ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 באפריל, 2012
ע"י KURTIE
ע"י KURTIE
אני רוצה לפתוח את הביקורת בשורה התחתונה: לא בכדי זכה הספר בפרס פוליצר. לא בכדי זיכה את המינגוויי בפרס נובל לספרות. לא בכדי נחשב ספר זה לאחת מאבני הפינה החשובות בספרות המאה העשרים.
ביצירה זו שלוש דמויות מרכזיות: הזקן, דג החרב, והים. זוהי יצירה המתארת את הזקנה, הבדידות, המאבק והאובדן בצורה הכי מהפנטת, חסרת גבולות ואימתנית שרק אפשר. הזקן בלב הים מבקש לדוג דג חרב עצום מימדים, אך קשיים רבים עומדים בפניו: גופו שבוגד בו מעת לעת, בדידותו והטבע המדהים הן בשלוותו והן בהרס הרב הטמונים בו. הזקן נאלץ להתמודד עם הטבע הסובב אותו, אך בו בעת להתמודד עם טבעו שלו- טבע האדם המזדקן והבודד. זהו סיפור גבורה יוצא דופן שאין בו ניצחון של ממש וגם לא הפסד של ממש. זהו סיפור האדם: שנופל וקם, ונופל שוב, וקם שוב.
כשהייתי קטנה אני זוכרת משפט שאבא שלי אמר לי: "גדולתו של האדם היא ביכולתו לאבד הכל, אך עדיין למצוא תקווה להאיחז בה, ולהמשיך ללכת קדימה". כך הרגשתי כאשר קראתי על מסעו של הזקן של המינגוויי: בלבי חשתי כי מדובר בסיפור שהוא מעין נרטיב תרבותי אוניברסלי אודותינו, או לפחות ככה הייתי רוצה לחשוב עלינו.
בשנים האחרונות אני רואה בספרים מראה מאוד מפחידה: מראה שמאלצת אותי מעת לעת להתעמת עם עצמי, עם הפגמים הרבים שבי. הספרים מאפשרים לי לשאול את עצמי כיצד הייתי נוהגת אני בלב הים: האם הייתי נכנעת? האם הייתי ממשיכה להיאבק? האם יש בי הכוחות לכך? או שמא אני משקרת לעצמי? הייתי רוצה להאמין שכולנו הזקן והים, שכולנו יודעים לחלץ מעצמנו את אותו זיק של תקווה, להאיחז בו ולשרוד בתוך תוכנו ומחוצה לנו. אבל החיים כנראה מראים לנו לעתים את ההיפך: הרי גם המינגוויי עצמו לא הצליח לעמוד אל מול המאבק העיקש שלו על החיים וירה לעצמו כדור בראש בביתו שבאיידהו בחודש יולי 1961.
ובנימה פסימית זו, ארצה להמליץ על הספר לאלו שעוד לא קראו אותו. קיראו אותו לאט. תרגישו את הגלים המתנפצים על סירתו של הזקן. תריחו את מי המלח. תרגישו את גודלו של הים הפתוח. ותשאלו את עצמכם: מי אתם? למה אתם מי שאתם? והאם אתם הייתם נאבקים על להמשיך להיות מי שאתם?
הייתי רוצה להאמין שהתשובה היא "כן".
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלזה
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה ורגישה. נהדר
|
|
|
יוֹסֵף
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה ומלאת עצמה. תודה.
|
|
|
KURTIE
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
בעיניי הים והדג אינם רק תפאורה
אלא מטרתם להראות את הקשר ההדוק של האדם לטבע: הדייג לצורך אכילה, המליחות של מי הים, השקיעה והזריחה, הקור, הרוח, הכרישים. הטבע של המינגוויי הרגיש לי כל כך אינסופי, ובאמצעותו ורק באמצעותו ניתן להבין את הכוח האנושי, את השבריריות של הזקן בלב ים. המאבק של הזקן כמובן מתרחש בתודעה, אך הרובד הפיזי בעיניי משמעותי לא פחות. שני הרבדים שזורים זה בזה בצורה מופתית ומעוררת השתאות ממש (:
|
|
|
איקי טרבולסקי
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ספר יוצא דופן בנוף כתיבתו של המינגווי
ולפעמים קשה לי להאמין שישנו חוט מחבר בינו לבין יצירותיו האחרות של המינגווי שסגנון כתיבתו היה חיצוני ומצולם, מתעלם לחלוטין מהמחשבות והרגשות העוברות בליבו של הגיבור. הזקן והים כולו מוכוון פנימה, מתרחש רובו ככולו בתודעתו של הזקן, הים, הדג, המאבק הם כולם רק תפאורה לטלטלה הנפשית העוברת על הגיבור ולדרכי ההתמודדו שלו איתה. בספריו האחרים המינגווי גברי מכדי לעבור טלטלות רגשיות.
קראתי פעם (אני חושב שבספר גוף שני של עופר שלח) שהמינגווי כתב את הזקן והים בהתרסה, ניסיון להראות למבקרי הספרות שגם הוא יכול לכתוב ספרים רגישים ו"נשיים". אירוניה במיטבה שבסופו של דבר נחשב הזקן והים לטוב (גם בעיני) והמפורסם בספריו. |
|
|
Mr. Vertigo
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אכן אפשר להריח...
את ריח הים בין דפיו של הספר.
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת
