ביקורת ספרותית על השקט והשאל - כאוס מהלך #2 מאת פטריק נס
ספר מעולה

---

רוב הספרים השניים בטריולוגיה הם לא הכי טובים והעלילה נמשכת ורוב הפעמים הם מאבדים את הקסם שהיה להם בספר הראשון
אני שמחה להגיד שהשקט והשאל הוא לא אחד מהם.
איכשהו פטריק נס מצליח לכתוב ספר שני בדיוק מרתק ומעניין כמו הספר הראשון.
אני לא יכולה לתאר כמה אני התאהבתי בסדרה הזאת כבר מהחור שברעש הבנתי שזה ספר מיוחד ומדהים ושיש בו משהו מקורי שאין בספרים אחרים שקראתי.
כי כמעט בכל הספרים יש את הטובים ויש את הרעים ויש את הגיבור הראשי שבסופו של דבר צריך להרוג את המנהיג של הרעים ואז הסיפור מסתיים והכל נהיה טוב ככה זה תמיד.
אבל פה אין שחור ולבן יש רע ויש רע פחות ואי אפשר לדעת מי טוב באמת ולהרוג מישהו זה משהו הרבה יותר רציני מסתם ירייה
כשאתה רוצח מישהו אתה לא נשאר אותו הדבר.
יש כל כך הרבה מחשבה מאחורי הספר שאי אפשר שלא לאהוב אותו.
והדמיות כל כך מציאותיות.
דייבי שנחשב אחד מה"רעים" כבר מהספר הראשון כשקוראים את הסיפור רואים איך שהוא לאט לאט משתנה ושכל מה שהוא רוצה זה לרצות את אבא שלו ושיהיה לו חבר להיות איתו ואפילו שהוא התנהג מגעיל הוא בסוף התנצל, בכנות.
איפה עוד שמעתם על דמות רעה שמתנצלת?
שנהפכת להיות דמות אנושית ולא סתם דמות רעה שצריך להלחם בה ולהרוג אותה.
לא יכולתי שלא להזדהות עם הדמויות.
כשטוד היה עצוב אני הייתי עצובה.
כהוא היה עצבני אני התעצבנתי.
כשהוא פחד או כשויולה פחדה פחדתי.
וכשהוא עשה כל כך הרבה טעיות רציתי לצעוק לו שיפסיק כבר ויתחיל להיות חכם יותר.
(כן לפעמים אני לוקחת ספרים קשה מידי).
ואותו דבר גם לויולה כי גם היא עצבנה אותי קצת אבל אני אוותר לה.
ועוד פעם הוא הצליח לגרום לי לבכות כמו ילדה למרות שאני אף פעם לא בוכה מספרים.
ופשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא כי כל פעם רציתי לקרוא עוד פרק ועוד.
ולא הרגשתי שום מריחה או שעמום.
והסגנון כתיבה נשאר מדהים כמו מקודם.
אני אהבתי את הקללות (לך תזדגזג) ואיך שהסגנון כתיבה של טוד שונה מויולה.
כל מה שאני יכולה להגיד שזה אחד מהספרים הכי טובים שקראתי
וכשהספר השלישי יצא זאת תהיה הטריולגיה הכי יפה שקראתי.

אני כבר לא יכולה לחכות לספר השלישי אני מקווה מאוד שהוא יהיה יפה כמו השאר.

» ביקורות נוספות של אנבת'
» ביקורות נוספות על השקט והשאל - כאוס מהלך #2