ביקורת ספרותית על האחים קרמאזוב (2011) - שני כרכים - ספריה לעם #651 מאת פיודור דוסטויבסקי
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 1 בדצמבר, 2020
ע"י פְּסֶבְדוֹן


זה היה בערך באמצע הספר כשהבנתי שאין לי מושג על מה דוסטוייבסקי מדבר. העלילה תמוהה (בלשון המעטה), הכתיבה טרחנית והדיאלוגים מכאיבים לקריאה מרוב פאתוס. יש לצפות ל"הארה רוחנית" מסוג כזה או אחר כל עמוד שני. הקורא לא מוצא את ידיו ורגליו בין כל הזדקקויות הנפש האצילות שמציפות את הספר.
סיפור העלילה, כפי שכבר אמרתי, תמוה למדי. הכרך הראשון, לדוגמה, מיותר רובו ככולו להבנת ה"סיפור המרכזי", שמתחיל בכרך השני. אמנם הוא מספק אקספוזיציה כלשהי לערבוביית הדמויות והשמות, אבל אקספוזיציה לבדה אינה מחזיקה מים לאורך 400 עמודים.
כעת אכנס לספויילרים, ראו הוזהרתם.
דמיטרי קרמאזוב, בן למשפחת קרמאזוב, רוצה לרצוח את אביו. אבל למה, אתם שואלים? מכיוון שאביו, שנטש אותו בילדותו, ממאן לשלם לו את שלושת אלפים הרובל הנחוצים לו עד מוות. במקום זאת, האב ההולל (פיודור פאבלוביץ' קרמאזוב) עושה "דווקא" ומחביא בחדרו שלושת אלפים רובל במעטפה, המיועדת לאהובתו גרושנקה, לכשתבוא. אבל גם דמיטרי קרמאזוב מאוהב בגרושנקה, ששמה המלא הוא אגרפנה אלכסנדרובה סוויטלובה. מאוהב זו לא מילה: דמיטרי מעריץ אותה עד כדי טירוף, עוקב אחריה, מתחבא לה בצללים, ועומד על המשמר מחוץ לאחוזתו של אביו, בכוונה לרצוח אותו היה וגרושנקה נכנסה אליו.
לבסוף נרצח האב, והכל משוכנעים כי דמיטרי הוא שרצחו. אבל דמיטרי אינו הרוצח! הוא עומד על כך לאורך כל חציו השני של הספר, תוך כדי הפגנת צדקנות מוסרית מגוחכת. כל הראיות מצביעות נגדו: הוא היה באחוזת קרמאזוב באותו לילה, הציץ לחדרו של אביו כדי לבדוק האם אהובתו בגדה בו, הכה את המשרת גריגורי ואסיליביץ' בעלי, וכמובן, איך אפשר שלא, התרוצץ בכל העיר כשידיו מגואלות בדם.
קורים עוד כל מיני דברים. הנער קוליה עושה הופעת אורח, הסטארץ' זוסימה מת, השרת משורר שירים בחצר.
רגע, אתם שואלים, היכן שאר האחים קרמאזוב?
אליושה קרמאזוב, נזיר שאינו מאמין באלוהים, "גיבור הספר" לדברי דוסטוייבסקי, הוא דמות שולית בתרומתה לעלילה ולהבנתה. למעשה, הספר יכול להסתדר לגמרי בלעדיו. נוכחותו הרגיזה אותי עד כדי כך שאני לא מתכוון להזכיר אותו שוב לאורך כל הסקירה ולו במילה אחת. דמות תפלה ומיותרת.
איוואן קרמאזוב, נקודת האור היחידה בספר כולו, לא זוכה לבמה הראויה לו. סיפורו "האינקוויזיטור הגדול" הינו נקודת השיא של הספר, רק חבל שהוא מגיע מוקדם מידי, לפני סיום הכרך הראשון. ב"אקספוזיציה", כאמור.
את שאר הדמויות לא הצלחתי להבין מרוב פאתוס, התעלויות נפש, סימני קריאה, השתוממויות, השתאויות, שימוש מופרז ב" אֶח" וב"חֶה-חֶה-חֶה". דמיטרי קרמאזוב, לדוגמה, גולת הכותרת של רומן עב כרס זה, הוא אישיות בלתי נסבלת. כך גם גרושנקה. התפרצויות הזעם של קטרינה איוונובנה, אשתו של דמיטרי, גרמו לי עוויות בלתי רצויות. ליזה, שמשום מה נכתבת כ-Lise בתרגומה (העברי!) של נילי מירסקי, היא דמות כל כך משמימה, מיותרת ומרגיזה שגם עליה אבחר שלא להרחיב במילים. מה ניסה דוסטוייבסקי להשיג בכתיבת דמויות כה מגוחכות, אפורות, חסרות הגדרה? מהן תרומתן לסיפור?
השאלה הגדולה, המרחפת מעל הספר, זו שקנתה לו שם עולמי של "יצירת מופת", היא זו: כיצד יכול האדם לעשות מעשים טובים אם הוא שולל את קיומו של אלוהים? האם, כדברי איוואן, "הכל מותר"?
בכנות, תשובה לשאלה זו היא ככל הנראה נשגבת הן מבינתי והן מבינתו של דוסטוייבסקי הגדול. ההיסטוריה הראתה לנו מספיק מעשי זוועה שנעשו בשמו של אלוהים, לצד מעשי חסד שנעשו על ידי אתאיסטים גמורים. אל לנו לשפוט את ערכו המוסרי של אדם כלשהו על פי אמונתו או חוסר אמונתו. בין כה וכה, חוסר אמונה זהה כמעט לחלוטין לאמונה במובן שאף צד אינו יכול להוכיח לצד השני את צדקתו, ולעולם לא יוכל. נראה כי בניגוד לנבואת הזעם של דוסטוייבסקי, לא הכל מותר - גם אחרי מותו של אלוהים.
דוסטוייבסקי מעמיד את נושא הספר במעמד גבוה יותר מעלילת הספר, ומתאהב עד כלות ב"מה שיש לו להגיד". לטעמי, זהו החטא הקדמון של הספרות, וטוב יעשו סופרים אם יצליחו להתחמק מליפול בפח הספציפי הזה.
סיום הספר, משפטו של דמיטרי קרמאזוב, הוא בגדר עינוי. אינסוף התפלספויות משמימות שלא מובילות לשום דבר. איפה הסיפור? איפה ההבנה העמוקה של נפש האדם, אשר בגינה זכה דוסטוייבסקי למעמדו?
ציון סופי: חֶה-חֶה-חֶה אחד ענק בפרצוף של הקורא.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אַבְרָשׁ אֲמִירִי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה Zek!
אגב, גם אני כמוך, קראתי את הספר בתרגומו של צבי ארד ומאד נהניתי.
מצד שני, תרגומי מירסקי הם מן הטובים שקראתי בעברית ולכן אני מקווה לקרוא את הספר גם בתרגומה בבוא היום.
זאבי קציר (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
יפה כתבת אברש אמירי
גם אני אהבתי את הסקירה למרות שאני אוהב את הספר לפחות כמוך..
אַבְרָשׁ אֲמִירִי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
לא בכדי מדובר באחד הספרים הבולטים שבסוגת הרומן הפילוסופי, שעל דרך המקרה הוא גם מבין הטובים שקראתי בחיי. אגב מזיגה של הגות ותאולוגיה, שהיא לחם חוקו של דוסטויבסקי, הוא מעמיק חקר אל תהומות הנפש של דמויותיו באופן מעורר השתאות לעניות דעתי.

אני מניח שלא תהיה זו גוזמה לומר שמעטים הם הספרים שקנו להם השפעה עליי כפי שקנה הספר הזה, או שהותירו אותי מוכה-אלם מעוצר כאב כפי שנותרתי בסופו.

יחד עם זאת ואף-על-פי שתחושותיי שונות משלך בתכלית, נהניתי מאד מהסקירה המבוארת היטב, וניכר שהיא מדובבת את רגשותיך הכנים. היא גם מעידה בעיניי על שתפשת היטב את כובד הראש והפאתוס שמאפיינים כל כך את כתיבתו של דוסטויבסקי.
לכן אני מרגיש מחויב לומר לך; אל נא תלעיט את עצמך בספרים, "מופתיים" ו"נשגבים" ככל שיהיו לדעת אחרים (ואני ביניהם). אמנם יש מי שיקשה עליו מאד להאמין, אבל בני אדם שונים ניחנו לעתים קרובות גם בהעדפות שונות, ומוטב כך בעיניי.
אם לא נשא חן בעיניך דוסטויבסקי, אל דאגה, לבטח יימצאו לך די סופרים שיקלעו לטעמך מבלי שתתייסר בקריאת כתביהם דווקא.
עמית לנדאו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
זה אמנם לא החטא ועונשו, אבל אני דווקא חשבתי שזה ספר טוב (את העוצמות של דוסטויבסקי אי אפשר לקחת ממנו..) אבל גם לי הפריעו שני דברים- גם הגלישה הארוכה מדי לדרשות פילוסופיות-תאורטיות, וגם הנימה האנטישמית בספר הזה.
גלית (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
החטא ועונשו שנלמד בתיכון ,גרם לי לסלוד מדוסטויבסקי, אבל כשגיליתי שהוא אחראי ל"התנין" שהכרתי מסרטון הזוי ,מוזר ומהפנט ששודר לרוב אי אז בימי השחור לבן של הטלוויזיה הלימודית (כשעוד התאימה לשם הזה) חשבתי לתת לו עוד הזדמנות, אז קראתי את התנין ואם תקרה בפני ההזדמנות לבטח אנסה אחרים למרות שההתרשמות שלי די דומה למה שכתבת פסבדון.
עודד (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אני דווקא נהניתי מהעלילה ומהחידה הבלשית מהדמויות הססגוניות, מהפולומוס במשפט ומההופעה של הקטגור.
חלק מההנאה כרוכה בתרגום של נילי מירסקי, שנוהגת לקחת את "חירות המתרגם".
מסכים שעורך טוב היה יכול לעזור בצמצום המלל. עם זאת, יש לזכור שהיצירה נכתבה כסיפור בהמשכים לכתב עת, ולכן כנראה הסופר בחר לנפח את התוכן.
גדי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
טוב. זה דוסטויבסקי. אחד התחביבים העיקריים שלו הוא להוציא את הנשמה. אתה בחברה טובה.
Hill (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אודי, ציטוט יפה.
טעם ספרותי מעולה,,כהרגלך.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אנוק, בהחלט יכול להיות שלא התחברתי לספר מהסיבה שציינת. ובכל זאת, זה לא הספר הראשון שאני קורא וכבר יצא לי לקרוא ספרות משלל מדינות ותרבויות. ספר מצוין בדרך כלל מיתרגם לשלל שפות.
אנוק (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אודי, ציטוט יפה. מקסים ממש :) הבאת כאן
אודי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
"בכל זאת נזכור איך הבאנו לקבורה את הילד המסכן, שבתחילה יידינו בו אבנים- זוכרים ליד הגשר הקטן? - ולימים אהבנו אותו כולנו אהבת נפש. ילד נחמד היה, ילד טוב לב ואמיץ, רגיש לכבודו של אביו ולעלבונו המר, עד שקם לריב את ריבו... יהיה אשר יהיה, לעולם אל תשכחו כמה טוב היה לנו כאן, לכולנו יחדיו, בהיותנו מלוכדים כולנו ברגש כה יפה ונדיב, שהפך אותנו באותם הימים, ימי אהבתנו לילד המסכן, לטובים יותר, אולי, מכפי שאנו באמת... כמה טובים החיים כשאתה עושה משהו טוב, ומכל הלב."
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
עמיחי, קלעת בול.
אנוק (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
הביקורת יפה. עם זאת, 'האחים קראמאזוב', ספרו האחרון של דוסטוייבסקי מצוין לטעמי. יש בו שילוב משובח של סיפור טוב המסופר טוב אודות עיירה קטנה וצבעונית והחיים בה לצד הסתכלות מעמיקה בוחנת וביקורתית, ומעוררת מחשבה סביב נושאים ערכיים, סביב אמונות וראיית עולם. לעתים בהומור ולעתים ברצינות רגישה ומעמיקה. ארוך, איטי באופן די אופייני וטוב.
אוסיף לעניין הדיון כאן (שהתפתח בעבר גם סביב ספרי קלאסיקה רוסית נוספים), ייתכן (ונראה לי סביר להניח) שכאן כמו בספרות אחרת הבאה מאותה התרבות, יש עניין של הבנת התרבות. היכרות (מתוך) של "הדיבור" - של השפה כולל אולי ניואנסים של ביטוי (גם אם ואולי בעיקר כשקוראים תרגום למשהו לא מוכר), של הסגנון, של האמירה. אולי.
קראתי (גם) אותו בעבר בשפת המקור ובהמשך בתרגום (תרגום אחר - זה לא נראה כמשנה), ושניהם נהדרים. מעניינים וטובים עמוקים ומלאי תוכן ועניין.
מעניין מה חושבים המתקשים עם הספרים מסוג זה על הפקות התיאטרון (לדוגמא של 'גשר') הלקוחות מהתרבות הרוסית העכשווית או הקלאסית.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה Zek, סביר שהתרגום הזה יהיה יותר טוב מהתרגומים החדשים וצריך לנצל קצת את הקינדל :-)
Pulp_Fiction (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ספר נהדר ועמוק. תחילתו קצת קשה אבל ההמשך טוב מאוד והסוף מופתי.
מעניין מדוע היצירה הזו לא נעלמת והולכת בדרך של הרבה אחרות מאותה העת אותן כבר אף אחד לא זוכר? היא ממשיכה להיות מתורגמת ויוצאת לאור מחדש כל מספר שנים.אולי כי היא שווה את זה.
אור שהם (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מנומקת היטב לספר שכנראה אקרא,
תודה.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
עמיחי, זה החטא קדמון עליו דיברתי. רעיונות שעולים מתוך סיפורים עדיפים בעיניי מאשר סיפורים שנבנים סביב רעיונות. אני מניח שזה מגיע, בסופו של דבר, לטעם אישי.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
קראתי רק שתי יצירות של דוסטוייבסקי ("הכפיל" ו"מעשה מגעיל") ולכן איני יכול לחוות דעה על היצירה הזו.
עם זאת, ממה שקראתי על דוסטוייבסקי אני מבין שהוא סופר שעוסק ברעיונות ובשאלות יסוד יותר משהוא מספר סיפורים.
שאלות המפתח של הקיום האנושי בוערות בו, והספרות היא כלי לעיסוק אינטלקטואלי ולשוני בהן.
זהו סוג של ספרות שיש לגשת אליו עם אופק ציפיות שונה מאשר כשלוקחים מהמדף את פול אוסטר או את או הנרי או את האחים גרים.

מורי,
כל מי שקורא את הסקירות ואת התגובות שלך מבין על נקלה שאתה אוהב עלילה זורמת וברורה, ורצוי שתעורר רגש עז.
ומכאן שסופר כדוסטוייבסקי מעורר בך שאט נפש.
דא עקא שאין לך כלים, כי אתה פשוט מסרב לפתח כאלה, להתייחס כראוי ליצירות מורכבות בכלל ולדוסטוייבסקי בפרט.
זאבי קציר (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
לי יש את התרגום הקודם של צבי ארד והוא מעולה ומבחינתי הספר לא היה זקוק לתרגום חדש.
כבר כתבתי בתגובה לסקירה קודמת שניתן להוריד את הקובץ הדיגיטלי שכולל את תרגומו של צבי ארד מפרויקט בן-יהודה המבורך:
https://benyehuda.org/read/14179
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מתרגם לעולם לא יוכל להשאיר את המקצב הטבעי של השפה המקורית. משימתו היא לשאוף להעביר את רוח הספר בצורה הטובה ביותר, לא את דקויותיו הלשוניות.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
נראה שאתה נכנס פה לשדה מוקשים:
הויכוח הנצחי - האם "לגייר" את התרגום כדי שיהיה נגיש או להשאיר את המקצב הטבעי של השפה המקורית.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אני לא מוצא סיבה לכפות על הקורא העברי גיחוך שנשמע כל כך לא טבעי. גם השימוש המופרז במילה המהונדסת אֶח צרם לי מאוד.
יש המון בחירות שאני לא מבין בתרגום הזה. לדוגמה, ההתעקשות לכלול את הסיומת "-ס" הייחודית לשפה הרוסית.מה הטעם? בין כה המשמעות הולכת לאיבוד בתרגום, למה להעיק על רצף הקריאה?
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
פְּסֶבְדוֹן, אולי הרוסים מגחכים בסגול, לא בפתח... בעצם בטוח. אם הוא היה ישראלי זה היה חחח.
ממה שקראתי מהספרות הרוסית היסקתי שהיא מבטאת היטב את התרבות הרוסית ממנה היא צמחה. הפאתוס, ההגיגים, האדיקות הדתית, אפילו סוג ההומור. לי זה זר אבל ממה שקראתי על התגובות ל"האמן ומרגריטה" - שהוא צעיר ביותר ממא שנים מהספר הזה - הבנתי שאני לא מתחברת כי אני לא מבינה.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אב"פ, העלת נקודה מעניינת. לאורך כל הספר הציקה לי השאלה היכן נגמר דוסטוייבסקי והתרבות הרוסית מתחילה. תהיתי האם עודף הדרמטיות הוא תורשה של אותה תרבות, או שמא זו אשמת דוסטוייבסקי לבדו. לא קראתי מספיק ספרות רוסית קלאסית כדי להגיד.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מה? ממי נבהלתי?
מי שאוהב את הספר, אני שמח בשבילו. אני לא הצלחתי. לטעמי זהו ספר ירוד.
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אב''פ, מהיכן בדיוק התהילה של הספרות הרוסית? לאחרונה הם נקטלים אחד אחר השני. זו ספרות של כולה מאתיים ומשהו שנים, שבאה מעם בור בבסיסו. אין כמו זולא.
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מה קרה, פסבדון, נבהלת מעצמך ואתה מחפש מוצא של כבוד?
אהוד בן פורת (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מורי, אתה יודע אתה מאוד קטגורי. אני יכול להסכים איתך שקשה להתחבר לספר הזה אבל
יחד עם זאת אני בטוח שאם מישהו היה בא ולוקח ספר מהקלאסיקה הצרפתית ואומר שהוא
סתם ספר היינו מיד צועקים עליו. אז אני אומר בוא לא נפסול את הספר, יש כאלו שגדלו על
הספרות הרוסית שאני בטוח שמחוברים יותר אליו. טוב תעשה אם תניח לספר הזה לפחות עבורם.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה בת-יה. לא צריך להיבהל מקלאסיקות מופתיות לכאורה. כשכתבו אותן, אפילו הסופר לא ידע שהן אכן כאלה.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אני לא רואה שום בעיה בתגובות של אוהדי הספר. אם היו משמיצים ספר שאני מוצא מופתי, הייתי כותב תגובה דומה.
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אודי, הבעיה אינה בקריאה. הבעיה היא בתגובות חסרות השחר. אני יודע שמה שאמרתי כרגע יצית אש, אבל אומר כמו ראובן, שכבר אמרתי די ובזה אסיים.
אודי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
"פסבדון, זה מסוג הספרים המצביע על הקוראים שלהם ואומר דרשני מסוג התגובות שלהם"
אני קורא ספרים כאלה, מה זה אומר עלי?
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מה?
אודי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מורי, מה הדרשני לגבי?
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
בת-יה, אני קובע לעצמי מהו ספק מופת. זה לא!
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
פסבדון, זה מסוג הספרים המצביע על הקוראים שלהם ואומר דרשני מסוג התגובות שלהם. ספר חסר חשיבות.
בת-יה (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
סוף סוף ביקורת כלבבי. לא צלחתי את הספר הזה (אחרי קריאה של שליש ממנו) והתחלתי להרגיש
לא נעים, כי הרי זה ספר מופת. תודה.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה אודי ו-Zek. לא הבנתי איפה המופת מתחבא בספר.
אודי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אהבתי מאוד את הספר הזה. מרתק, מחכים, משעשע לפרקים ועמוק.
אבל כהרגלך פסבדון, הסברת ונימקת יפה את עמדתך.
זאבי קציר (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
צר לי לקלקל את החגיגה....
יצירת מופת על זמנית ובקלות חמישה כוכבים מנצנצים...
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
yaelhar, מילא זה היה חה-חה-חה מנוקדים בפתח, אבל התרגום העברי מתעקש על הסגול. מה גם שהנפשות הפועלות פולטות אותם בצרורות קבועים של שלשות, כאילו זה מנוגד לנורמות החברתית להגיד רק פעמיים חה.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
הלוואי שכפילות השמות הייתה הבעיה המרכזית. מדובר באלף עמודים שאני מתקשה למצוא הצדקה לכתיבתם.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מעולה.
כשמפשיטים ספר (קלאסי!) ממחלצותיו מה שנותר הוא חה-חה-חה...
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
טוב, נו, לא זעיר. מיקרוסקופי.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אז אני מבין שהספר הזה מומלץ :-)
כפילויות השמות הרוסיים הן בהחלט אתגר לקורא הלא-רוסי.
מורי, אנא מתן את התבטאויותיך!
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ברור שלא. גם האידיוט והחטא ועונשו לא מובנים ולא ברור על מה פרסומם. המלך לגמרי עירום ויש לו בולבול זעיר.
פְּסֶבְדוֹן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
זה הדוסטוייבסקי הראשון שלי. לא מתכוון להמשיך לאחרים, לפחות לא בזמן הקרוב.
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תיאור נכון לספר עלוב שבעלובים. קראתי עוד שני עלובים מפורסמים שלו. לא מבין מהיכן הפרסום שלו.
אושר (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
קראתי לפני הרבה שנים, האח החורג סמרדיקוב... . ביקורת טובה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ