ביקורת ספרותית על חלאה מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר טוב

---

התקציר של הספר הבטיח אקשן. הבטיח וקיים אבל בשביס זינגר מצליח להעביר עוד מספרים דברים בספר הזה.
מקס ברבנדר הוא גבר יהודי כבן 47 שהוא איך נאמר, לא חלומה של כל אם יהודיה. ברבנדר הוא יהודי ארגנטינאי אמיד שחוזר לפולין מולדתו לביקור משפחתי. בצעירותו היה עבריין, מהמר, בריון שישב בכלא. לא בדיוק דמות היהודי המצוי בגולה.
עכשיו (כלומר ב-1906 בערך, כמה שנים לפני תחילת עלילת ספר אחר של בשביס זינגר - שושה, אם אני זוכר נכון) מקס בן ה-47 חווה את משבר גיל ה-40 בעקבות פטירתו של בנו ארתורו והתפרקותה הכללית של אשתו כתוצאה מכך. נוסף על כל אלו הוא סובל מאין אונות וחרדות.
בביקור המולדת הזה מקס חוזר אל נופי ילדותו במטרה שאינה ממש ברורה לו - הוא רוצה לבקר את שארי בשרו בכפר סמוך לוורשה אבל לא ממש עושה את זה. במקום זאת הוא נמשך לרחוב קרוכמלנה (שוב הרחוב הזה, שהופיע גם בספר שושה), אל הכיכר שבה יש יצאניות, סרסורים ובריונים. אל בתי המרזח והדירות האפלוליות.
בשביס זינגר לוקח אותנו לסיור ברחוובת המוכרים לקוראיו וליוצאי פולין - קרוכמלנה, נלבקי (עליו אמר משה שרת: איננו צריכים את אבק האדם מרחוב נלבקי" בהתייחסו לחלוקת סרטיפיקטים לעלייה במהלך מלחמת העולם השניה - הוא כמובן התנגד ), נובולפקי, מיודובה ודלוגה. כן, מסתבר שרוב הגיבורים בספריו של בשביס זינגר התגוררו באזור זה בזמן כזה או אחר. זה הגיוני, רובנו כותבים (אם בכלל) על מה שאנחנו מכירים.

הספר מתאפיין בשינוי עלילה מהירים ומסחררים, חלקם הגדול מתרחש בתוך ראשו של הגיבור שרודף נשים על ימין ושמאל על אף אין אונותו וההבדלים בין הנשים משקפים גם את המאבק לטוב ורע שמתחולל בקרבו.

מהספר עולה ניחוח כבד של הפרעה דו-קוטבית או מאניה דפרסיה בלשון עממית יותר וזו כנראה מחלתו של מקס. מהספר גם עולה אווירת יאוש ונכאים על אף שלמקס יש דרכון ארגנטינאי, ממון ורכוש וזה יותר ממה שיש לרוב תושבי פולין היהודים שסביבו. אולי כדי לשקף את מצבו של היהודי בגולה - בכל גולה שהיא. הספר אפל, גס (אם כי רוב הגסויות מרומזות) ומפולפל.

» ביקורות נוספות של asheriko
» ביקורות נוספות על חלאה