תתקבלי למועדון המובחר.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
מורי, כשאתה רוכש ספרים באתר או מקבל במתנה הם נמצאים באיזור האישי שלך, שאיתי צודק,אלה מדפים דיגיטלים. בכל פעם שאתה נכנס לאתר הוא מביא אותך לנקודה שבה עצרת בפעם הקודמת. יש לקריאה דיגיטלית כמה חסרונות על פני קריאה בספר מודפס, אבל החיסכון במקום וקלות הנשיאה והמחיר הנמוך, ממש מפתים. אבל כאמור, בשבת אני צריכה ספרים מודפסים. אבל מפני שיש לי בבית עשרות ספרים "לא קרואים", מצבי עדיין טוב.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
פואנטה, חצי ספר אם לא יותר זה דיון בשאלה איך קרה שאדם אחראי כמו מתן, סגן אלוף מעוטר ובעל צל"ש השאיר אקדח טעון זמין. ואיך קרה שבבית של איש צבא קפדן ואחראי, שמפמפם לילדיו כל הזמן על חשיבות האחריות וכולי וכולי מתרחש אסון כזה. לא, אל תדאגי, יעל טבת פורמת את האסון לפרוטות הכי קטנות, מתחחת את האדמה וחופרת וחופרת (במובן הטוב שבמילה) כי לא היתה נפש חיה שהשאירה לה אפשרות שלא לעשות את זה. אני לא חושבת שיעל טבת השאירה נושא אחד שקשור לאסון כשהוא בלתי מטופל. תאמיני לי שאני ממש הופתעתי ממנה.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, איתי. כשראיתי שקיבלתי אותו במתנה חשבתי לעצמי, נו, בטח משהו שלא נמכר אז נותנים במתנה... ודחיתי את תחילת הקריאה (לא קראתי את הביקורות בסימניה, אחרת הייתי מזדרזת יותר. כמעט כולם נתנו לו 4 כוכבים). אני גם מתייחסת בחשדנות לסופרים ישראלים (שלא בצדק), התחלתי לקרוא את הפרק הראשון עם המניקוריסטית והדיון החשוב בסוג הצבע הוורוד של הלק ג'ל, ואמרתי לעצמי, מילא, לא בודקים בשיניו של סוס שקיבלת במתנה, מקסימום תנטשי ללא נקיפות מצפון. ואז בום.
פואנטה℗ (לפני שבוע וחצי)
מה אני להגיד?
בחירה של לק ג'ל לפני הבשורה המרה זה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא?

באותה מידה היא יכלה לבחור טמפונים בסופר-פארם...

נשמע ספר מניפולטיבי, וגם עושה רושם שאין בכלל התעסקות בשאלה איך האקדח הגיע לידיו של הילד. וזאת שאלת השאלות.
מורי (לפני שבוע וחצי)
וואלה, גם את זה לא ידעתי, שיש מדפים דיגיטליים...
איתי בהילוך איטי (לפני שבוע וחצי)
אפרתי, תודה רבה על הסקירה. גם אני קיבלתי אותו במתנה מאתר "עברית" והוא עדיין ממתין לי על המדף הדיגיטלי. יתכן ואקדם אותו, בזכות הסקירה שלך.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, josefico, תודה רבה, דן!
דן סתיו (לפני שבוע וחצי)
אפרתי סקירה יפה ומחכימה. תודה!
Josefico (לפני שבוע וחצי)
יופי של סקירה - עושה חשק לקרא את הספר. תודה על זה.
אפרתי (לפני שבועיים)
תודה רבה, מורי ובנצי.
בנצי גורן (לפני שבועיים)
מה שמורי כתב. הספר הזה ממתין לי.
מורי (לפני שבועיים)
יפה כתבת ונשמע מעניין.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ