ביקורת ספרותית על מגנס צ'ייס והאלים של אוסגרד - להב הקיץ - מגנס צ'ייס והאלים של אוסגרד #1 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

אני לא מאמינה ששוב נפלתי למלכודת של דוד ריק.
ברצינות, אנשים. הבנאדם כותב ספר, התחלה של סדרה, ולפי ההיכרות שלי איתו זו גם תהיה סדרה של חמישה ספרים מינימום, ואני פשוט הולכת וקוראת את זה. מיד. כשזה. יוצא.
ועכשיו, מה? עכשיו נשארתי תקועה כאן, לא בדיוק במתח מטורף אבל בהחלט בתיאבון בריא לעוד, ונידונתי לחכות שנה שלמה עד שהספר הבא יצא. אם אני אקרא באנגלית כלומר, אחרת זה עוד חודש-חודשיים ><
הייתי צריכה לדעת טוב יותר. האם לא קראתי כבר מספיק ספרים של דוד ריק כדי לדעת שהוא יתעלל בנו? כן, כן קראתי. אז למה? למה שכחתי את כל כללי הזהירות?
התשובה היא, הייתי בטוחה שריק איבד את זה. אחרי דם האולימפוס, שהרי היה כל כך מאכזב, והספר הבא שיוצא הוא התחלה של סדרה חדשה, שהקשר שלה אל הגיבורים האהובים שלנו הוא מינימליסטי בטירוף, טוב, לא חשבתי שאני אתאהב. לא חשבתי שאשאב. לא חשבתי שזה יתפוס אותי ככה.
הייתי צריכה לדעת טוב יותר.

זהו ריק ריידן במיטבו, חבריידה!
ההומור המושחז, הקצב המטורף, הדמויות הססגוניות, האומץ, אפילו התבניתיות הזו שמאפיינת את ספריו חזרה, ולמען האמת אין לי שום בעיה איתה. אבל יש יותר. יש דברים בספר הזה שלא ציפיתי להם. לא ציפיתי לשמות של הפרקים, אחרי חמישה ספרים שלמים שבהם ריק מספר את פרקיו בספרות רומיות, בלי שמות שיתארו את מה שקורה. לא ציפיתי לגיוון של הדמויות. לא ציפיתי לכמה שאני אוהב את הדמויות. לא ציפיתי לכמה העולם הנורדי מסובך, ולא ציפיתי שריק ישליך אותנו כמעט לבדנו למים העמוקים, בלי להסביר את היסודות של המיתולוגיה למי שבצעירותו קרא את מנהרת הזמן במקום ספרות גבוהה שכזו. וזה מה שהוא עשה ><
לא ציפיתי עד כמה חלקים מסוימים ירגשו אותי, לא ציפיתי עד כמה הספר יצחיק אותי, וגם זו הייתה טעות מצידי, כי התנהגתי עם הספר הזה כמו טירונית גמורה. מה איתי? אני הרי מכירה את הטרול הזקן. הייתי צריכה לצפות את זה.
הייתי צריכה לצפות את זה.

אח, איזה טרול רשע!
אי אפשר להגיד שהספר נגמר במתח עצום, אבל הוא בהחלט נגמר בצורה שגרמה לי לרצות להתגלגל על הצד, לשלוף מהשולחן את הספר הבא בסדרה שלקחתי מבעוד מועד מהספרייה, ולהתחיל לקרוא.
חבל שהוא יוצא רק עוד שנה. אעא.

בכל מקרה, הנקודה שלי היא שמי שחשב שריק ריידן איבד את זה, יכול לחשוב שוב. וזה מעולה, כי יש לו עוד כמה ספרים להוציא, וזה מעולה, כי הוא אחד הסופרים האהובים עליי.
חשוב לי לציין שוב רק עד כמה הספר הזה מצחיק. אני לא רוצה לעשות לכם אובר-הייפ חלילה, אבל תסמכו עליי שהוא באמת מצחיק עד כדי כך. רבים וטובים הם הספרים שגורמים לי לגחך או לחייך, והם באמת מצחיקים, אבל הספר הזה גרם לי להתגלגל מצחוק בקול, צחוק שמרעיד את קירות הבית. וזה לא ביטוי. אני רצינית לגמרי. כל פעם שקרה משהו מצחיק בספר (וזה קרה בערך אחת לעמוד) הייתי צוחקת בקול. ואת הצחוק הכי טהור שלי, לא הצחוק שיוצא לי כשאני עצבנית, שנשמע כמו הצחוק של אחותי, או צחוק מרושע לאיד. צחוק מתגלגל שגרם לאמא שלי להביט בי מזווית העין במבט שיש לאימהות כשהילדים שלהם נהנים.
מהשמות המושלמים של הפרקים, עד למשפטי המחץ הקטנים שמגנוס מפזר (כן, בראש שלי הוא מגנוס, אפילו שבעברית תרגמו למגנס. אני קוראת את זה בראש שלי כמו ו' נעלמת.) הכל קורע.

אין לי הרבה מה להגיד, לא בלי שאעשה ספוילרים.
זה ספר קלאסי של ריק. הוא מצחיק, הוא מותח, יש בו הרבה קרבות והרבה כמעט-מוות והרבה מפלצות שמעורבות בתקריות הכמעט-מוות, יש שם אפילו כמה חברים ישנים שקופצים לביקור ומתנהגים בדיוק כמו עצמם, יש בו אפילו רגעים שיגרמו לכם להגיד "אוו" מתוק כזה ולהרגיש את הלב שלכם נמס.

ספר מעולה. אהבתי. אני אלך עכשיו. פיס, איימ אאוט. ביי.



(קרדיט לצבע טרי # הביקורת הסודית)

» ביקורות נוספות של no fear
» ביקורות נוספות על מגנס צ'ייס והאלים של אוסגרד - להב הקיץ - מגנס צ'ייס והאלים של אוסגרד #1