ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שבת, 15 באוקטובר, 2011
ע"י חמדת
ע"י חמדת
-אז מי רצח את האב ? האם לרוצח יש לא רק האשמה פיזית במעשה עצמו,אלא גם האשמה שילוחית עקיפה -מחשבתית אישית וחברתית ?
-האם רצח אב מוצדק בנסיבות מסוימות ?
-האם אלוהים קיים או נעדר ומחייב הוכחת קיומו ,או זאת המצאת האדם ?
-ואם באין אלוהים -אז הכל מותר ?
-מהו רוע אנושי ?-והאם יש אפשרויות בחירה בין הטוב לרע?
-מהי טבעה של אהבה ?
ב-2 כרכים,997 עמודים,37 נפשות בעלילה,במשך ארבעה שבועות ,במקומות זרים מעבר לים,בקריאה סוחפת מבלי לנשום,הרומן אחז בתוכי,במחשבותיי וברגשותיי.כמו הייתי על גלגל ענק בלונה -פארק שלא חדל להסתובב במהירות אדירה ונעצר לעתים דווקא שם במרום המפחיד אבל המסקרן .
קווי העלילה של הספר הינם לכאורה פשוטים: אב זקן, מאצולת הצארית הרוסית טרום המהפכה,עשיר,קמצן ,נרגז,ובנו בכורו מנהלים מאבק על לבה של בחורה שאינה מהמהוגנות ביותר בחברה,שסופו ברצח האב ובהעמדה למשפט את אחד מהאחים.
האם מי שעומד למשפט הוא הרוצח האמיתי?!זה שביצע את מעשה הרצח? או האחר שהשפיע אולי לקיום המעשה וידע ולא ידע על הכוונה ?!.
את קווי העלילה הזאת רקם דוסטויבסקי{להלן ד'} במשך שנתיים ואשר התפרסמו בעיתונות הרוסית ב-16 גיליונות עד להוצאתו כספר ב-1880 .את החומרים לרומן לקח ד' מחייו האישיים ומהרקע התקופתי הפוליטי והחברתי דאז :
אמו של ד' -נוצריה אדוקה ואהובה,מתה בדמי ימייה בגיל 35.
אביו - רופא זעף,,עריץ וקמצן שרדה בבית,בבניו,ומחוצה. {השיב בשלילה על בקשת ד' לשלוח לו כמה רובלים לקניית תה וסוכר כששהה בפנימיה},ושלא היה אהוד מצד הצמיתים שלו. האב נחנק בכרית במהלך נסיעה בכרכרה ,זהות הרוצח לא נודעה מעולם .
במהלך חייו של ד' שהיה בתחילה מהפכן סוציאליסט אשר נידון למוות,עבר חוויה הוצאה להורג שבוטלה מול כיתת היורים, נשלח לסיביר לעבודות פרך ושם הכיר אדם שנאשם בהריגת אביו ששנים לאחר מכן זוכה .ד' חזר לאחר ארבעה שנים והוא נהפך לנוצרי אדוק .מאוחר יותר בחייו החלה לחלחל בד' ההכרה שגם לו יש אשמה ברצח אביו,בכך שייחל למותו במחשבותיו?!. בעיני נוצרי אדוק מתקיים פסע קטן בין המחשבה למעשה הרצח עצמו. האם התקף מחלת האפילפסיה שנתקף המחבר לראשונה בעת ההודעה על מות האב- לא היה תחילתו של עונש אלוהי על מחשבותיו הרעות?!האם המחלה שייסרה אותו במשך כל חייו,ואף הוריש אותה לבנו האהוב שנפטר בגיל 3 בגינה ,היה העונש הראוי ל"פשעו"?!.
זאת ועוד ,לדעת חוקרי ד'-הוא היה רגיש וכאוב בכל הקשור לנושא התייחסות ההורים לילדיהם,ובספר הוא משבץ תיאורים שנלקחו מהעיתונות דאז על מעשי רוע,זוועה והתעללות בילדים עד כדי חולניות,למול מעשים ותחושות של רחמים ואהבה.ובחומרים הללו רצה ד' לבטא מהו רוע אנושי .החוקרים גם רואים בציור הספרותי של ארבעה האחים בעלילת הסיפור -אישיותם פועלם ואמונותיהם את הסה"כ המתגבש בקווי אישיותו המסוכסכת שלו המחבר עצמו .
הבכור -נדיב , אמיץ-לב ,כן וניהליסט .השני-בעל תבונה אינטלקטואלית קרה וחוטא בגאוות יתר ששורשיה בעליונות המחשבה הרציו על האמונה - אתיאסט. השלישי-ילדותי, אדוק באמונה הנוצרית הפרובסלאבית,מאמין בהישארות הנפש ובתחיית המתים.הרביעי- ממזר,הלוקה במחלת הנפילה ,ערמומי, מניפולטיבי בעל אישיות אפלה ,ושוטה.
סביב סיפור רצח האב מעלה המחבר שאלות פילוסופיות של אשמה וחפות ,ומעמיד את הניהיליזם והאתאיזם מול האמונה הנוצרית.גאוניותו של ד' בספר היה -לא להכריע בשאלות ובחבוטי- הנפש הללו,אלא להשאירם להחלטת הקורא.
נשאלת השאלה - באשר למידת הרלוונטיות לימינו אנו במאה ה-21 לשאלות פילוסופיות ואימוניות שאותם מעלה המחבר.
לתשובה הזאת מעבר לאמונת/אי אמונת הקורא הפרטי יש לראות על רקע ירידת הסמכות האלוהית כסמכות הגבוהה וכשחקן -ראשי והבלעדי בתודעה הציבורית/ החברתית /הפוליטית / האינטלקטואלית /המדעית /השכלתנית שלנו במהלך המאה ה-20 . כלומר רלוונטיות -אולי אאוט ,ולמרות זאת לקרוא את הפרק בספר כפי שמעלה אותו הבן האיתאיסט " האגדה על האינקוויזיטור הגדול" ששיאו בישו שיורד לארץ בדמות בשר ודם ,מזוהה ע"י ההמונים ופועל כנגד מעשי האינקוויזיציה בהעלאת כופרים על המוקד ,נכלא ע"י ראשיו כיוון ובואו מפריע לאינק' לפעול עפי אמונתו שלו,כלומר ישו בוגד ברעיונותיו ובעיקרי אמונתו,כי אין דבר כזה חופש הבחירה של בני האדם!!.לקרוא את הפרק הזה היה בשבילי חוויה קריאה אינטלקטואלית -רגשית -שכלית מהמדרגה הראשונה ברלוונטיות שלה לימינו.ואולי גם רוולנטי הספר בהתייחסות הסופר לדעתו על שקיעתה המוסרית ,האמונית החברתית של אירופה,ושלילת אמריקה כתרבות ומקום לחיות בהם באופן שמכבד את האדם וחירותו ואמונתו- מול "אמא רוסייה"הגדולה המטיבה והמאמינה באנשיה. מה נשאר מכל זה כיום ?מה נכון? מה מציאותי? ואם נכון ל"בכות"ולהתגעגע לעבר?!
וטבעה של אהבה?!,כמה היא יכולה להיות שונה, מכוערת, מניפולטיבית ,ויחד עם זאת הולכת עד סוף ההקרבה האישית בין גברים לנשים ,בין הורים לילדיהם, בקרב מעמדות חברתיות שונות בחברה הרוסית של ד'.
ד' היה אנטישמי ,וביצירה הזאת יש כמה משפטי מחץ כאלה אודות היהודים ,אופיים ומזגם .מעניין אם היה חי אחרי זוועות השואה -כיצד היה רואה את הרוע ?! ואת היהודים ?!
התרגום הנוכחי - כולו פרי יצירתה הנהדרת של נילי מירסקי.
שתרגמה את הספר במשך 9 שנים.
לקחת טקסט רוסי שנכתב לפני 132 שנים ולתרגמו לעברית ראויה,קולחת, קריאה, גבוהה ונגישה -זוהי מלאכת מחשבת כמעט כמו היצירה עצמה .מירסקי טוענת כי הקושי בתרגום היה בדיאלוג,בדיבור הישיר של הנפשות הפועלות ,ממעמדות חברתיות שונות,מהתנהגות ההיסטרית שבה הן מתנהלות: צורחות,משתוללות ,מאבדות שליטה,וקשה ונלעג לשמור על מידת תקניות הלשון כאשר מתרגמים אותם לעברית.כמו כן -מתקיים קושי נוסף כיוון ולשון הדיבור משתנה כל הזמן בשתי השפות ובמיוחד בעברית .כך שהיא שילבה והמציאה לשון "מלאכותית"בין תקין -ללא תקין,בין גבוה -לנמוך ,ובמיוחד לתת את התו הנכון השמיעתי של ה"מספר" שנשמע ונקרא כקדחתני,קצר נשימה ,מבולבל ,רשלני,לא הגיוני,ובעל סתירות בעלילה .ואכן ד' משתמש בטריק הספרותי של "המספר היודע הכל" ומהשורה הראשונה כקוראת נפלתי מכושפת ,שדודה ובלי נשימה לזרועותיו,וזאת כמובן לזכותה התרגומית של מירסקי.
עטיפת הספר משתרעת על פני שני הכרכים.זהו ציור שמן{1935} של פסטרנק בוריס האב שבה מצוירים ,ארבעה גברים צעירים,סטודנטים כנראה בשעת חזרות למידה ,תוך דגש על הופעתם החיצונית,הלבוש,השיער המגודל, שמעניק לקורא ניחוח ותחושה של התקופה ההיא שבספר. אחד מהארבעה מחזיק גולגולת ובוחן אותה, אולי-מתקשר לדילמות המהותיות שהספר מעלה .כשברקע סמובר רוסי. בכל מקרה לעניות דעתי ולתחושתי הכריכה מתאימה לספר ככפפה רכה ליד הקורא.
לסיכום : אל יחת לבבכם - מעובי הספר וממורכבותו הפילוסופית, רוצו לקרוא -כי זאת חווית קריאה שלא נשכחת .
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
בוב
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
לציור השמן עליו דיברת של בוריס פסטרנק קוראים 'ערב הבחינה'
והוא מתאר סטודנטים לרפואה שקועים בלימודים (הגולגולת מעידה שהמבחן הוא ככל הנראה באנטומיה).
|
|
exlibris
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
דוסטוייבסקי במיטבו
ביקורת מקצועית ומרשימה - כל הכבוד .
|
|
שין שין
(לפני 14 שנים)
ביקורת מרתקת ומרחיבה את הדעת.
הצלחת לגעת במגוון נושאים חשובים וראויים באופן מכובד ומעניין. כל הכבוד
|
|
יותם
(לפני 14 שנים)
כן, מזה חששתי :)
עכשיו אני אצטרך לקרוא את הספר שנית! כמובן שהכל בצחוק ואני מאוד אשמח לקרוא אותו שוב...אבל אני אקח לי תקופת צינון קצרה מהפעם הראשונה. נחכה שהתרגום החדש יגיע לשוק היד השניה.
|
|
חמדת
(לפני 14 שנים)
ליותם, וולפסקי תרגם את הספר ב-1965
לא קראתי תרגומים אחרים של הספר,אולם אני מפנה אותך לביקורת של אירמה כאן בסימניה בתרגום של צבי ארד 1993 ,אולי אפשר להשוות . באשר לשאלתך האם התרגום משפר ותורם לחווית הקריאה -אז תשובתי חד משמעית-כן!!.קראתי לפני זמן מה את הספר של ז'ל וורן-מיכאל סטרוגוב ,בתרגום של אביטל ענבר,מ- 1987, והספר היה בלתי קריא לחלוטין בגין השפה המיושנת והמסורבלת .ודרך אגב אני מצפה שהספר הזה יצא בתרגום חדש .
|
|
יותם
(לפני 14 שנים)
התרגום
איזו ביקורת מרשימה! שאפו! קראתי את הספר לפני מספר חודשים בתרגום של ולפובסקי - שהיה קריא אבל לא כל כך עדכני. אהבתי את הדיונים הפילוסופיים שהספר מזמן - האם התרגום באמת משפר את חווית הקריאה? קראת גם בתרגומים ישנים ואת יכולה להשוות?
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת