ביקורת ספרותית על השליח מאת מרקוס זוסאק
ספר מעולה

---

כן, אז הגעתי לספר רק בעקבות גנבת הספרים.
אני חושבת שכמעט כולם עשו כך. גנבת הספרים מפורסם יותר, כך ששומעים עליו קודם, ואחרי ספר כמו גנבת הספרים אתה באמת רוצה רק למצוא כל ספר שכתב האיש ההוא ולקרוא אותו עד שעיניך ידממו.
ומבחינתי, הספר הזה לא נופל מגנבת הספרים.
כלומר רק קצת, כי גנבת הספרים זה באמת רף בלתי אפשרי, אבל אני מנסה להגיד שהספר הזה טוב מאוד.

ברגע ששמעתי על הספר הזה רציתי לקרוא אותו. לא היה לי אכפת על מה הוא בכלל, מרקוס זוסאק נגע בי יותר משהצליח כל סופר אחר אי פעם, ובמזנים הקשים שהיו בנובמבר-דצמבר 2014 (שממה במבחינה ספרותית, יובש נורא, מחסום מחרפן) שמתי פעמיי על מישהו שידעתי בוודאות שיעזור לי.
לחברה שלי היה את הספר בבית, והיא לא קראה אותו וגם לא אף אחד מבני משפחתה, ובכל זאת, מסיבה שאינה ידועה לי, היא סירבה להשאיל לי אותו.
לקח לי חודש של הצקות יומיומיות ונדנודים עד שקיבלתי אותו, ודווקא בזכות המאמץ הרב שהשקעתי בלהביא אותו אל ידיי היו פירות הצלחתי מתוקים יותר, והספר עצמו היה שווה את הכל.


אד קנדי הוא לוזר.
לוזר מהסוג הנפוץ ביותר - עובד בתור נהג מונית, בקושי סיים בית ספר, לא למד בקולג', תקוע בעיירה עלובה בקצה העולם ימינה, מאוהב נואשות במישהי שלא תחזיר לו אהבה לעולם, גר עם הכלב שלו, וחבריו היחידים הם חבורה של לוזרים כמותו. הוא עוד לא בן 20 אבל חייו הולכים לכיוון ברור מאוד - לפח.
ואיכשהו, טוב לו. טוב לו עם הידיעה שהוא כלומניק. שהוא לעולם לא יצליח להיות שום דבר. שתמיד יישאר חסר ערך. זה נותן לו את הפריבילגיה להתעצל.
אבל יום אחד הוא מקבל בדואר קלף, אס יהלום, ועליו שלוש כתובות.
והקלף לוקח אותו למסע שדרכו הוא לומד להכיר מחדש את העיירה שלו, את האנשים שבה, את עצמו.
את העולם שלנו. הוא לומד כמה קל לעזור למישהו.
רק צריך להיות הבחור שמשקיף מהצד, להאמין שיש מטרה כלשהי לכך שאתה כאן, שאתה יכול לעזור, לשנות את חייהם לטובה, ואז לפעול. זה כל מה שצריך.
כולנו יכולים להיות שליחים. אד היה יכול לעשות את כל זה לבדו. הוא רק היה זקוק למשהו שיגרום לו להתחיל, למשהו שיאותת לו ששם זקוקים לו, לאיזו הכוונה קלה. זה הכל. את השאר הוא עשה לגמרי לבדו.

בכל אחד מאיתנו יש הכוח.



הכתיבה של זוסאק כרגיל נהדרת, עדינה ופיוטית, שומרת סוד כזו. אני נופלת בחוטיו שוב ושוב. אולי רק עליי עובדת הרגשנות הזו, אבל מה נאמר - היא עובדת עליי.
הדמויות אדירות. חוץ מאודרי שעצבנה אותי לפרקים, לכולן היו מאפיינים ומטרות די ברורים, ולא ראיתי שום מעידה. היה קל לאהוב אותן.
העלילה מעט, אהמ... מאולצת מדי. אד לא מתנהג - בעיקר בתחילת הסיפור - כמו שהיה אמור להתנהג אדם אמתי. הוא מתנהג כמו אדם שחיכה כל חייו לרגע הזה, כמו בובה אוטומטית שהפעילו. אני מתכוונת, אם לי היו שולחים קלף עם שלוש כתובות עליו, לא הייתי מיד מבינה מזה שאני צריכה לשנות את חיי האנשים שם לטובה. אתם?
אבל יכולתי לסלוח על כך. חורים כאלו בעלילה מעצבנים אותי, אבל יכולתי לסלוח על כך.
מה אומר - הבנאדם מקסים אותי. המילים שלו... הצורה שהוא שולט בהן... היופי הזה...
כן. אני לא יכולה להתנגד. אני שבויה ברשתו של זוסאק.


ולבסוף - ציטוטים!
(הם באנגלית, כי מצאתי רק באנגלית באינטרנט ולא היה לי כוח להעתיק בעצמי. אל תשפטו אותי! ><)

“We both laugh and run and the moment is so thick around me that i feel like dropping into it to let it carry me.”

“No, I'm not a saint, Sophie. I'm just another stupid human.”

“I realize that nothing belongs to her anymore and she belongs to everything.”

“I want to talk to him.
I want to ask him about that girl and if he loved her and still misses her.
Nothing, however, exits my mouth. How well do we really let ourselves know each other?
There's a long quietness until I finally break it open. It reminds me of someone breaking bread and handing it out. In my case, I hand out a question to my friend.”

“...and the night is so deep and dark that I wonder if the sun will ever come up.”

“When he moves, a streetlight stabs him, and the words flow out like blood.”

“What would you do if you were me? Tell me. Please tell me!
But you're far from this. Your fingers turn the strangeness of these pages that somehow connect my life to yours. Your eyes are safe. The story is just another few hundred pages of your mind. For me, it's here. It's now. I have to go through with this, considering the cost at every turn. Nothing will be the same.”

“She soon says, “You’re my best friend, Ed.”
“I know.”
You can kill a man with those words.”

"If I’m ever going to be okay, I’ll have to earn it.”

“Sometimes people are beautiful.
Not in looks.
Not in what they say.
Just in what they are.”




לפעמים אנשים הם יפים.
לא במראה.
לא במה שהם אומרים.
רק במה שהם.



"הלו? משטרה? כן, ספר גנב לי את הלב."

» ביקורות נוספות של no fear
» ביקורות נוספות על השליח