“100 דולר, 200 דולר, 300 דולר, 400 דולר, 500 דולר, 600 דולר, 700 דולר, 800 דולר, 900 דולר, 1000 דולר, 2000 דולר, 3000 דולר, 4000 דולר, 5000 דולר, 6000 דולר, 7000 דולר, 8000 דולר, 9000 דולר, 10000 דולר, 20000 דולר, 30000 דולר, 40000 דולר... מיליארד דולר, הרי נקנו זכויות ההסרטה, 100000 דולר-... אופס, סליחה. טעות. יותר מידי חזק. הסופרת מוסרת את התנצלותה הכנה. אתם צריכים להבין אותה- כל כך הרבה כסף, אין זמן לספור, אתם יודעים. חהחהחה. הנערים האלה, האור שלח התמים הזה, החתנ"יק המושתן הזה, צריך רק לכתוב על הכריכה של הספר איזו כותרת מפציצה, משהו שקשור למשחקי הרעב, והופ! הכסף מגיע משומקום. אותו דבר היא הייתה יכולה לחרטט איזה שתי משפטים, וסכום הכסף שהייתה מקבל עליו היה זהה. אבל רגע, זה בעצם מה שהיא עשתה, לא? חירטוט אחד גדול! Money, money, money Must be funny In the rich man's world Money, money, money Always sunny In the rich man's world Aha-ahaaa All the things I could do If I had a little money It's a rich man's world שרו להקת Abba הוותיקה. כי כולנו רוצים להיות עשירים, לא? לחיות בעולם ללא גבולות, ללא מעצורים. אז מורגן רייס עשתה את זה. היא בהחלט נכנסה לעולם של העשירים, בזכותכם, בזכותם, ובזכותי. כי גם אני (מודה באשמה) נופל לפח ה- "ספר הכי טוב מאז משחקי הרעב" או- "מעריצי משחקי הרעב, זה בשבילכם!". אז גם אני תורם בחלקי לגלגול הכסף המהיר הזה. *** את ארנה קניתי לאחר מחשבה מהירה. אבא שלי קיבל ממישהו ספר מתנה, ורצה להחליף אותו, ואני באתי איתו, כי לעולם לא אוותר על בילוי בסטימצקי. ואז ראיתי את הגוש הכתום הזה, עם האותיות הלבנות הענקיות "ארנה I" תחת שלט ה- 'חדשים'. וכשהתקרבתי, התגלה לעיניי המשפט על משחקי הרעב. אל תיפול למלכודת, אור, זה רק משפט שנועד בשביל הכסף... היד אוחזת בספר. מאוחר מידי. התחלתי לקרוא את הספר מיד אחרי קנייתו. ההתחלה מצאה חן בעיניי- הכתיבה בינוניות (ברצינות, הסופרת חוזרת על אותן המילים שוב ושוב, וגם הן נמוכות מאוד), אבל העלילה הייתה טובה. ממוחזרת, אבל טובה. עולם עתידני, אחרי מלחמה קשה. העשירים שולטים בערים, ואוספים נערים שמתחבאים מהם במקומות שונים, בשביל לשים אותם בזירה, שמה ארנה (מאוד מקורי) בה הם נלחמים למוות. (משהו כאן מוכר, לא?). ברוק, שמספרת את הסיפור, מתחבאת עם אחותה הקטנה, ברי (אם רק היו מוסיפים מ"מ בסוף השם של אחותה זה היה יוצא פרים במבטא ערבי), וכלבה, סשה. הן חיות ברעב קשה (למרות שביום אחד היא מצאה דג ענק, והמון המון המון קופסאות שימורים), ויום אחד נחטפת ברי על ידי ציידי עבדים, היישר אל תוך הארנה. ואז הכול מתדרדר. ברוק, שהייתה בעברה נערה מפונקת, שמעולם לא ראתה מכונית, מקפצת על אופנוע, ונוסעת במהירות שלא תבייש נהג מרוצים מן השורה אחרי ציידי העבדים. בדרך היא אוספת את בן, בחור שעצבן אותי לאורך כל הספר, ונלחמת בגבורה והמון המון מזל. הבעיה העיקרית בעניין הזה, היא שהמרדף מתקיים משהו כמו 90 עמודים. לא. בעצם זאת בעיה קטנה מאוד. הבעיה הכי גדולה היא אמינות. אין. לא קיימת. מסתבר שברוק המפונקת היא בכלל נערת על, שיודעת להטיל סכינים, לנחות על הרגליים, להשיט ספינה, ולהשתמש ברובה! ובנוסף, היא גם משהו בלתי מנוצח! נופלת מאתיים מטרים, וממשיכה להילחם, הופכת להיות הניצולה היחידה באוטובוס מלא אנשים לאחר שנורה לכיוונם טיל אר פי ג'י, ואיכשהו שורדת בדרכים הזויות ולא אמינות בשיט כל מכשול, בשילוב משפטים כמו; "אני לא מאמינה" "איזה מזל!". עוד יותר הרגיז היה שכל פרק הסתיים במין משפט שאמור להיות מותח, אבל לא עובד: "נגמר לי המזל" ובתחילת הפרק הבא מסתבר שהיא שורדת ולא קרה לה כלום. במשך כל הקריאה נלוותה ההרגשה שאני קורא את משחקי הרעב בפעם השנייה, רק בגרסה הזויה ומטופשת. להתרחק. פאק, איזו ביקורת גרועה.”

“דיסטופיה. אני אוהבת את המילה הזו. דיסטופיה. דיסטופיה. דיסטופיה. * מצטערת, אנשים, זה היה בלתי נמנע. הגעתי למסקנה המתבקשת שאני גרועה בבחירת ספרים. אם לא מייעצים לי או שאני עושה תחקיר מעמיק לפני- אני בוחרת ספרים שהמילים "זוועת עולם" דלות מכדי לתאר אותם. והמילים האלו בהחלט לא דלות, אז זה וודאי אומר משהו. * זה נשמע מרושע, (ARENA ONE: SLAVERUNNERS) זו כריכה דיסטופית, (פשוט תחפשו בגוגל, הקישור ארוך מידי) זה אמור להיות דומה למשחקי הרעב. למה לא? #סיבה_מספר_אחת: במשך כל הספר הייתי בטוחה שזה משחקי הרעב המאוד כתום. הכירו את ברוק. היא בת שבע שערה, מנסה לפרנס את אחותה בדוחק ולהישאר בחיים ולא לגווע ברעב. (כן, גם אני התחלתי לחשוד בשלב הזה.) היא בתו של לוחם מארינס שלימד אותה את כל מה שהיא יודעת, (אתם בטוחים שזה לא פאנפיק של איזו פאנגירל?) ולמיטב ידיעתה גם מת. (רגע. מאיפה זה הגיע? זה כל כך לא צפוי!) בכל אופן, הוא לא בתמונה, אוקיי? היא, אחותה ואימא שלה, חיות בבקתה עלובה. היא אוהבת את אחותה הרבה יותר מאשר את אמא שלה. אופס. היא ואחותה חיות בבקתה עלובה, ואין להן אימא. בכל אופן- וכמעט קופאות מקור בלילות, ומרעב בימים. או בכל היממה. בדרך כלל פרים נרדמת על הכורסא שמול האח. אוי, שיט. ברי. הן מסתתרות שם, בבקתה על הר, מבודדות מכל העולם, כדי שציידי העבדים לא יתפסו אותן, יגררו אותן לארנה (יש לך את זה ביותר העתקה ברורה?), שם הם נלחמים עד מוות. (אוי, יש לך את זה.) ברוק יוצאת להשיג אוכל ומשאירה את אחותה לבד, ואז, כשהיא חוזרת, היא מגלה שאחותה נחטפה. (וזה ברור שדווקא כשברי מתחננת שברוק תישאר וכשהיא לא נשארת יקרה לה משהו) ואחות מסורה כמו ברוק יוצאת למבצע להצלת אחותה הקטנה! כפי שכתבה lawliet בביקורת שלה: "גיבורה בת 17 - יש אחות קטנה - יש עולם אפוקליפטי - יש נער שמגיע משום מקום - יש קרבות עד המוות – יש אוקי אנחנו מוכנים, יאללה כותבים את משחקי הרעב מחדש" . יש איזשהי סדרה רוסית, שמגוללת את עלילותיה של "טניה גרוטר", ולא, לא רק לכם השם "גרוטר" נשמע כמו הד רוסי לשם "פוטר". הוריה נרצחו על ידי המכשפה צ'וּמה-דלְטוֹרט, היא שרדה עוד בינקתה - והמכשפה נעלמה, היא חשבה שהוריה נהרגו במפולת שלגים, יש לה כתם לידה מוזר על אפה, היא ננטשה בפתח בית משפחת דורנייב, משפחת דורנייב התייחסו אליה רע, אך אהבו את בתם פנלופה (פיפה(,עד גיל 10 היא לא ידעה דבר על קסמים, עד שהוזמנה אל בית הספר טיבידוקס קסמים, ההגעה אל בית הספר נעשית רק באמצעות טיסה והתעתקות, יש לה שני חברים טובים, היא שחקנית דרקונבול מצוינת ומצטיינת בתעופה על קונטרבס, צ'וּמה-דלְטוֹרט תרה אחר קמע ארבעת היסודות, המוחבא כשומה על אפה של טניה, סצנות השיא מתרחשות במרתפי בית הספר, טניה וחבריה נאבקים בצ'וּמה-דלְטוֹרט ומשרתהּ, הם מנצחים - אך הקמע מושמד. מיותר לציין שרולינג תבעה את הסופר של הסדרה, והיא נאסרה להפצה מחוץ לרחבי רוסיה. סוזן קולינס יכולה לתבוע עשרות סופרים ולהרוויח מיליארדים. או עוד מילארדים. #סיבה_מספר_שתיים: אמינות זה מוצר צריכה בסיסי. הכירו את ברוק. נערה בת שבע עשרה, ילדת שמנת מתוקה שבאופן פלאי- הצליחה לעשות מבין התשובות הבאות: א'. לשמור על האופנוע של אבא שלה תקין במשך שלוש שנים של טמפרטורות מתחת לאפס ואינספור סכנות להתקלקלות מובטחת ב'. לדעת לנהוג על האופנוע הזה ג'. לנהוג בו במהירות מטורפת למרות שהיא לא יודעת לנהוג וזה פאקינג אופנוע שעמד ככה במשך שלוש שנים ד'. כל התשובות נכונות ה'. אף תשובה אינה נכונה. כאילו, באמת, היא בת אדם. והתשובה הנכונה היא: ד'. לא ראיתם את זה בא, נכון? נכון? לא נכון. כי ברור שברוק המוכשרת שלנו תצליח לעשות את כל הדברים האלה. וברור שאופנוע יכול לפעול על משהו שאני לא זוכרת מהו אבל הוא בפירוש לא דלק. וברור שהיא תצליח לשרוד ארבע תאונות דרכים ולצאת מזה בנס. אם ניסים היו מפוזרים באופן שווה בין בני האדם, ברוק כבר הייתה מתה. הייתי מוכנה להסתפק בצליעה, רגל שבורה, קרסול נקוע, כתף מפורקת, דימום פנימי, שריטה, חבלות יבשות, פצעים זיהומיים, זעזוע מוח, מוות, (בת של רופא, אנשים) אבל שיקרה לה משהו! אור כתב, "נופלת מאתיים מטרים, וממשיכה להילחם, הופכת להיות הניצולה היחידה באוטובוס מלא אנשים לאחר שנורה לכיוונם טיל אר פי ג'י, ואיכשהו שורדת בדרכים הזויות ולא אמינות בשיט כל מכשול, בשילוב משפטים כמו; "אני לא מאמינה", "איזה מזל!"" גם אנחנו לא מאמינים, ברוק. גם אנחנו. #סיבה_מספר_שלוש: אין דבר כזה צירופי מקרים . הכירו את ברוק. נערה בת שבע עשרה שבמקרה היא פוגשת נער נוסף, בגילה, שגם אחיו הקטן נחטף. יש להם המון תחומי עניין משותפים בראש שלי. "אז, מה, במקרה גם אתה גרת ממש קרוב אליי ואחיך נחטף?" מהנהנת ברוק באהדה. "כן," פולט בן. "חרא, הא?" "לגמרי. אה, תגיד, אתה מת על אחיך הקטן ובשום סיכוי לא היית שולח אותו לאבדון או שילך לעזאזל מצידך?" נועצת ברוק מבט נוקב בבן. הוא שוקל להגיד את האמת המרה, אבל נרעד ופולט שקרים. "מה, מי הא-אח- הרע ש-ש-שישלח את אחי-חי-חיו הקט-טן למוות מובטח, הא?" הוא מגמגם בעצבנות. "כן, לגמרי," משקרת ברוק. כי, הרי, מי לא קיווה פעם אחת לפחות שאחיו הקטן ייעלם? "אז, מה," אומר בן. "את הולכת להציל אותה?" "כן," מתרגזת ברוק. "ואם אני אמשיך לפטפט איתך היא תמות," אומרת ברוק בהתרסה, כפות ידיה על ההגה של האופנוע. היא פונה ללכת לפני שבן קורא, "רגע, חכי, אני גם רוצה להציל את אחי," הוא מסנן. ואיך היא פוגשת אותו במקרה, לעזאזל? הסופר/ת הית/ה צריכה דמות גברית. ואז היא/הוא בראו אחת כזו והציבו אותה במקום שבו ברוק תגיע אליו במקרה. אני חושבת שמורגן רייס הבריז/ה מהשיעור החשוב הזה. חוליאן קאראך, או קרלוס רואיס סאפון יכולים לסכם לה אותו באופן מדהים. "צירופי המקרים הם אינם אלא הצלקות שמותיר הגורל."- חוליאן קאראך, צלה של הרוח מאת קרלוס רואיס סאפון, עמוד 414. כן, גם אני מזועזעת מכך שהעזתי לשים ציטוט מדהים מצלה של הרוח ליד ספר מגעיל. זו טרגדיה, מצידי שתסקלו אותי באבנים. #סיבה_מספר_ארבע: גיבורתנו המסורה והגנבת בעלת המזל המפוקפק, משאלת המוות וחסרת חוש הכיוון. הכירו את ברוק, שבזה הרגע- בום. התנגשות חזיתית. יצאה בנס. נכון, כבר כתבתי על זה. אבל השאלה שלי עכשיו היא: למה לעזאזל היא מתנגשת בכל כך הרבה אנשים/מכוניות/חפצים. למה היא מגיעה בכלל למצב כזה? חוסר חוש כיוון, לא יודעת לנהוג, ומשאלת מוות. או שהיא סתם נורא אוהבת לנפץ לאנשים אחרים את המכונית. אה, כן. וגם קצת דרמה. הרי איך נגמור את הפרק מבלי למתוח את הקוראים ואולי לבשר להם שברוק עומדת למות? ולכן, בנימוס מרבי ובשימוש הולם של המקלדת, אני אגיב. אוך-&^%$#-לעזאזל-איתכם-סופרים-מניאקים-@%$%%^-שמנסים-בכוח-אבל-לא-()@$)&$-עובד-להם. #סיבה_מספר_חמש: ניסיונות נואשים להוכיח שזהו סיפור לנוער עכשווי. או הוספת דרכי הרבייה האנושיים במטרה לזעזע. רגע. לא אמרנו שהם נחטפים לארנה? להילחם עד מוות וכל זה? זו הייתה העסקה! אבל הסופר/ת החליטו שהארנה משום מה דומה מידי למשחקי הרעב, אז הם החליטו, כאמור, להוסיף את דרכי הרבייה אנושיים (לאלה מכם שיש להם אינטרנט שמתאפיין בחיבה בלתי מוסברת לפירות) במטרה לזעזע. במקום שברי המתוקה והשברירית תישלח לארנה, הם שולחים אותה להיות שפחת מין. ברוק מגיעה דקה לפני שאדם שמן גוהר מעל אחותה הקטנה ואונס אותה. אה, כן. ובנוסף לכל יש לה טיימינג מטורף. ועכשיו- מחשבה קרה. אם ברוק הייתה מגיעה דקה מאוחר יותר. וברי הייתה נאנסת. הסיפור יכל להיות שונה לגמרי. לא רק מטומטם ודבילי ומתיימר. גם מזוויע. זו הייתה ביקורת חופרת שעצבנה גם אותי. הלכתי לאכול שוקולד.”

“אוקיי, הספר הזה מתחיל טוב. הרעיון ממש טוב. יש כמה בעיות בספר הזה. בערך בכל פרק היא נמצאת שנייה לפני המוות. בכל פרק היא ניצלת בנס. הכותב חוזר על המילה נס יותר מידי פעמים. זה נהיה קצת מעצבן שכל פרק קורה משהו כנגד כל הסיכויים. זה כבר נהיה צפוי. היא שברה שתי צלעות אם אני לא טועה, או צלע אחת. איך היא ממשיכה להלחם? כמובן שיש גם דברים שאהבתי. הכתיבה מעולה. אהבתי שהבן מוצג כפחדן והבת אמיצה. למרות החסרונות בספר אני לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו. זה ספר מעולה, אבל לא ספר טוב אם תתקטננו על הגיון. למרות שבחלק מהפעמים זה באמת מפריע. בסופו של דבר אני ממליצה לקרוא.”

“איך אני אוהבת לקרוא ספרי אפוקליפסה , לא משנה כמה ספרים כאלו קראתי אני עדיין מתעניינת בהם.. היום שלי התחיל די מעצבן כי אתמול נחתכתי ועשו לי תפרים והייתי צריכה להישאר היום בבית ואז חשבתי לעצמי " למה שאני לא יגמור את הספר ארנה????" ועשיתי כמצוותי וקראתי את הספר .............. לביקורת::::::::: אוקיי יש כמה דברים שלא כל כך אהבתי בספר הזה ( זה יחסית לא כזה משנה אבל חשבתי להציג לכם את זה כדי לדעת אם אתם חושבים כמוני) 1. כמעט כל סיום פרק כתוב שברוק הולכת למות , לא אתם יודעים מה אני יסגנן את זה : ברוק נפגעה כל כך הרבה פעמים שאני בכלל לא מבינה איך היא חייה לדעתי הכותב הזה ממש התעלל בה כל פעם או צלע שבורה או שהכיש אותה נחש או שבעטו בה והרביצו לה והרעיבו אותה............. בקיצור אתם מבינים על מה אני מדברת .. 2. הדמות הגברית שם : בן : התנהג לדעתי כפחדן האישיות של בורק מתאימה לשל גבר והאישיות של בן מתאימה לבחורה נראה לי הכותב התבלבל ועשה החלפות 3. הספר הזה היה די צפוי דוגמא לכך: ברוק ואחותה חלמו שתיהם חלום רע באותו זמן ואחותה לא רוצה שהיא תתרחק ממנה כי היא פוחדת שציידי העבדים ייקחו אותה , כמובן שברוק מרגיעה אותה ואומרת לה שלא יקרה כלום אבל אחרי כמה עמודים ............... ברוק נחטפת הסופר הזה צוחק עלי?????? למה להיות כל כך צפוי אני לא מבינה... טוב נראה לי שרק קטלתי את הספר ואני רוצה גם להגיד את הצדדים הטובים שלו , אני לא הפסקתי לקרוא אותו אני לא יודעת למה אבל פשוט לא הנחתי לספר עד שגמרתי את העמוד האחרון (310 בשבילכם) אז למדתי שיעור לחיים היום : לגמור את הספר ואז להביע דעה כי אני רציתי להפסיק בעמוד 100 אבל לא עשיתי זאת ותודה אל שכך זה קרה כי מעמוד 100 הספר משתפר בענק .... חוץ מזה אני ממש אוהבת את המילה אפוקליפסה היא מתגלגלת על הלשון בצורה מושלמת וחוץ מזה היא מסקרנת בטירוף אז למה לא ?? אני הייתי ממליצה לכם לקרוא את הספר רק אם אתם גומרים אותו ולא אוהבים אז אל תעברו לספר השני כי זה נכתב ממש דומה”

“100 דולר, 200 דולר, 300 דולר, 400 דולר, 500 דולר, 600 דולר, 700 דולר, 800 דולר, 900 דולר, 1000 דולר, 2000 דולר, 3000 דולר, 4000 דולר, 5000 דולר, 6000 דולר, 7000 דולר, 8000 דולר, 9000 דולר, 10000 דולר, 20000 דולר, 30000 דולר, 40000 דולר... מיליארד דולר, הרי נקנו זכויות ההסרטה, 100000 דולר-... אופס, סליחה. טעות. יותר מידי חזק. הסופרת מוסרת את התנצלותה הכנה. אתם צריכים להבין אותה- כל כך הרבה כסף, אין זמן לספור, אתם יודעים. חהחהחה. הנערים האלה, האור שלח התמים הזה, החתנ"יק המושתן הזה, צריך רק לכתוב על הכריכה של הספר איזו כותרת מפציצה, משהו שקשור למשחקי הרעב, והופ! הכסף מגיע משומקום. אותו דבר היא הייתה יכולה לחרטט איזה שתי משפטים, וסכום הכסף שהייתה מקבל עליו היה זהה. אבל רגע, זה בעצם מה שהיא עשתה, לא? חירטוט אחד גדול! Money, money, money Must be funny In the rich man's world Money, money, money Always sunny In the rich man's world Aha-ahaaa All the things I could do If I had a little money It's a rich man's world שרו להקת Abba הוותיקה. כי כולנו רוצים להיות עשירים, לא? לחיות בעולם ללא גבולות, ללא מעצורים. אז מורגן רייס עשתה את זה. היא בהחלט נכנסה לעולם של העשירים, בזכותכם, בזכותם, ובזכותי. כי גם אני (מודה באשמה) נופל לפח ה- "ספר הכי טוב מאז משחקי הרעב" או- "מעריצי משחקי הרעב, זה בשבילכם!". אז גם אני תורם בחלקי לגלגול הכסף המהיר הזה. *** את ארנה קניתי לאחר מחשבה מהירה. אבא שלי קיבל ממישהו ספר מתנה, ורצה להחליף אותו, ואני באתי איתו, כי לעולם לא אוותר על בילוי בסטימצקי. ואז ראיתי את הגוש הכתום הזה, עם האותיות הלבנות הענקיות "ארנה I" תחת שלט ה- 'חדשים'. וכשהתקרבתי, התגלה לעיניי המשפט על משחקי הרעב. אל תיפול למלכודת, אור, זה רק משפט שנועד בשביל הכסף... היד אוחזת בספר. מאוחר מידי. התחלתי לקרוא את הספר מיד אחרי קנייתו. ההתחלה מצאה חן בעיניי- הכתיבה בינוניות (ברצינות, הסופרת חוזרת על אותן המילים שוב ושוב, וגם הן נמוכות מאוד), אבל העלילה הייתה טובה. ממוחזרת, אבל טובה. עולם עתידני, אחרי מלחמה קשה. העשירים שולטים בערים, ואוספים נערים שמתחבאים מהם במקומות שונים, בשביל לשים אותם בזירה, שמה ארנה (מאוד מקורי) בה הם נלחמים למוות. (משהו כאן מוכר, לא?). ברוק, שמספרת את הסיפור, מתחבאת עם אחותה הקטנה, ברי (אם רק היו מוסיפים מ"מ בסוף השם של אחותה זה היה יוצא פרים במבטא ערבי), וכלבה, סשה. הן חיות ברעב קשה (למרות שביום אחד היא מצאה דג ענק, והמון המון המון קופסאות שימורים), ויום אחד נחטפת ברי על ידי ציידי עבדים, היישר אל תוך הארנה. ואז הכול מתדרדר. ברוק, שהייתה בעברה נערה מפונקת, שמעולם לא ראתה מכונית, מקפצת על אופנוע, ונוסעת במהירות שלא תבייש נהג מרוצים מן השורה אחרי ציידי העבדים. בדרך היא אוספת את בן, בחור שעצבן אותי לאורך כל הספר, ונלחמת בגבורה והמון המון מזל. הבעיה העיקרית בעניין הזה, היא שהמרדף מתקיים משהו כמו 90 עמודים. לא. בעצם זאת בעיה קטנה מאוד. הבעיה הכי גדולה היא אמינות. אין. לא קיימת. מסתבר שברוק המפונקת היא בכלל נערת על, שיודעת להטיל סכינים, לנחות על הרגליים, להשיט ספינה, ולהשתמש ברובה! ובנוסף, היא גם משהו בלתי מנוצח! נופלת מאתיים מטרים, וממשיכה להילחם, הופכת להיות הניצולה היחידה באוטובוס מלא אנשים לאחר שנורה לכיוונם טיל אר פי ג'י, ואיכשהו שורדת בדרכים הזויות ולא אמינות בשיט כל מכשול, בשילוב משפטים כמו; "אני לא מאמינה" "איזה מזל!". עוד יותר הרגיז היה שכל פרק הסתיים במין משפט שאמור להיות מותח, אבל לא עובד: "נגמר לי המזל" ובתחילת הפרק הבא מסתבר שהיא שורדת ולא קרה לה כלום. במשך כל הקריאה נלוותה ההרגשה שאני קורא את משחקי הרעב בפעם השנייה, רק בגרסה הזויה ומטופשת. להתרחק. פאק, איזו ביקורת גרועה.”

“דיסטופיה. אני אוהבת את המילה הזו. דיסטופיה. דיסטופיה. דיסטופיה. * מצטערת, אנשים, זה היה בלתי נמנע. הגעתי למסקנה המתבקשת שאני גרועה בבחירת ספרים. אם לא מייעצים לי או שאני עושה תחקיר מעמיק לפני- אני בוחרת ספרים שהמילים "זוועת עולם" דלות מכדי לתאר אותם. והמילים האלו בהחלט לא דלות, אז זה וודאי אומר משהו. * זה נשמע מרושע, (ARENA ONE: SLAVERUNNERS) זו כריכה דיסטופית, (פשוט תחפשו בגוגל, הקישור ארוך מידי) זה אמור להיות דומה למשחקי הרעב. למה לא? #סיבה_מספר_אחת: במשך כל הספר הייתי בטוחה שזה משחקי הרעב המאוד כתום. הכירו את ברוק. היא בת שבע שערה, מנסה לפרנס את אחותה בדוחק ולהישאר בחיים ולא לגווע ברעב. (כן, גם אני התחלתי לחשוד בשלב הזה.) היא בתו של לוחם מארינס שלימד אותה את כל מה שהיא יודעת, (אתם בטוחים שזה לא פאנפיק של איזו פאנגירל?) ולמיטב ידיעתה גם מת. (רגע. מאיפה זה הגיע? זה כל כך לא צפוי!) בכל אופן, הוא לא בתמונה, אוקיי? היא, אחותה ואימא שלה, חיות בבקתה עלובה. היא אוהבת את אחותה הרבה יותר מאשר את אמא שלה. אופס. היא ואחותה חיות בבקתה עלובה, ואין להן אימא. בכל אופן- וכמעט קופאות מקור בלילות, ומרעב בימים. או בכל היממה. בדרך כלל פרים נרדמת על הכורסא שמול האח. אוי, שיט. ברי. הן מסתתרות שם, בבקתה על הר, מבודדות מכל העולם, כדי שציידי העבדים לא יתפסו אותן, יגררו אותן לארנה (יש לך את זה ביותר העתקה ברורה?), שם הם נלחמים עד מוות. (אוי, יש לך את זה.) ברוק יוצאת להשיג אוכל ומשאירה את אחותה לבד, ואז, כשהיא חוזרת, היא מגלה שאחותה נחטפה. (וזה ברור שדווקא כשברי מתחננת שברוק תישאר וכשהיא לא נשארת יקרה לה משהו) ואחות מסורה כמו ברוק יוצאת למבצע להצלת אחותה הקטנה! כפי שכתבה lawliet בביקורת שלה: "גיבורה בת 17 - יש אחות קטנה - יש עולם אפוקליפטי - יש נער שמגיע משום מקום - יש קרבות עד המוות – יש אוקי אנחנו מוכנים, יאללה כותבים את משחקי הרעב מחדש" . יש איזשהי סדרה רוסית, שמגוללת את עלילותיה של "טניה גרוטר", ולא, לא רק לכם השם "גרוטר" נשמע כמו הד רוסי לשם "פוטר". הוריה נרצחו על ידי המכשפה צ'וּמה-דלְטוֹרט, היא שרדה עוד בינקתה - והמכשפה נעלמה, היא חשבה שהוריה נהרגו במפולת שלגים, יש לה כתם לידה מוזר על אפה, היא ננטשה בפתח בית משפחת דורנייב, משפחת דורנייב התייחסו אליה רע, אך אהבו את בתם פנלופה (פיפה(,עד גיל 10 היא לא ידעה דבר על קסמים, עד שהוזמנה אל בית הספר טיבידוקס קסמים, ההגעה אל בית הספר נעשית רק באמצעות טיסה והתעתקות, יש לה שני חברים טובים, היא שחקנית דרקונבול מצוינת ומצטיינת בתעופה על קונטרבס, צ'וּמה-דלְטוֹרט תרה אחר קמע ארבעת היסודות, המוחבא כשומה על אפה של טניה, סצנות השיא מתרחשות במרתפי בית הספר, טניה וחבריה נאבקים בצ'וּמה-דלְטוֹרט ומשרתהּ, הם מנצחים - אך הקמע מושמד. מיותר לציין שרולינג תבעה את הסופר של הסדרה, והיא נאסרה להפצה מחוץ לרחבי רוסיה. סוזן קולינס יכולה לתבוע עשרות סופרים ולהרוויח מיליארדים. או עוד מילארדים. #סיבה_מספר_שתיים: אמינות זה מוצר צריכה בסיסי. הכירו את ברוק. נערה בת שבע עשרה, ילדת שמנת מתוקה שבאופן פלאי- הצליחה לעשות מבין התשובות הבאות: א'. לשמור על האופנוע של אבא שלה תקין במשך שלוש שנים של טמפרטורות מתחת לאפס ואינספור סכנות להתקלקלות מובטחת ב'. לדעת לנהוג על האופנוע הזה ג'. לנהוג בו במהירות מטורפת למרות שהיא לא יודעת לנהוג וזה פאקינג אופנוע שעמד ככה במשך שלוש שנים ד'. כל התשובות נכונות ה'. אף תשובה אינה נכונה. כאילו, באמת, היא בת אדם. והתשובה הנכונה היא: ד'. לא ראיתם את זה בא, נכון? נכון? לא נכון. כי ברור שברוק המוכשרת שלנו תצליח לעשות את כל הדברים האלה. וברור שאופנוע יכול לפעול על משהו שאני לא זוכרת מהו אבל הוא בפירוש לא דלק. וברור שהיא תצליח לשרוד ארבע תאונות דרכים ולצאת מזה בנס. אם ניסים היו מפוזרים באופן שווה בין בני האדם, ברוק כבר הייתה מתה. הייתי מוכנה להסתפק בצליעה, רגל שבורה, קרסול נקוע, כתף מפורקת, דימום פנימי, שריטה, חבלות יבשות, פצעים זיהומיים, זעזוע מוח, מוות, (בת של רופא, אנשים) אבל שיקרה לה משהו! אור כתב, "נופלת מאתיים מטרים, וממשיכה להילחם, הופכת להיות הניצולה היחידה באוטובוס מלא אנשים לאחר שנורה לכיוונם טיל אר פי ג'י, ואיכשהו שורדת בדרכים הזויות ולא אמינות בשיט כל מכשול, בשילוב משפטים כמו; "אני לא מאמינה", "איזה מזל!"" גם אנחנו לא מאמינים, ברוק. גם אנחנו. #סיבה_מספר_שלוש: אין דבר כזה צירופי מקרים . הכירו את ברוק. נערה בת שבע עשרה שבמקרה היא פוגשת נער נוסף, בגילה, שגם אחיו הקטן נחטף. יש להם המון תחומי עניין משותפים בראש שלי. "אז, מה, במקרה גם אתה גרת ממש קרוב אליי ואחיך נחטף?" מהנהנת ברוק באהדה. "כן," פולט בן. "חרא, הא?" "לגמרי. אה, תגיד, אתה מת על אחיך הקטן ובשום סיכוי לא היית שולח אותו לאבדון או שילך לעזאזל מצידך?" נועצת ברוק מבט נוקב בבן. הוא שוקל להגיד את האמת המרה, אבל נרעד ופולט שקרים. "מה, מי הא-אח- הרע ש-ש-שישלח את אחי-חי-חיו הקט-טן למוות מובטח, הא?" הוא מגמגם בעצבנות. "כן, לגמרי," משקרת ברוק. כי, הרי, מי לא קיווה פעם אחת לפחות שאחיו הקטן ייעלם? "אז, מה," אומר בן. "את הולכת להציל אותה?" "כן," מתרגזת ברוק. "ואם אני אמשיך לפטפט איתך היא תמות," אומרת ברוק בהתרסה, כפות ידיה על ההגה של האופנוע. היא פונה ללכת לפני שבן קורא, "רגע, חכי, אני גם רוצה להציל את אחי," הוא מסנן. ואיך היא פוגשת אותו במקרה, לעזאזל? הסופר/ת הית/ה צריכה דמות גברית. ואז היא/הוא בראו אחת כזו והציבו אותה במקום שבו ברוק תגיע אליו במקרה. אני חושבת שמורגן רייס הבריז/ה מהשיעור החשוב הזה. חוליאן קאראך, או קרלוס רואיס סאפון יכולים לסכם לה אותו באופן מדהים. "צירופי המקרים הם אינם אלא הצלקות שמותיר הגורל."- חוליאן קאראך, צלה של הרוח מאת קרלוס רואיס סאפון, עמוד 414. כן, גם אני מזועזעת מכך שהעזתי לשים ציטוט מדהים מצלה של הרוח ליד ספר מגעיל. זו טרגדיה, מצידי שתסקלו אותי באבנים. #סיבה_מספר_ארבע: גיבורתנו המסורה והגנבת בעלת המזל המפוקפק, משאלת המוות וחסרת חוש הכיוון. הכירו את ברוק, שבזה הרגע- בום. התנגשות חזיתית. יצאה בנס. נכון, כבר כתבתי על זה. אבל השאלה שלי עכשיו היא: למה לעזאזל היא מתנגשת בכל כך הרבה אנשים/מכוניות/חפצים. למה היא מגיעה בכלל למצב כזה? חוסר חוש כיוון, לא יודעת לנהוג, ומשאלת מוות. או שהיא סתם נורא אוהבת לנפץ לאנשים אחרים את המכונית. אה, כן. וגם קצת דרמה. הרי איך נגמור את הפרק מבלי למתוח את הקוראים ואולי לבשר להם שברוק עומדת למות? ולכן, בנימוס מרבי ובשימוש הולם של המקלדת, אני אגיב. אוך-&^%$#-לעזאזל-איתכם-סופרים-מניאקים-@%$%%^-שמנסים-בכוח-אבל-לא-()@$)&$-עובד-להם. #סיבה_מספר_חמש: ניסיונות נואשים להוכיח שזהו סיפור לנוער עכשווי. או הוספת דרכי הרבייה האנושיים במטרה לזעזע. רגע. לא אמרנו שהם נחטפים לארנה? להילחם עד מוות וכל זה? זו הייתה העסקה! אבל הסופר/ת החליטו שהארנה משום מה דומה מידי למשחקי הרעב, אז הם החליטו, כאמור, להוסיף את דרכי הרבייה אנושיים (לאלה מכם שיש להם אינטרנט שמתאפיין בחיבה בלתי מוסברת לפירות) במטרה לזעזע. במקום שברי המתוקה והשברירית תישלח לארנה, הם שולחים אותה להיות שפחת מין. ברוק מגיעה דקה לפני שאדם שמן גוהר מעל אחותה הקטנה ואונס אותה. אה, כן. ובנוסף לכל יש לה טיימינג מטורף. ועכשיו- מחשבה קרה. אם ברוק הייתה מגיעה דקה מאוחר יותר. וברי הייתה נאנסת. הסיפור יכל להיות שונה לגמרי. לא רק מטומטם ודבילי ומתיימר. גם מזוויע. זו הייתה ביקורת חופרת שעצבנה גם אותי. הלכתי לאכול שוקולד.”

“אוקיי, הספר הזה מתחיל טוב. הרעיון ממש טוב. יש כמה בעיות בספר הזה. בערך בכל פרק היא נמצאת שנייה לפני המוות. בכל פרק היא ניצלת בנס. הכותב חוזר על המילה נס יותר מידי פעמים. זה נהיה קצת מעצבן שכל פרק קורה משהו כנגד כל הסיכויים. זה כבר נהיה צפוי. היא שברה שתי צלעות אם אני לא טועה, או צלע אחת. איך היא ממשיכה להלחם? כמובן שיש גם דברים שאהבתי. הכתיבה מעולה. אהבתי שהבן מוצג כפחדן והבת אמיצה. למרות החסרונות בספר אני לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו. זה ספר מעולה, אבל לא ספר טוב אם תתקטננו על הגיון. למרות שבחלק מהפעמים זה באמת מפריע. בסופו של דבר אני ממליצה לקרוא.”

“איך אני אוהבת לקרוא ספרי אפוקליפסה , לא משנה כמה ספרים כאלו קראתי אני עדיין מתעניינת בהם.. היום שלי התחיל די מעצבן כי אתמול נחתכתי ועשו לי תפרים והייתי צריכה להישאר היום בבית ואז חשבתי לעצמי " למה שאני לא יגמור את הספר ארנה????" ועשיתי כמצוותי וקראתי את הספר .............. לביקורת::::::::: אוקיי יש כמה דברים שלא כל כך אהבתי בספר הזה ( זה יחסית לא כזה משנה אבל חשבתי להציג לכם את זה כדי לדעת אם אתם חושבים כמוני) 1. כמעט כל סיום פרק כתוב שברוק הולכת למות , לא אתם יודעים מה אני יסגנן את זה : ברוק נפגעה כל כך הרבה פעמים שאני בכלל לא מבינה איך היא חייה לדעתי הכותב הזה ממש התעלל בה כל פעם או צלע שבורה או שהכיש אותה נחש או שבעטו בה והרביצו לה והרעיבו אותה............. בקיצור אתם מבינים על מה אני מדברת .. 2. הדמות הגברית שם : בן : התנהג לדעתי כפחדן האישיות של בורק מתאימה לשל גבר והאישיות של בן מתאימה לבחורה נראה לי הכותב התבלבל ועשה החלפות 3. הספר הזה היה די צפוי דוגמא לכך: ברוק ואחותה חלמו שתיהם חלום רע באותו זמן ואחותה לא רוצה שהיא תתרחק ממנה כי היא פוחדת שציידי העבדים ייקחו אותה , כמובן שברוק מרגיעה אותה ואומרת לה שלא יקרה כלום אבל אחרי כמה עמודים ............... ברוק נחטפת הסופר הזה צוחק עלי?????? למה להיות כל כך צפוי אני לא מבינה... טוב נראה לי שרק קטלתי את הספר ואני רוצה גם להגיד את הצדדים הטובים שלו , אני לא הפסקתי לקרוא אותו אני לא יודעת למה אבל פשוט לא הנחתי לספר עד שגמרתי את העמוד האחרון (310 בשבילכם) אז למדתי שיעור לחיים היום : לגמור את הספר ואז להביע דעה כי אני רציתי להפסיק בעמוד 100 אבל לא עשיתי זאת ותודה אל שכך זה קרה כי מעמוד 100 הספר משתפר בענק .... חוץ מזה אני ממש אוהבת את המילה אפוקליפסה היא מתגלגלת על הלשון בצורה מושלמת וחוץ מזה היא מסקרנת בטירוף אז למה לא ?? אני הייתי ממליצה לכם לקרוא את הספר רק אם אתם גומרים אותו ולא אוהבים אז אל תעברו לספר השני כי זה נכתב ממש דומה”