ביקורת ספרותית על משחקו של המלאך - בית הקברות לספרים נשכחים #2 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר טוב

---

חודשים שהספר שכב על מדפי והעלה אבק.
קנו לי אותו בטקסס באנגלית בכריכה מהודרת ב"הארד-קאבר".
ניסיתי לקרוא. ולא צלחתי את שלושים העמודים הראשונים.

לפני כחודש הגיע לידי עותק בעברית של הספר.
התחלתי לאט, נתתי לעצמי זמן להיכנס לקצב ורמת הכתיבה של סאפון (אני אחרי ספר של מארקס והנפילה המשמעותית ברמת הכתיבה היא.. האמ, עצומה.).
ככל שהתקדמתי כך יותר אהבתי אותו. המונולוגים- דיאלוגים מרתקים על מהות התיאולוגיה, על הגרעין שמניע את האנושות. התעלומה המטושטשת שגררה את גיבור הספר דוד מרטין אל סמטאות ברצלונה המעורפלת.
הפריע לי השפה הירודה, הכמעט לא פיוטית. רגעים של אימה "קלאסית" שדורשת עיניים שמנצנצות בחשכת החדר או דמות ש"מרחפת" את דרכה במסדרון האפלולי.

בסופו של דבר יצאתי עם הרגשה מעורבת. הספר טוב. לא רע בכלל. גמעתי את חמש-מאות ומשהו העמודים כאילו היו אוויר, אבל נשארתי עם טעם קצת מר בפה.

באופן כללי באמת שהספר טוב. מרתק. רק רמת הכתיבה... חבל.
(:

» ביקורות נוספות של KURTIE
» ביקורות נוספות על משחקו של המלאך - בית הקברות לספרים נשכחים #2