“לפני שאתחיל לדבר על הספר, לפני שאספר לכם כהרגלי איך השגתי את הספר, אני רוצה לומר משפט אחד שלדעתי מתמצת פחות-או-יותר את דעתי על הספר:
אני שונא את סי ג'יי דוהרטי.
אני שונא את אלי הסתומה,
אני שונא את ג'ו המטומטמת,
אני שונא את קייטי גלימור הכלבה,
אני שונא את סילבן הצרפתי(ואני לא אומר את זה בתור דבר טוב)
אני שונא כל דמות ארורה בספר המחורבן הזה, חוץ מאשר את קרטר, רייצ'ל וזואי.
למה? בקרוב תבינו. אם לא ספיילרו לכם, ואתם לא רוצים להרוס לעצמכם- תעצרו כאן, כי אני לא אשלוט בעצמי.
אם ספיילרו לכם וכבר לא אכפת לכם, תקראו. אבל, לא משנה מה תבינו ממה שאני אכתוב פה, זה לא יסביר לכם אפילו טיפה כמה זה מעצבן עד שתקראו את הספר עצמו.
הסיבות שאני שונא את סי ג'יי-
בגלל שהיא עשתה את אלי כל כך סתומה,
בגלל מה שהיא עשתה לג'ו,
בגלל מה שהיא עשתה לחברות בין קרטר ואלי,
בגלל מה שהיא עשתה לקרטר,
ובגלל שאני כל כך רוצה לשנוא את הספר, אבל אני לא יכול כי הוא כתוב בצורה פשוט מושלמת =.=
אז בואו נחזור להתחלה.
***
ביום חמישי האחרון אמא שלי אמרה שאני ואחים שלי נצא ליום כיף.
משמע- אני משתעמם למוות בעוד האחים הקטנים שלי מתלוננים שהם רעבים/צמאים/משועממים, ורצים לכל מקום ומקפצים בלי סוף כמו חבורת קופים עליזה.
עליזה מדי.
אחרי הליכה למאפיה כדי לגלות שאין שם בורקסים שאנחנו יכולים לקנות, הליכה למאפיה הבאה בתור, קניית מנעולים(לכו תבינו..) לאחים שלי מהכסף שלהם וקניית אוזניות בשבילי(סוף סוף!), הגענו סוף-סוף לסטימצקי.
אז אני נכנס לחנות עם אחים שלי. אחרי שצעקתי עשר פעמים על אחי לא לגעת בכלום כי הוא הורס כל דבר שני בעולם, ואחרי שאחותי כמעט הפילה ארון ספרים שלם(כישרון=.=) שעצרתי ברגע האחרון, ראיתי פתאום את הספר תיכון לילה 2.
אני ישר חטפתי אותו, ולקחתי עוד ספר(מזימות מדוזה), ניגשתי לדלפק וקניתי אותם. אחרי הרבה איחולי חג כשר ושמח יצאתי מהחנות, והתכוננתי לחזור הביתה.
חזרתי הביתה.
פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא.
בהתחלה חשבתי- 'אני כל כך רוצה לקרוא את זה!' אבל ידעתי שאלי וקרטר ייפרדו, אז קצת חששתי להמשיך לקרוא. רציתי שהם יישארו זוג כמה שיותר זמן.
אחר כך- 'ואוו זה כתוב טוב'
ואז הספר נפל לי בפעם הראשונה.
במקרה, ואני מדגיש- במקרה, הוא נפל על העמוד שבוכתוב על ההלוויה של ג'ו.
מחשבה ראשונה- the hell.
מחשבה שניה- 'אוקיי.. אני אמשיך כאילו לא ראיתי כלום.'
המשכתי לקרוא. בעוד הזדמנות הוא נפל לי שוב, ושוב ושוב. הספר הזה ממש אוהב את הרצפה!
כל פעם קראתי איזה חצי עמוד. רוב הפעמים לא גיליתי משהו חשוב, אבל אחרי הפעם השלישית גיליתי שקרטר נהיה חבר של ג'ולס, ובפעם החמישית גיליתי שאלי שוב סומכת על סילבן.
בפעם האחרונה שציינתי, במקום the hell יצא לי מהו קצת יותר גס, שגם מאוד מתאים לסילבן.
אבל עכשיו אני אעבור לספר עצמו-
הוא מתחיל בצורה דרמטית למדי, ודי מגניבה. אלי בורחת, מישהו מציל אותה, והיא מגיעה לבית של רייצ'ל.
היא חוזרת לקימריה, הלימודים ממשיכים, ובשיחה שלה עם איזבל הקוראים מגלים שלוסינדה היא סבתא של אלי. ולא סתם סבתא. היא הראש של כל ארגון העל, וכו' וכו' וכו'.
אלי מתחילה ללמוד בכיתת הלילה, ובהתחלה היא לא מצליחה טוב במיוחד.
אבל כמובן שסילבן הנחמד בא לעזור לה.
הו, סילבן הנחמד, החתיך, הטוב, החמוד, הכל כך @#$%#%%&*!!!!!
באמת שאני שונא אותו.
והטמטום- אלי סומכת עליו.
כאילו, הבנאדם אנס אותך! ואת סומכת עליו?
והחלק העוד יותר מטומטם- היא לא סומכת על קרטר.
היא מקבלת מכתבים מכריסטופר, ובמקום לספר לו, היא מספרת לסילבן.
היא רצה עם סילבן לפגוש את כריס, וגם גייב מצטרף לחגיגה.
ואז קרטר זורק אותה.
האמת? זה לא היה מפתיע אותי גם לולא ספיילרו לי את הספר. גם אני הייתי נוהג כמוהו. אולי לא הייתי מגיב לגמרי כמוהו, אבל אותו רעיון.
במסיבה מטומטמת אלי מתנשקת עם בת.
ג'ו שונאת אותה.
ג'ו חוזרת להיות חברה שלה.
נשף, כולם מתרגשים.
לוסינדה באה לנשף.
קרטר יוצא עם ג'ולס לנשף.
אלי וסילבן מתנשקים.
הנשף משתבש.
לא, זאת הייתה אזעקת שווא, מצטערים.
תוך כדי שאלי וזואי סורקות את השטח באחד ממשמרות הלילה שלהם, אלי רואה את ג'ו מתה וחוטפים אותה,
אלי מוצאת את עצמה לבסוף בבית חולים אחרי שהיא גרמה לתאונה, וסילבן בא לבקר אותה.
קרטר גם בא לבקר אותה.
ולבסוף הספר נגמר באותה מילה כמו הקודם- "תמיד".(את הרעיון הזה דווקא אהבתי.)
ואוו.. זה היה יסודי, לא?
עכשיו, אתם מבינים למה אני כל כך שונא את הספר?
או שבעצם אני רוצה לשנוא, אבל לא מצליח.
ולמה? בגלל שהוא כתוב בצורה פשוט מושלמת. הכתיבה שנונה, סוחפת, מרגשת ויפה. לכן, הורדתי מהציון רק כוכב אחד. אילולא זאת, הוא היה מקבל 3.
לכן אני רוצה לרצוח את סי ג'יי.
היא הפרידה את אחת הזוגות המועדפות עלי בכל עולם הספרות, היא עשתה צרות לדמות האהובה עלי בספר(קרטר) והספר לא מספק מספיק מידע על נתניאל/לוסינדה/מה לעזאזל הם רוצים מהחיים?!
המליצו לי לאכול שוקולד אחרי שאגמור את הספר. בעיה- נגמר השוקולד בבית.
אני יודע, כמה עצוב.”
