ביקורת ספרותית על האחים קרמאזוב (2011) - שני כרכים - ספריה לעם #651 מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר מעולה

---

כבר קרוב לשנתיים לא כתבתי ביקורת על ספר באתר. בתקופה זו קראתי כמובן לא מעט ספרים הראויים לציון, אך מסיבות כאלו ואחרות לא מצאתי זמן לשבת ולגבש איזו ביקורת עליהם בכתב. והנה, לאחר זמן כה רב, החלטתי שאין מנוס אלא לכתוב ביקורת על ״האחים קרמזוב״ של דוסטוייבסקי, בתקווה שאלו שטרם קראו אותו יקפיצו אותו הישר למקום הראשון ברשימת ה-to read שלהם, וישלימו את החסר (ותאמינו לי, אכן מדובר באיזה ״חסר״ שהתמלא בצורה פתאומית עם קריאת הספר).
הספר הזה מייצג עבורי לא פחות מיצירת אומנות ברמה הגבוהה ביותר. זו הקפלה הסיסטינית של הספרות העולמית. איזה כישרון מדהים ליצירה. קראתי באמת הרבה ספרים בחיי, ולא פעם התפעלתי מסופר זה או אחר, שיבחתי את הרעיון הכללי שעמד בבסיס הספר או את הטוויסט שהגיע במפתיע במהלכו, אך הספר הזה שונה. דוסטוייבסקי הוא פשוט סופר שונה. הרבה יותר מסופר למעשה, אלא יוצר. מדובר ביצירתן של דמויות יש מאין, כאילו לקח את נפשו שלו וקרע אותה לארבעה רבעים כשכל אחד מאלו קיבל איזה שם חדש וייצוג של דמות ברומן הזה. ויותר מזה, גם לא מדובר ברומן כי אם במניפסט שלם המשקף את כל עולמו הפנימי של יוצרו. הרבדים הבלתי נגמרים של משמעות שנשזרים בתוך עלילה פשוטה לכאורה, הרעידו את עולמי, פשוט כך. מה לא קרה לי במהלך הקריאה? בכיתי, צחקתי, התרגשתי, כעסתי.. לא היה ולו רגע אחד שנשארתי אדישה כלפי הדמויות והמתרחש סביבן. כל הגוף מתמלא בתחושה של מעין ריחוף, או אם תרצו, הרגשה צלולה כזו שאתה פשוט יודע שאתה נחשף ליסודות שמהם מורכבת האנושיות שלנו (הרגשה שחזרה על עצמה רק פעם אחת נוספת בעת קריאת ספר, ״אנה קרנינה״, אבל על זה בהזדמנות אחרת (: ). למעלה מאלף עמודים של דיונים פילוסופיים מרתקים על דת, על מוסר, על חברה ועל אנושיות. וכל דיון שכזה הותיר אותי נרגשת, כאילו זה הרגע הבנתי את משמעות הקיום הפרטי שלי. אני לא מרגישה צורך לחזור על תקציר הספר, אלא רק להמליץ לאלו שעוד לא הרגישו השפעה כזו רבת עוצמה שנגרמה להם כתוצאה מקריאת ספר, לתת הזדמנות לאוצר שמצאתי אני לעצמי.

» ביקורות נוספות של KURTIE
» ביקורות נוספות על האחים קרמאזוב (2011) - שני כרכים - ספריה לעם #651