האמת שעם כל אהבתי למוזיקה (אל תגלו אבל אף יותר מקריאת ספרים) והידע שצברתי לאורך השנים, <mark>פטי סמית</mark> היא אמנית שאף פעם לא הקשבתי לאלבומיה ובתודעה שלי הצטיירה תמיד זמרת של שיר אחד, Because the night, שגם אותו לא היא כתבה אלא ברוס ספרינגסטין. את הספר שלה גיליתי במקרה כשערכתי סדר בספריית חדרה של ביתי האהובה והחלטתי שמקומו הטבעי יהיה בספרייה שלי, מוקף באלפי הדיסקים שצברתי לאורך השנים (ומיותר לציין שביניהם

מבחינתי "רק ילדים" של <mark>פטי סמית</mark> הוא פנינה ספרותית ומוזיקלית- לא פחות ולא יותר.
מבחינתי מדובר היה באהבה ממבט ראשון. העטיפה המושלמת שעליה פטי ורוברט משקפים את הברנז'ה הניו יורקית של שנות ה-70, משכה אותי בן רגע. התיישבתי בפינת חנות הספרים והתחלתי לקרוא את העמוד הראשון, השני, השלישי וידעתי מיד שאני חייבת לקרוא את הספר- אבל לא מחר, לא בעוד שבוע ובטח ובטח שלא מתישהו בעתיד, אלא לגמרי- עכשיו. וכך, ימים ספ

מעבר דירה הוא פעולה קשה ומדכאת (ולי זאת הפעם השנייה בסך הכל). זה מתחיל בסלקציה אכזרית שממנה את נאלצת להיפרד מדברים יקרים וטובים שליוו אותך בחיים והיו חלק מהנוף אבל עבר זמנם (ביי ביי סקייטבורד יפה שלי, להתראות מנורת ניאון יקרה ומוזרה), זה ממשיך במלאכה המעיקה של אריזת בגדים, כלי מיטה, פיצ'פקס ונעליים. עד שמגיעים לאוסף הספרים וכאן מתחיל החלק המתיש והמעצבן ביותר. קופסה עם יותר מ15 ספרים היא כבדה ומסר

מאוד נהניתי לקרוא את הספר הכתוב כמין יומן בגוף ראשון המתאר אירועים ודמויות. מומלץ לחובבי הסיקסטיז וכל התרבות הנלווית. <mark>פטי סמית</mark> עברה מסלול מאוד מיוחד כאשר בגיל צעיר בעודה גרה בניו ג'רזי ילדה בן שנמסר לאימוץ ואז עברה לתפוח הגדול והחלה במסע ארוך מאוד מלווה בקשיים עצומים בעיקר כלכליים עד אשר הפכה כוכבת רוק בינלאומית. בספר אנו פוגשים דמויות רבות ומפורסמות מהתקופה שעם כולן היו לפטי קשרים מסוימים בזמן כז

בספר הזיכרונות הנפלא - "רק ילדים" - של <mark>פטי סמית</mark> יש הכל: היא יצרה תמונה חיה של התקופה ההיסטורית שהעניקה לעולם חידושים בתחומי אמנות כגון ציור, פואטיקה, צילום, פיסול תקופה שהייתה עדה לחברויות יוצאות דופן בין היוצרים הללו, קהילות של אחווה ועזרה הדדית בין צעירים אלו שהיו חסרי אמצעים אך מלאי תקוות ושאיפות ליצור ולחדש. היו שכינו אותם "ילדי הפרחים", ילדים שעזבו את בית הוריהם כדי לפתוח אופקים בעיר הגדולה נ

כמי שמכיר ואוהב את המוסיקה של <mark>פטי סמית</mark> ברור שאני מברך על צאתו לאור של הספר הזה ועוד בתרגום לעברית, עובדה שנתנה לי להינות מהספק, כששאלתי את המוכרים בחנות הספרים, 'איפה הספר של <mark>פטי סמית</mark>?' אם הם בכלל יודעים מי זו. התלבטתי אם לקנות את הספר או לא, אני לצערי נמצא בתקופה שמאלצת אותי להיות בררן, אבל כשעלעלתי בספר וראיתי בין התמונות שבו גם תמונה אחת שצולמה במוזיאון (ארתור) רמבו לא נותר לי כל ספק, ידעתי שאנ

כאשר קיבלתי את הספר הבנתי שזו אוטוביוגרפיה וחשבתי שיהיה משעמם לקרוא אותו, אך מצאתי ספר מעניין מאוד ואפילו מותח לפעמים. העלילה מקורית ואמינה – זוהי ההיסטוריה של שנות ה-60, והאווירה היא של דור הפרחים בשנות ה-60 בארצות הברית, כולם זרוקים וחיים את הרגע. הספר מאוד מרגש והתרגום אמין. כמו כן מצורפים בספר צילומים, ציורים ומילות שירים מאותה התקופה. אני ממליצה בחום לקרוא את הספר, ובעיקר לאנשים שהם בגילה של