ביקורת ספרותית על יש ילדים זיגזג מאת דויד גרוסמן
ספר טוב

---

ושוב אהבה, והיא עוטה שמלה שחורה כי שחור זה מרזה, וצווארה צעיף סגול ויש לה מבטא רומני שרמנטי להפליא והיא ילד עיניו פעורות וגם אישה שגם היא ילד כמהה לאהבה. ואם לרגע הברייה המשונה הזו בוהה אליכם מהמראה, סבירות גדולה שאתם אנושיים, או כפי שפליקס היה אומר הבזק אור מסנוור בין חושך גדול לחושך גדול. והסיפור הוא אותו סיפור על ילד שמחפש את אהבת אביו ואהבת אימו שמעולם לא הכיר. ויש גם אישה שצוחקת כי דמעות כבר אין, וגבר שאיבד את אהבתו ופושע מזדקן ושחקנית תיאטרון שנמאס לה. ויש שוקולד, ומשם מתחיל כל הסיפור, וכל דבר שמתחיל משוקולד הוא טוב בהגדרתו.

» ביקורות נוספות של Regi
» ביקורות נוספות על יש ילדים זיגזג