ביקורת ספרותית על הקוסם מלובלין מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר טוב

---

חמותי לעתיד שתחיה (או בקיצור חל"ש) עשתה לעצמה מנהג להביא ספרים של בשביס זינגר מהספריה העירונית בנהריה. כך התוודעתי לספרים כמו שושה, העבד, חלאה ולאחרונה הקוסם מלובלין.

הקוסם מלובלין מומלץ מאוד כספר ראשון לכל מי שלא מכיר את זינגר וכמו כן לכל מעריציו האדוקים. הוא קצת פחות מומלץ למי שסיים לאחרונה את ספרו של זינגר "חלאה" בגלל קווי הדמיון הרבים בין שתי העלילות ובמיוחד המקצב של הסיפור שהופך להיות מסחרר מאמצע הספר בערך ועד כמעט לסופו.החלקים הללו, בעלי המקצב המהיר, נקראו במהירות, לא בגלל שהם היו כל כך מעניינים אלא יותר בגלל סגנון הכתיבה שמכריח אותך לקפץ יחד עם הגיבור מאירוע לאירוע וקטסטרופה אחת לאחרת. זהו החלק בשני הספרים בו הגיבור מתענה, יורד לתהומות של שפל ומטפס אט אט (או לא מטפס כלל...) עד לקתרזיס וסיום העלילה. החלק הזה בגלל צפיפות האירועים, הלך מחשבתו המבולבל של הגיבור ומהירות הקריאה גרם לי כאב ראש נוראי שכמעט גרם לי לנטוש את הספר. וזה בדיוק מה שהסופר רצה כנראה - שהקורא והגיבור יחלקו מעט סבל. טכניקה גאונית.
חשוב לציין עם זאת, שעל אף שהסוף של שני הספרים פתוח, הם עדיין מסתיימים בנימה שונה מאוד.

הקוסם מלובלין מתאר את סיפורו של יהודי שיצא לשמד ששמו יאשה מאזור המתגורר עם אישתו בלובלין שבפולין. יאשה הוא קוסם מצליח, אמן של ממש כמו מעין גירסה פולנית של הודיני (שהיה כמדומני הונגרי). יאשה מייצג נאמנה את חייו של היהודי בגולה הפולנית, הוא נקרע בין דת לחולין, בין היהדות לנצרות בין אשתו היהודיה למאהבותיו הנוצריות. בתחילת הסיפור הוא נוסע להופיע בוורשה ושם מתחילות צרותיו.

אי אפשר שלא לראות במצבו של יאשה את מצבו של העם היהודי בגולה הפולנית - היהודי החילוני שנודד בדרכים, מקפץ ממיטה למיטה ומשיקסע לשיקסע (דרך אגב לא ידעתי ש- שיקסע ביידיש = שיקצה = שיקוץ ) ואינו מוצא עולם מנוח לנפשו ולגופו. במילים אחרות - על אף כל מאמציו הוא אינו מוצא מזור (מזור = מרפא) על אף שזה שם משפחתו. עוד ניצוץ של גאונות של הסופר.

אפילו אישתו של יאשה, יהודיה יראת שמיים יפה וחרוצה (על פי דעתו) הינה עקרה - כלומר גם אם יאשה ישאר איתה, ילדים (כלומר עתיד) לא יהיו להם. אולי זוהי דרכו של זינגר לומר שליהודים בפולין של טרום מלחמת העולם השניה אין עתיד.

ראוי לציין שעל אף שבספרים רבים שלו האימרה הזו חוזרת, בשביס זינגר עצמו בחר להשתקע בניו יורק ולא לעלות ארצה, כך שאו שהוא לא ראה בניו יורק גולה או שהוא סלד במיוחד מהגולה הפולנית.

מעניין מה חל"ש חושבת על כל זה...

» ביקורות נוספות של asheriko
» ביקורות נוספות על הקוסם מלובלין