ביקורת ספרותית על יש ילדים זיגזג מאת דויד גרוסמן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 בספטמבר, 2014
ע"י no fear


התחושה של לרצות להיות אחר ממה שאתה עכשיו זרה לי, בלשון המעטה. כלומר כן, זכורים לי מקרים בהם רציתי נואשות להיות אדם אחר, להיות שונה, להיות לא כמוני. אבל אני יכולה לספור את כולם על כף יד אחת. ביומיום, אני יכולה להגיד בלב שלם שאני אדם האוהב את עצמו, לפעמים יותר מדי, ואוהב את עצמו בדיוק כפי שהוא.
אתמול בערב נפגשתי עם כמה אנשים. חלקם חברים טובים שלי, חלקם פגשתי בפעם הראשונה בחיי. היינו בערך שבע בנות, ישבנו בבית של אחת החברות שלי, וניסינו לארגן מסיבת הפתעה לחברה משותפת.
אתמול הייתה הפעם הראשונה בחיי שבאמת באמת רציתי להיות שונה. רציתי לגמרי, בכל לבי, רצון שיכול לשרוף אותך מבפנים. בעצם, זו הייתה הפעם הראשונה, אני חושבת, ש- וואו, אפילו המילים זרות לי, זרות כל כך, אבל אתמול זו הייתה הפעם הראשונה שקצת שנאתי את עצמי.
באתי למפגש עם אנרגיות מעט שליליות, בדיעבד, וכנראה שהכול קרה פעם אחת יותר מדי. אני רגילה לכך שהחברות שלי צוחקות עליי, אתם יודעים, בחיבה, ואני רגילה לכך שבכל ויכוח איכשהו אני יוצאת תינוקית, אני רגילה לכך שאני המוקד המרכזי של הבדיחות והלגלוג, אני רגילה לכך שתמיד באים אליי בטענות, שלא משנה כמה אני מנסה תמיד הכול יוצא לי לא נכון ובסופו של יום הן רק יחשבו שאני יותר ילדותית, בלתי אפשרית, מעצבנת, ולא מובנת, וראויה ללעג, וכל כך דורשת ירידה קטנה משחשבו קודם. לא משנה כמה אני מנסה לצאת בוגרת, אף אחת מהן פשוט לא מוכנה לראות את הצד הזה שבי.
ונמאס לי, מבינים? נמאס לי לגמרי שהן מרגישות שהן יכולות לדחוף אותי כי אני חלשה ולא ארביץ להן בחזרה, שהן יכולות לרדת עליי כי אני הליצנית וזה לא מפריע לי, שהן יכולות לגלגל עיניים זו לזו כי אני ילדה קטנה שלא מבינה מהחיים שלה.
וניסיתי, מבינים? ניסיתי לשבור את התדמית המטומטמת הזו מאה פעם. ואני לא מבינה, פשוט לא מבינה למה אנשים כל כך מקובעים. למה אני לא יכולה להיות גם ליצנית, וגם קשוחה, וגם מתוקה, וגם בוגרת, וגם שלווה וגם להוטה והכול. כי אני כן, אני כן כל זה. למה חברה שלי היא הבוגרת? למה היא לא יכולה לאבד שליטה ולרקוע ברגליים? למה חברה אחרת היא הקשוחה והקולית? למה זה יהיה מוזר אם היא תספר בדיחות? למה כל אדם הוא רק דבר אחד? למה אתם לא מבינים שהתדמיות האלה הן שקרים, הן ציפוי, למה לא כולנו יכולים להיות פשוט עצמנו, למה חייבים להגדיר כל דבר, למה, למה, למה?
למה יש ילדים עיגול, ויש ילדים שמיניות, ויש ילדים משולש?
למה לא פשוט נודה שכולנו ילדים זיגזג?

את מה שעשיתי עם הספר הזה אפשר לכנות בכל שם מלבד קריאה.
דפדפתי בו, רפרפתי בו, עיינתי בו, בחנתי אותו, חקרתי אותו, למדתי אותו, אהבתי אותו, שנאתי אותו, הרגשתי אותו.
בהתחלה הייתי צריכה כוחות נפש די רבים בשביל לסיים בו פרק אחד. למען האמת, אני מתביישת להודות שדילגתי על פרקים רבים מדי. אבל חזרתי אליהם, כמעט אל כולם!
נו, כבר אמרתי שזה לא היה בדיוק קריאה.
בכל מקרה. זה חתיכת ספר. הוא לש לי את הלב כמו בצק. בסופו של דבר, הוא עשה לי מהלב עוגיות.
נונו הוא דמות מדהימה. הוא אחת הדמויות האמינות ביותר שראיתי. הוא מלא סתירות והפכפך ולפעמים מדוכא בלי סיבה ועושה דברים טיפשיים בלי דרך להסביר מה גרם לו לעשות את זה.
הוא מבולבל וטיפש וכושל במעלה המבוך להבנה עצמית, ולא מוצא את התשובה. לא לפעמים, לא אף פעם, לא תמיד.
ומבחינה מסוימת, הוא כל כך טיפוסי. טיפוסי לילד במדינה שלנו, טיפוסי לבני נוער ברחבי העולם, טיפוסי לבני אדם. אבל הוא גם אופייני לעצמו בלבד. והוא ככה יום אחד וככה יום אחר. וגם וגם. זיגזג.
וכל בני האדם ככה! לא אצל כולנו זה מוקצן כל כך, אולי. ולא לכולנו יש תירוץ לזה. לא לכולנו יש אבא שוטר ואמא פושעת, ולא כולנו נולדנו מתוך אהבה של בריכת שוקולד.
אבל לכל אחד מאיתנו יש את הפר הפנימי שלו, את המאבק שעליו הוא מתחרט. לכל אחד מאיתנו יש את התקווה הקטנה לפיסת שוקולד בעולם המבלבל הזה, לפיסה של פשטות ומתיקות וחום.
וכולנו מקבלים אותה. והיא מה ששומר עלינו בחיים. וזו הסיבה, אחת מהרבה הרבה סיבות, לכך שאנשים לא נקברים בארונות עשויי שוקולד, נונו.
כי השוקולד - כמו האהבה, החלומות, העצב והרחמים - שייך לחיים.
וכולנו חיים. חיים בערפל, במבוך, אבל חיים. ויש לנו את השוקולד שלנו.

תזגזגו כמה שיבוא לכם, אנשים. אני מבטיחה לכם שכשיגיע הרגע לבחור צד אחד, אתם תצליחו.
ובסופו של דבר, זיגזג זה אומר לטעום מכל העולמות, מכל הדברים, מהטוב והרע. לא זו המשמעות של להיות בני אדם?
ומפה יוצא, שלהיות בנאדם - משמע להיות ילד זיגזג.
ולכן לאיש אין זכות לכעוס עליי כי עוד לא החלטתי.


יום טוב, אנשימים. תאכלו שוקולד.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
no fear (לפני שנה ו-6 חודשים)
פפר :)
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-6 חודשים)
יפהפה. והיי, גם אנחנו חברים שלך.
(אלון התכוון למפוצלים מן הסתם)
(דיליי מקסים, אני יודעת)
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה לך כל כך פיירי.
fairy tale (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מדהימה, נופיר! ואלוהים, אני כל כך מזדהה. כל כך כל כך. אני בדיוק כמוך, ידעת? אני הילדה הקטנה שמתנהגת בילדותיות, הילדה הנאיבית והלחוצה שאפשר לרדת עליה ולא יהיה לה אכפת, והיא קיצונית מדי ויש המון דברים לתקן בה. זו אני.
לפחות אנחנו לא מסתירות את הזיגזג שלנו. וזה שאנשים לא רואים את זה- טוב, זו כבר בעיה שלהם.
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה שלומית!
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה אליה :)
Shlomit RY (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
פשוט נפלא ביקורת נפלאה לספר נפלא.
eliya (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
כל פעם אני נדהמת מחדש מהנוער פה בסימניה.
איך לעזאזל את בת 14?!?!??!
אני מאחלת לחברות שלך להיות זיגזגים כמוך, כי את אמיתית ומעניינת. והמלצה שלי, תחפשי לך בנות בליגה שלך ;)
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה ז"ש :)
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אני אוהבת עוגות גזר D:
תודה!
שונרא החתול (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
סורי, לא נשאר אפילו פירור.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
התרשי לי לטעום מן העוגה, שונרא?
שונרא החתול (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
לא כדי לנחם אותך או משהו, אבל אני בטוחה שלכל החברות שלך ביחד אין פסיק מהכישרון שלך.
מצטטת אותך בשינויים קלים: זו חתיכת ביקורת. היא לשה לי את הלב כמו בצק. בסופו של דבר, היא עשתה לי מהלב עוגת גזר.
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה ג'קס.
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
פלג?
ג'קס (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ישר חשבתי עד כמה הרעיון שאת מציגה מזכיר לי את הרעיון במפוצלים, כי זה באמת אידיוטי לחלוטין, ביקורת מדהימה נופי
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
לאיזה פלג את שייכת?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ