ביקורת ספרותית על אושר סמוי מאת קלאריס ליספקטור
ספר מעולה

---

נשארתי חסרת מילים מול קלאריס ליספקטור.

אפשר אולי לגשת אליה באותה צורה מנתחת-ביקורתית, להסביר את מאפייני הכתיבה שלה, את התמות המרכזיות שבסיפוריה, לדבר על היצירה ולהמליץ כאילו קראנו עוד ספר. אפשר לצטט ממנה, וציטוטים יש למכביר, כי ליספקטור כותבת מוכשרת להחריד.
בקלילות מעורבת במודעות צלולה למעשה הכתיבה, היא מחדירה אמיתות נוקבות אל תוך הנפש ורצה הלאה, ואני נשארת להתמהמה ולחזור ולקרוא שנית, לקרוא לאט - ולהתפעם שוב מהאופן המדהים בו היא מפרקת לגורמים את הבנאלי והברור מאליו.

אבל למה לנסות לתאר את הדבר הזה שהשאיר אותי בשתיקה?

אולי אציין את הדבר הבא -
כתבתי כבר בביקורת אחרת שהיכולת לצאת מגבולות הגברי-נשי היא שמביאה את הכתיבה לעומק חדש ומאפשרת מורכבות אמיתית. אבל אני מודה ומתוודה שמצאתי מעט נשים כותבות שהכתיבה שלהן הביאה אותי לאותה אילמות מלאת הכרת תודה, כמו שקרה לי עם ליספקטור. ודווקא היא, שכותבת פעמים רבות (באסופה הזו לפחות) על דמויות נשיות, אמהות, בנות, על ילדות רגע לפני שנשיותן מתפרצת עליהן, על המתח מול כל מה שאינו-נשי - דווקא היא כותבת גם על "אנחנו" כללי, על דמויות חסרות שיוך וזהות, על נפשות בכל גווניהן. היא מפליאה לכתוב את התשוקה, את התהייה, את שאלת ההתבגרות, הבדידות, ההיתקלות באחר - ב"אנחנו" וב"אני" שלה היא נוגעת בחיים עצמם ובחוסר ההבנה שלנו אותם, באי האפשרות שלנו לדבר.
ספרות, אני חושבת, כדאי לצרוך ככה, בנשימות עמוקות ובשתיקה.
ועל ליספקטור נשאר רק להגיד "כשהדברים אמורים ביין ראוי להמעיט בדיבור ולהרבות ביין" (ע"מ 115)

» ביקורות נוספות של פָּלִימְפְּסֶסְט
» ביקורות נוספות על אושר סמוי